בל 1994/01 עבודה פיקטיבית - הבטחת בכנסה מביטוח לאומי   1. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבע עקב דחיית תביעתה לתשלום הבטחת הכנסה לתקופה שמ-6/00. לטענת הנתבע בתקופה הנ"ל לא עבדה התובעת בחברת "אלישע שלמה" ובתשלומים, שקיבלה בהתאם לתלושי השכר אין לראות שכר עבודה.   3. התובעת מסרה ביום 5.6.01 הודעה לחוקר המוסד (נ/1). בהודעה זו סיפרה התובעת כי היא עובדת אצל אלישע מאז 1998, היא הפילגש שלו והם נוהגים לצאת לטיולים יחד בחו"ל. היא עובדת 5 ימים בשבוע משעה 8:00 עד 12:00. את שכרה היא מקבלת בשיק. במועד החקירה התובעת היתה בקורס בקרים. בשנה האחרונה התובעת עשתה מידי פעם ביקורות אצל הקשישים, עם עובדת אחרת בשם ד"ר לוסי.   4. בעדותה בבית הדין ביום 14.5.02 סיפרה כי עבודתה היתה במשרד בעיקר בניירת ולפעמיים יצאה מהמשרד לחפש מטופלים. עוד סיפרה התובעת בעדותה כי כאשר יצאה מהמשרד עשתה זאת עם בחורה בשם אלונה. עבודתה במשרד כללה מילוי טפסים. 5. בתאריך 2.10.02 הגישה התובעת תצהיר ובו מסרה כי עיקר עבודתה היה בשטח. התובעת נהגה לבקר אצל קשישים בלויית העובדת אלונה, ובנוסף פנתה באופן עצמאי לקשישים באופן אקראי והציעה להם את שרותי החברה. מידי פעם החליפה עובדת שעבדה אחר הצהריים. (סעיפים 4-5 לתצהיר).   6. בחקירתה הנגדית בישיבה מיום 7.1.03 הכחישה התובעת כי אמרה, שעבודתה העיקרית היתה ביקורים אצל קשישים.   7. מר שלמה אלישע נחקר על ידי חוקר המוסד ביום 4.6.01 (נ/2). בהודעתו סיפר מר אלישע כי הוא מנהל חברה למתן שרותי סיעוד, אחזקה ושמירה. תפקידה של התובעת היה ללכת לבתי קשישים ולבדוק שהכל בסדר איתם. הוא הצהיר שתקופה מסויימת היה חבר של התובעת. התובעת עבדה 3-4 פעמים בשבוע במשרד.   8. בעדותו בפני בית הדין סיפר מר אלישע כי התובעת עבדה בתחילה כמטפלת בקשישים וכעבור שנתיים וחצי החלה לעבוד במשרד ובשיווק. העובדות שסיפרו לחוקר המוסד כי התובעת אינה עובדת במשרד, מעלו בכספי החברה. האחת הפסיקה לעבוד והשניה ממשיכה לעבוד.   עבודת השיווק כללה פנייה לקופת חולים, בתי חולים, על מנת לאתר קשישים הזקוקים לסיעוד. את השיווק התובעת עשתה לבד עם אלונה או עם ד"ר לוסי.   9. מטעם התובעת הוגש תצהיר של הגב' גולדין, אשר עבדה בחברת אלישע, ומכירה את התובעת. הגב' גולדין עבדה בשעות אחר הצהריים, אולם פגשה את התובעת בהזדמנויות שונות, כאשר באה לקחת תלושי שכר או בארועים משותפים. התובעת נהגה גם להחליף מידי פעם את הגב' גולדין אחר הצהריים.   בחקירתה הנגדית סיפרה הגב' גולדין כי התובעת היתה משאירה לה ביומן המשרד הוראות לביצוע ולעיתים היתה מוסרת לה הוראות בטלפון.   10. מטעם הנתבע הוגשה הודעתה של הגב' וקנין מיום 4.6.01 (נ/3). הגב' וקנין עבדה בזמן מסירת ההודעה כמזכירה במשרד. היא סיפרה כי התובעת אינה עובדת במשרד. לא ידוע לה אם התובעת עובדת בשטח. התובעת מידי פעם נכנסה למשרד.   בעדותה בפני בית הדין סיפרה הגב' וקנין כי סיימה לעבוד ב-8/01. היא חזרה ואמרה שהתובעת לא עבדה כמטפלת ביוני 2001 וגם לא עבדה במשרד. אחרי מועד גבית העדות התובעת עבדה במשרד בחודשים יוני יולי. הגב' וקנין זכרה כי הכינה לתובעת שיקים ותלושי שכר.   הגב' וקנין הכחישה כי הוגשה נגדה במשטרה בקשר לכספים שנעלמו, וכי היא לא הוזמנה לחקירה במשטרה. היא הצהירה כי הוגשה נגדה תלונה במשטרה לא בקשר לעניין זה. היא הודתה כי עזבה באמצע היום את המשרד.   11. בבואנו להעריך את העדויות ומשקלן, מוצאים אנו כי יש לתת משקל מוגבל לעדויותיהם של התובעת ומר אלישע, אשר קשרי החברות ביניהם מטים את עדותם באופן שקשה לנו להאמין להן.   גרסת התובעת ומר אלישע הכילו סתירות רבות בקשר למהות עבודתה של התובעת. אם בעדותה בפני חוקר המוסד סיפרה התובעת כי עיקר עבודתה היה במשרד, הרי שבתצהירה התהפכו היוצרות ועיקר עבודתה נטען שם היה מחוץ למשרד.   אף אחד מהעובדים במשרד לא תמך ולא הובא לתמוך באחת מגרסאות התובעת ומר אלישע. מטעם התובעת הובאה הגב' גולדין שעבדה בשעות אחר הצהריים, אבל לא יכולה היתה להעיד על שעות הבוקר בהן כביכול עבדה התובעת, כי בשעות האלו מעולם לא עבדה. שיחות הטלפון שקיבלה העדה מהתובעת, או הוראות בספר ההודעות אין בהן כדי לבסס תשתית לעבודה קבועה בשעות הבוקר.   הגב' וקנין שעבדה במשרד כמזכירה, הכחישה בעדותה בפני חוקר המוסד ובפנינו כי התובעת עבדה במשרד.   אמנם התובעת טוענת כי יש לתת משקל מועט לעדות זו, בשל רצונה של הגב' וקנין להתנכל לתובעת ולמר אלישע. לטעמנו ספק אם זו הסיבה, שכן בשעה שהגב' וקנין מסרה את תצהירה לחוקר המוסד, עדיין עבדה אצל מר אלישע.   גם אם נקבל טענה זו של התובעת לגבי עדותה של הגב' וקנין, עדיין לא הובאה מטעם התובעת עדות של העובדות אלונה או של ד"ר לוסי איתן יצאה מידי פעם לביקורת. כלומר אין לנו כל עדות מהימנה התומכת בגרסת התובעת.   כאמור כל שנשאר לנו הן עדויותיהם של התובעת ומר אלישע ובשל הסתירות בהן, כמו גם הקרבה ביניהם, איננו יכולים לתת להן משקל כלשהו.   12. נטל הראיה הוא על התובעת להוכיח כי בתקופה הנטענת החל מ-6/00 עבדה בחברתו של מר אלישע וכאמור משקלן המצטבר של הראיות מטה את הכף לחובת התובעת. על כן התובעת לא עמדה בנטל.   13. התביעה נדחית.   14. אין צו להוצאות.הבטחת הכנסהביטוח לאומי