עבודה בחברה בבעלות האבא - יחסי עובד מעביד

בל (חי') 2978/00 עבודה בחברה בבעלות האבא - יחסי עובד מעביד 1.  לפנינו תביעת התובעת לתשלום דמי לידה.   2. הנתבע דחה את התביעה מן הטעם שלא נתקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין חברת איי. אי. אס. מערכות בע"מ (להלן - "החברה") הנמצאת בבעלות אביה.   ואלה העובדות העולות מהחומר שהיה בפנינו: 3.  התובעת עבדה בחברת "איי.אי.אס מערכות בע"מ" (להלו "החברה") משנת 1995 ועד למועד לידת בתה ביום 4.1.00.   4.  במהלך שנות עבודתה בחברה למדה התובעת בתכנית לימודים חלקית באוניברסיטת ירושלים, והתגוררה בירושלים במהלך שנת הלימודים כ-3 ימים מדי שבוע.   5. במקביל כאמור עבדה התובעת בחברה כגובת חובות, בתפקידי מזכירות, סקרי איכות סביבה ועזרה כללית .   6. אין מחלוקת בענין שעות עבודתה - אשר היו גמישות ולא קבועות. חלק מתפקידיה בצעה התובעת מדירתה אשר בירושלים (עריכת סקרים בהולילנד, גביית חובות מלקוחות) , חלק במשרדי החברה וחלק אחר בשטח - בעיקר גביית חובות בצפון הארץ.   7. השאלה שבמחלוקת הינה - האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין חברת "איי אי אס מערכות בע"מ" שבבעלותו וניהולו של אבי התובעת.   8. הנתבע טוען כי שעות העבודה הלא קבועות, מקום בצוע העבודה אשר היה לא קבוע ורובו מחוץ למשרדי החברה והעדר הגדרת תפקיד ברורה - כל אלו מצביעים על כך שאין המדובר ביחסי עובד-מעביד על פי המבחנים המקובלים לקיומם של יחסים אלו.   9. לעומתו טוענת התובעת כי בינה לבין החברה היו קיימים יחסי עובד-מעביד, וקיומן של שעות עבודה גמישות או העובדה שחלק מהמטלות בוצעו מדירתה בירושלים, אין בהם כדי לשלול קיומם של יחסים אלו.   10. לענין שעות העבודה הבלתי קבועות מוסיפה התובעת ואומרת כי הדבר אינו שונה מהמקובל לגבי עבודתם של סטודנטים במהלך לימודיהם - אשר מכפיפים את שעות עבודתם לאילוצי הלימודים.   11. שאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד בין בני משפחה העסיקה רבות את בתי הדין לעבודה. בית הדין נוהג לבחון בהקפדת יתר את שאלה קיומם או העדרם של יחסים אלו כאשר המדובר הוא בקרובי משפחה, גם אם ההעסקה אינה ישירה אלא באמצעות חברה שהיא בבעלות בן משפחה. כך, בדב"ע לג/108-0 המוסד לביטוח לאומי נ' שרה כץ, פד"ע ה 13 עבודה ארצי כרך ו (1) 265 נאמר בענין זה:   "א. אין חולקין שקירבה משפחתית ולו קירבה שבין הורים לבנים - אין בה כשלעצמה, כדי למנוע היווצרות יחסי עובד ומעביד."   עם זאת נקבע, כי במקרים אלו תבחן שאלת קיומם של היחסים בקפידה יתרה:   "כאשר הצדדים הם קרובי משפחה יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולונטריים, התנדבותיים, או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות עבודה, שכר ריאלי או 'סמלי' וכד' ". (שם בעמ' 35-36 )   12. הנתבע טוען כאמור כי העדרה של מסגרת קבועה ומסודרת של שעות עבודה כמו גם מקום בצוע העבודה מעידים כי אין המדובר ביחסי עובד-מעביד. לענין זה קובע בית הדין, כי עבודה מהבית, יחד עם דפוסי עבודה גמישים אחרים - כל אלו צברו תאוצה בשנים האחרונות (מ. גולדברג: "דפוסי עבודה גמישים - היבטים משפטיים" ניהול 2000 בעריכת א. גלין וע' כרמי (1990) עמ' 83). מקום העבודה ושעות בצועה אין בהם כדי לקבוע, כשהם לעצמם, את מעמדו של המועסק כ"עובד" (דב"ע נא/6-0 דורית שוורץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ג 202)..   13. כפי שעולה מעדותה של עדת התביעה הגב' פנינה גילת-רובינוביץ בישיבה מיום 01.07.2001 בעמ' 6 לפרוטוקול, אכן גדל כוח האדם בחברה לאחר עזיבתה של התובעת והעבודה שהתובעת עשתה התחלקה בין מספר אנשים, כך מהנדס שעסק גם בגביה באיזור המרכז, מזכירה אחת, אחריה עוד אחת ואח"כ עוד שני עובדים צעירים. אמנם אין המדובר בעובד אחד ויחיד שהחליף את התובעת בעבודתה - אך שוכנענו שאכן היה צורך אמיתי בעובד אחר שעבד ובצע את אותם תפקידים שמילאה התובעת - גם אם הללו מולאו ע"י מספר אנשים.   14. העובדה כי לא שולמו לתובעת פיצויי פיטורים אין בה כדי להוכיח כי בפועל לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים.   15. התובעת הועסקה במשרדי החברה משנת 1995 ועד שנת 2000. זוהי תקופת העסקה ארוכה וגם בעובדה זו יש כדי לתמוך בקביעה שאכן מדובר ביחסי עובד-מעביד ולא בעזרה משפחתית. זאת ועוד במשך כל התקופה שילמה החברה דמי ביטוח לאומי כדין בגין עבודת התובעת (דב"ע נא/6-0 דורית שוורץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ג 202).   16. יתר על כן שוכנענו כי אכן התובעת עבדה בפועל כעובדת בחברה ובצורת העסקה גמישה, ומרגע שסיימה לעבוד בחברה, הועסקו עובדים אחרים כדי לבצע את כל אותן מטלות שבצעה התובעת בפועל.   17. משכך מחליטים אנו לקבל את התביעה, וקובעים כי אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין החברה ומורים למוסד לביטוח לאומי לשלם לתובעת את דמי הלידה להם היא זכאית על פי החוק.   18. כן אנו מורים לנתבע לשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.   19.  לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.  בעלותיחסי עובד מעביד