קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש מאסר לבעל מכה: 1. המדינה מערערת על קולת העונש שהוטל על המשיב בבית משפט השלום בחיפה (כב' ס. הנשיא השופט כ. חיר, ת.פ. 97/11367, גז"ד מיום 26.1.98), לאחר שהורשע לפי הודייתו בתקיפה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין התשל"ז1977- (להלן - החוק) ובעבירה של איום - לפי סעיף 192 לחוק. 2. בכתב האישום שבעובדותיו הודה המשיב מתואר כי ביום 30.1.97 הוא תקף את אשתו, חנק את פניה באמצעות כרית, גרר אותה על מנת להפילה ובאמצעות כורסא שבחדר האורחים חנק גרונה. באותו מעמד הוא איים עליה בפגיעה בחייה באומרו לה היום את מתה, וזאת עשה בכוונה להפחידה ולהקניטה. 3. בבית המשפט קמא הוגש גליון הרשעותיו הקודמות של המשיב (ת/1), הכולל הרשעות רבות. התובע הדגיש את חומרת ההרשעות הקודמות ואת חומרת המקרה הנוכחי. המשיב הסביר לשופט קמא כי העבירות נעברו מזמן; הוא הולך בדרך טובה; אשתו לשעבר עזבה אותו; הבטיח שלא יעבור שוב עבירת אלימות בכל צורה שהיא; הוא מוכן לכל תנאי; אביו חולה לב והוא מטפל בו. כמו כן ציין המשיב כי הוא משתכר כ - 3,000 ש"ח לחודש, בלבד. 4. כב' השופט חיר היה ער להרשעות הקודמות הרבות של המשיב, אך ציין כי אינן בתחום האלימות "וזאת העבירה הראשונה מסוג זה, כשהמתלוננת היא אשתו לשעבר". למרות חומרת המעשה, הוא החליט "לתת לנאשם הזדמנות נוספת שלא יהיה מאחורי סורג ובריח", ושם את הדגש בענישה על ההרתעה באמצעות מאסר על תנאי לתקופה משמעותית. על בסיס שיקולים אלה, הוטלו על המשיב קנס בסך 300 ש"ח או 10 ימי מאסר תחתיו, וכן מאסר מותנה למשך 15 חודשים, אם יעבור המשיב תוך תקופה של שלוש שנים מיום מתן גזר הדין עבירת אלימות נגד גופו של אדם ויורשע בה. 5. לאחר ששמענו את טענות הצדדים בערעור, החלטנו ביום 3.9.98 לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר בעונשו של המשיב. יחד עם זה, התחשבנו בנסיבותיו האישיות של המשיב (לרבות פגיעה קשה בתאונת דרכים), והחלטנו לא למצות עמו את הדין. במקום העונש שהוטל עליו בבית המשפט קמא הטלנו עליו 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן 15 חודשי מאסר על תנאי בתנאים שקבעה הערכאה הראשונה. עוד החלטנו: "הואיל ואנו רוצים לשקול את האפשרות של ריצוי העונש של המאסר בפועל בעבודות שירות, ואיננו מתחייבים בענין זה בשלב זה, אנו מזמינים חות דעת של הממונה על עבודות השירות שתוגש לנו בתוך 30 יום מהיום. הדיון נדחה ליום 29.10.98 בשעה 10.00. המזכירות תפעל להזמין את חוות הדעת, כאמור לעיל". 6. ביום 28.10.98 נתקבלה חוות דעתו של הממונה ולפיה יוכל המשיב לרצות את עבודות השרות בבית אבות "כרמל" או ב"בית החייל" בחיפה. 7. עמדת המדינה היא כי אין להורות, במקרה דנן, כי המאסר ירוצה בעבודות שרות. עברו של המשיב רצוף בעבירות אלימות, לרבות נגד אשתו לשעבר, נגד שוטרים וכן עבירות סחיטה ואיומים. נאשם כזה, טוענת גב' שטיין, אינו ראוי לכך כי נמנע מלשלחו לבית הסוהר ונתיר ריצוי המאסר בעבודות שרות. ב"כ המשיב הגב' פריימן מסרה כי המשיב מטופל פסיכיאטרית ב"חוף שמן", מקבל מתדון לשם גמילה. שליחתו למאסר, לשיטתה, לא תתרום לשיקומו אלא רק להרעת מצבו. לדעתה "הפתרון זה לא לשים אותו במאסר כאשר הוא ימשיך להיות בהשפעת עבריינים אלא להעמיד אותו במסגרת נורמטיבית שבה יוכל לתרום לציבור ולעלות על הדרך הנכונה". 8. אני סבור שהדין עם המדינה. שני ענינים הם העיקריים, לדעתי, במקרה דנן: האחד, חומרת העבירה שביצע המשיב כאשר נקט באלימות כלפי אשתו, ניסה לחנוק אותה ואיים על חייה. השני, עברו. עיון בגליון הרשעותיו הקודמות של המשיב (ת/1) מראה יותר מ20- עבירות ובהן פריצות רבות, עבירות סמים, גניבות והחזקת רכוש גנוב, סחיטה באיומים, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו ושימוש ברכב ללא רשות. הרישומים משתרעים על פני תקופה ארוכה, משנות ה - 70 ועד לשנת 96', בה עבר פעמיים עבירות של איום (ת.פ. 97/12550 - בו הוטל עליו מאסר מותנה של 4 חודשים ו-ת.פ. 97/7850 - בו נעברה עבירת האיום כלפי אשתו, תוך שימוש בפטיש, והוטלו עליו 3 חודשי מאסר מותנה). 9. במצב דברים זה, נדחים הצידה הנסיבות האישיות ושיקולי השיקום, ואיני רואה לפיכך הצדקה להפנות את המשיב לריצוי עונש המאסר בעבודות שרות. אנו רואים כי חזור ושנה הלכו בתי המשפט לקראתו, אך ללא הועיל. גם העונש שהטלנו עליו, 6 חודשי מאסר, נוטה לקולא, לאור חומרת העבירה ולאור עברו. 10. אעיר כי הדגשנו ביום 3.9.98 כי איננו מתחייבים למאומה בענין עבודות השרות. כך הודענו למערער (ראה עמ' 6 לפרוטוקול), ולא יצרנו אצלו כל תקוות שווא. ראה ע.פ. 97/3379 פלנסיה שמואל נ' מדינת ישראל, תקדין 97(2), 623, ולפיכך פתוחה בפנינו הדרך להורות כאמור לעיל, בלא שנגרם כל עוות דין למשיב. אני מציע על כן כי נשלים את פסק הדין מיום 3.9.98 בכך שנורה שששת חודשי המאסר בפועל שהוטלו במועד האמור על המשיב, ירוצו במאסר ממש, ולא בעבודות שרות. ש. ברלינר - שופט השופט ח. פיזם: אני מסכים. ח. פיזם - שופט [אב"ד] השופט מ. הס: אני מצטרף להכרעתו של עמיתי המלומד, כב' השופט ברלינר, כי על המשיב לרצות את עונשו מאחורי סורג ובריח. עיון בגליון הרשעותיו הקודמות של המשיב (ת/1) מעלה כי קופת השרצים התלויה לו מאחוריו מכילה 26 הרשעות קודמות בלמעלה מ50- עבירות, לא אחת מהן עבירת אלימות, ובנגוד למתבקש - ישב המשיב מאחורי סורג ובריח תקופה של שנתיים ימים בלבד. דומה כי תקופה זו לא הועילה לאלפו בינה, וכולי תקוה כי עתה יבין ויידע כי סלחנותה של מערכת המשפט כלפיו באה לקיצה - שמא תדריך הבנה זו את המשך דרכו בעתיד. המצב הנוכחי אינו מותיר לנו ברירה אלא להורות על ריצוי עונשו של המשיב בפועל, וכאמור - תמים דעים אנוכי עם עמיתי הנכבד בענין זה. לא למותר לציין כי בנסיבות הענין - העונש שהוטל על המשיב נוטה לקולא באופן בולט. מ. הס - שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ש. ברלינר. אלימותמאסרבעל מכהאלימות במשפחה