השאלה המרכזית הדרושה הכרעה בערעור זה הינה, האם קמה או לא, סמכות לראש ההוצל"פ לדון בטענה בדבר עיכוב הליכי מימוש המשכון עד למתן החלטה בתובענה האזרחית, או שמא עליו לקבוע את הדרך למימוש המשכון בלבד. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות ראש ההוצאה לפועל לעכב הליכים: בפני ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בחדרה (מר אביהו גופמן) מיום 3.3.97, אשר ניתנה בתיק הוצל"פ מס' 12-05892-95-3 לפיה נדחתה טענת "פרעתי" שהועלתה ע"י המערערים. ביום 8.9.93 נחתם בין המשיב למערערים שטר משכון לחובות חברת "נת- קר" בע"מ, ללא הגבלה בסכום ולצורך כך מושכנה נחלתם של המערערים בנחלת ז'בוטינסקי. המערערים הגישו בקשה בטענת "פרעתי" ביום 13.8.95 ובה טענו כי המשכון נעשה על תנאי שהחייבים יקבלו הלוואה מהזוכה וזו לא ניתנה מעולם ועל כן המשכון בטל, ולחילופין, המשכון ניתן לצורך הבטחת הלוואה שסכומה עפ"י חוות דעת שצורפה, עמד על סך - 60,256 ש"ח, אולם ראש ההוצל"פ דחה את בקשתם מחוסר סמכות וקבע: "אם ירצה החייב לטעון כי אגרת החוב או שטר השעבוד בטלים בשל פגם בכריתתם או באם ירצה לכפור בעצם קבלת ההלוואה, אין לראש ההוצאה לפועל סמכות עניינית לדון בכך, ועל החייב לפנות לבית המשפט המוסמך ולטעון שם טענותיו". המערערים לא הגישו ערעור על החלטתה זו וזנחה טענתם כי המשכון בטל שכן ניתן על תנאי שלא התמלא, ובקשו לדון בעתירה החילופית בטענת פרעתי לפיה מוגבל המשכון להלוואה שניתנה ביום 31.10.93 שלפי חוו"ד שצרפו סכומה עמד על סך - 60,256 ש"ח. ראש ההוצל"פ לאחר שהוגשה תגובת ב"כ הזוכה והוגשו סיכומי טענות הצדדים, נתן ביום 3.3.97 החלטה הדוחה את הבקשה החילופית מחוסר סמכות, תוך כדי שקבע כי טענת המערערים: "מתייחסת לתוקף ותחולת שטר המשכון ואין המדובר בבדיקת חשבונות, חיובים וזיכויים כאשר מועלת טענה לגבי עצם מהות שטר המשכון, היקפו, תוקפו ותחולתו הרי אין ראש ההוצל"פ מוסמך להכריע כגון זה ורק בית המשפט מוסמך לכך". ומכאן הערעור שלפני. ב"כ המערערים טען כי ראש ההוצל"פ טעה בדחותו את טענתם מחוסר סמכות, משום שכן בסמכותו לעכב את מימוש שטר משכון, וזאת מאחר ועדיין אין פסק- דין חלוט בתביעה האזרחית שהגיש המשיב נגד החברה "נת- קר" בע"מ (ת.א. 9262/94). ב"כ המערערים טען עוד, כי כל שמבקשים הם, הוא להשהות את ביצוע שטר המשכון עד למתן פסק- דין חלוט בתובענת המשיב נגד החברה כמפורט לעיל. ב"כ המערערים הוסיף וטען, כי מאחר והחיוב אותו צריך לממש באמצעות המשכון, טרם נתגבש ובכלל "לא בא לעולם", החיוב יהא ניתן למימוש באמצעות המשכון רק לאחר קיומו של פסק דין חלוט נגד החברה ולכן אין מקום לבצע את מימוש המשכון. מנגד, ב"כ המשיב טען כי לראש ההוצל"פ לא קמה סמכות לדון במסגרת טענת "פרעתי", בשאלת עיכוב הליכי מימוש המשכון, שכן סמכותו של ראש ההוצל"פ הינה לעניין גובה סכום החוב בלבד. ב"כ המשיב טען עוד שהעובדה שקיימת מחלוקת בין המשיב לחברה בתיק אזרחי, בדבר גובה החוב, אין בה כדי לעכב את הליכי מימוש המשכון שהינו כחוב פסוק, ואין בסמכות ראש ההוצל"פ לעכב הליכי מימוש עד למתן פסק- דין בתביעה של המשיב נגד החברה. עוד טען ב"כ המשיב, כי המערערים אף נמנעים מלשלם חובם עפ"י טענת "פרעתי", שגובש עפ"י חישוב המערערים לסכום של 62,256 ש"ח נכון ליום 31.7.95. דיון לאחר עיון בערעור ובנימוקיו, בהחלטת ראש ההוצל"פ ובסיכומי טענות שני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור זה להידחות. החלטתו של ראש ההוצאה לפועל מנומקת ומבוססת היטב, אינה מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה. השאלה המרכזית הדרושה הכרעה בערעור זה הינה, האם קמה או לא, סמכות לראש ההוצל"פ לדון בטענה בדבר אי מימוש המשכון או עיכובו עד למתן החלטה בתובענה האזרחית, או שמא עליו לקבוע את הדרך למימוש המשכון בלבד. המערערים טוענים כי מאחר וסכום החוב לא נקבע בשטר המשכון, אין לייחסו לכל חובות החברה אלא רק להלוואה אחת בלבד, והחיוב עצמו טרם נתגבש, אלא רק לאחר מתן פסק דין חלוט. טענתם זו של המערערים אינה מקובלת עלי מאחר ולפי טענתם, המשכון מוגבל להלוואה אחת בלבד שהחיוב ממנה עומד על סכום של 62,256 ש"ח נכון ליום 31.7.95 זאת לפי חישוביהם, והם עדיין לא שילמו אף את הסכום הנ"ל, לגביו טענו שהוא חובם. יתר על כן בדונו בטענת "פרעתי", ראש ההוצל"פ אינו מוסמך לעכב הליכי מימוש משכון עד למתן פס"ד חלוט בתביעת המשיב נגד החברה. מכאן מוסמך היה ראש ההוצל"פ לדחות את בקשתם לעכב את מימוש המשכון. לעניין תוקף שטר המשכון, לא היה מוסמך ראש ההוצל"פ להכריע בטענות מהות שטר המשכון, היקפו, תוקפו ותחולתו משום שאין המדובר בבדיקת חשבונות, חיובים וזיכויים ולכן החלטתו בדין יסודה. אמר על כך כבוד השופט דוד בר- אופיר, בספרו, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה רביעית בעמ' 79: "מימוש משכון שונה מגביית חוב רגיל בהליכי הוצאה לפועל, מכיוון שכל תפקידו של ראש ההוצאה לפועל מצטמצם במימוש המשכון, דהיינו: בגבייתה חוב מתוך הנכס הממושכן. אם יש לו בכלל שיקול דעת, הרי ששיקול דעתו מצטמצם לקביעת הדרך היעילה והצודקת למימוש המשכון. אולם אין הוא מוסמך להרחיב את שיקול הדעת עד כדי החלטה שלא לממש את המשכון או לתת ארכות חייב על חשבון הזוכה". עוד ממשיך ואומר בכגון דא כבוד השופט בר- אופיר כי: "מהוראות סעיף 18 לחוק המשכון ברור כי לאחר שהוחל בהליכי מימוש המשכון בהוצאה לפועל - אין לראש ההוצאה לפועל שיקול דעת להפסיק את הליכי המימוש ולתת לחייב ארכה לתשלום החוב, אגב החזרת הנכס הממושכן לבעליו". מכאן שראש ההוצל"פ צדק בדחיית בקשתם של המערערים שלא להתחיל בהליכי מימוש המשכון. טענות בדבר כפירה בעצם קבלת ההלוואה שהמשכון בא להבטיח את פירעונה, או פגם בכריתת הסכם המשכון, מקומן בבית המשפט, בעוד שראש ההוצל"פ בסמכותו רק לבצע את שטר המשכון בדרך יעילה וצודקת שתיראה לו בנסיבות העניין. לאור זאת, החלטתי לדחות את הערעור ולחייב את המערערים לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ. הוצאה לפועל