עב (נצ') 1482/02 סירוב להפניה לעבודה מהלשכה  1. בפנינו ערעור על החלטת ועדת הערר שליד לשכת שירות התעסוקה בעפולה , אשר החליטה ביום 08/07/01 , לדחות את עררה של המערערת כנגד ההחלטה לרשום לה "סירוב" עקב אי הסכמתה לעבוד בעבודה אליה הופנתה , בחב' שרותי מזון בעפולה.נ    2. לטענת המערערת, הוצעה לה עבודה בעפולה, ונאמר לה ע"י פקיד ההשמה של המשיב, שעליה להתייצב במקום העבודה בשעה 05:00 בבוקר. המערערת טוענת , שמאחר והיא תושבת הכפר איכסאל , המרוחק כ - 10 ק"מ מעפולה , ומאחר ואין בשעות שכאלה כל תחבורה ציבורית היוצאת מהכפר , הודיעה כי לא תוכל להתייצב במקום העבודה בשעה הנדרשת , ועל כן נרשם לה ה"סירוב" , וזאת שלא בצדק.     3. המשיב מבקש לדחות את הערעור , וזאת מהטעמים העיקריים הבאים: א) החלטת ועדת הערר נשוא הערעור הנה מיום 08/07/01 , ואילו הערעור הוגש לבית הדין ביום 09/05/02. המערערת אמנם טוענת כי קבלה עותק מההחלטה האמורה רק בחודש 05/02, אולם טענה זו אינה סבירה , ובכל מקרה יש לראותה כמי ששקטה על שמריה פרק זמן שכזה , בגינו יש לראותה כמי שהגישה הערעור לבית הדין בשהוי כזה, המצדיק , הוא כשלעצמו , דחיית הערעור. ב) על פי רישומי המחשב של המשיב , המערערת נדרשה להתייצב בעבודה רק בשעה 06:00 בבוקר , ולא בשעה 05:00 כטענתה. ג) יש לראות במערערת כמדורשת עבודה שאינה מעונינת לעבוד , ועל כך תעיד העובדה שביום 17/05/01 הופנתה לעבודה נוספת , בעיר עפולה , בשעות אחר הצהרים , וגם שם סירבה לעבוד , ונרשם לה סירוב נוסף , עליו לא הגישה ערר. עובדה זו מלמדת , שלא שעות העבודה המוקדמות היו הסיבה האמיתית לסירובה להצעת העבודה נשוא הדיון.     4. המערערת מצידה , הגיבה לטיעוני המשיב שפורטו לעיל בטענות העיקריות שדלקמן: א) יש לדחות על הסף את טענת השהוי של המשיב , שראוי היה שלא תטען בהתחשב בעובדה שמדובר במוסד סוציאלי. ב) כעולה מלוח זמנים של "אגד" , שהוגש ע"י המערערת , האוטובוס הראשון שחולף דרך כפרה של המערערת מגיע בשעה 07:25 מדי בוקר , מה שלא מאפשר לה להתייצב במועד אף לעבודה שמתחילה בשעה 07:00 בבוקר. ג) ה"סירוב" הנוסף שנרשם למערערת אינו רלבנטי לעניינו , ובכל מקרה , המערערת לא הגישה ערר בגינו רק בגין טעות טכנית .     5. אשר לטענת השהוי שנטענה מצד המשיב - אכן , מדובר בערעור שהוגש בשהוי בלתי מבוטל , בחלוף כ - 10 חודשים ממועד ההחלטה בגינו הוגש , והדבר בהחלט מעורר תמיהה באשר לשאלה באיזו מידה הייתה המערערת תלויה או זקוקה לקיצבת הבטחת ההכנסה אשר נשללה ממנה בגין אותו "סירוב"שנרשם לה , שאם לא כן הייתה מתכבדת ומבררת מה עלה בגורל הערר שהגישה , ופועלת למימוש זכויותיה.   יחד עם זאת , ומאחר ולא נקצבה בדין תקופה בתוכה יש להגיש ערר על החלטה דוגמת זו בה עסקינן, איננו סבורים שיש מקום , בנסיבות העניין , לדחות את הערר בשל השהוי האמור כשלעצמו.     6. אשר לסירוב הנוסף שנרשם למערערת - גם בעניין זה , מתעוררת תמיהה מדוע סירבה המערערת להצעת העבודה האמורה , אשר התייחסה לשעות אחר הצהריים , והכיצד לא הגישה ערר על הסירוב שנרשם לה , ככל שלא היה , לדעתה מוצדק , שהרי על הסירוב נשוא ערעור זה , שקדם לסירוב האמור, ידעה והשכילה להגיש ערר. יחד עם זאת, והגם שאין אנו מקבלים טענת ב"כ המערערת , לפיה לעולם אין להקיש מ"סירוב"אחד למשנהו, לא הוצגו בפנינו די נתונים מצד המשיב , בנוגע ל"סירוב הנוסף", כדי שניתן יהא לייחס לו משקל נכבד ביחס לנסיבות המקרה נשוא הדיון.     7. לגופו של עניין - מצד המערערת הוצג לוח זמנים של "אגד" , ממנו עולה כי אין תחבורה ציבורית סדירה מכפרה של המערערת לעיר עפולה , שבה היה מקום העבודה המיועד , לפני השעה 07:25. אין חולק שלעבודה המוצעת היה עליה להתייצב בשעה 06:00 לפחות. מצד המשיב לא הוצגו בפנינו כל נתונים נגדיים , מהם ניתן יהא ללמוד על אלטרנטיבה כלשהי , ולו דחוקה , שהייתה מאפשרת למערערת להתייצב במקום העבודה הנדרש , בשעה הנדרשת או בסמוך לה. בהקשר זה איננו יכולים גם להתעלם מהעובדה שמדובר בדורשת עבודה אשר משתייכת לקהילה שאינה רואה בעין יפה שימוש ב"טרמפים" ע"י נשים .   אשר על כן , איננו סבורים שמוצדק היה לראות במערערת כמי שאינה מעונינת לעבוד בעבודה שהוצעה לה , משום כך בלבד שציינה בפני פקיד ההשמה שלא תוכל להתייצב לעבודה בעפולה , אשר תחילתה בשעה 06:00.   בהתחשב באמור לעיל , במצטבר , מוצאים אנו שדינו של הסירוב נשוא הערעור - להתבטל.   במכלול נסיבות העניין, ובהתחשב בשהוי שננקט מצד המערערת, איננו מוצאים לנכון לחייב את המשיב בהוצאות המשפט שלה.       8. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה , עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. סירוב עבודהדמי אבטלה