קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על עונש קל לבעל מכה: 1. בפנינו ערעור על קולת העונש שהוטל על המשיב בגזר דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ג'. נסאר, ת.פ. 97/4591, מיום 12.5.98). המשיב הורשע על פי הודייתו בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין התשל"ז1977-, עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק האמור, ועבירה של איומים - לפי סעיף 192 לחוק. ההרשעה נסבה על כך שביום 25.9.97 בשעה 02: 30 תקף המשיב את אשתו באגרופים מכות וסטירות בכל חלקי גופה, תפס בשערותיה וחבט את ראשה בקיר וכן דחף את אצבעותיו לעיניה. הוא תפס בצווארה וחנק אותה, הצמיד לצווארה אולר ואיים עליה במילים כגון: "היום אני גומר אותך, אם את לא שותקת אני ישחוט לך את הגרון עם סכין". לאשתו של המשיב נגרמו שריטות וחבלות בחלקי גופה השונים. בהמשך לאותו ארוע, איים המשיב על בתו יפית באמצעות האולר הוא גם נתן לה סטירה והפיל אותה על הרצפה. הכל מפורט בכתב האישום שהוגש לבית משפט השלום בעכו, בתיק הנ"ל. 2. לאחר ההודייה בעובדות, הוגש לבית המשפט קמא גליון הרשעותיו הקודמות של המשיב (ת/1). גליון זה כולל מספר רב של הרשעות קודמות, ובהן שימוש ברכב בלי רשות, פריצה לבתי עסק, קטטה, איומים ועבירות על פקודת הסמים. הרשעותיו הקודמות של המשיב כללו שני מאסרים מותנים ברי הפעלה, שנגזרו עליו בבית משפט השלום בעכו. בת"פ 96/3449 הואשם המשיב בכך שתקף אדם אחר ופצע אותו באמצעות סכין שהחזיק בו. לאחר שהורשע גזר עליו כב' ס. הנשיא השופט ר.ש. צמח ביום 17.6.97 בגין עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות מאסר מותנה לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור בתקופה זאת עבירה של תקיפה חבלנית ויורשע עליה. בת"פ 97/3059 הוטל על המשיב ביום 22.7.97 על ידי כב' השופט מגן, מאסר מותנה של חודשיים למשך שנתיים שלא יעבור עבירה על סעיף 380 לחוק העונשין, לאחר שביום 23.5.97 תקף את אשתו במכות בכל חלקי גופה משך בשערותיה, בעט בה וגרם לה חבלות של ממש. בעת שניתן גזר הדין בבית המשפט קמא היה המשיב מצוי במאסר של 10 חודשים בגלל תיק אחר, וקודם לכן שהה 9 חודשים במעצר בית מלא. השופט קמא שמע את טענות הצדדים באשר לעונש, וכן את דברי אשתו של המשיב אשר ביקשה להקל בעונשו וציינה בפני השופט: "אני סולחת לבעלי. כאשר בעלי היה במעצר בית היה תקופה טובה. אבקש להתחשב במצבו של בעלי. המצב שלו מאוד קשה". השופט קמא התחשב בהודיית המשיב, בעברו ובנסיבות המקרה. הוא החליט, "מבלי להתעלם מחומרת העבירה", להפעיל את שני המאסרים המותנים וציין בגזר דינו כי "תקופת המאסר בפועל בגין הפעלת שני תנאים אלה למשך 8 חודשים, ירצה אותם הנאשם בחופף למאסר בפועל אותו (הוא) מרצה היום בגין תיק אחר. כמו כן אני מטיל על הנאשם מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של אלימות". 3. המערערת טוענת שהעונש שהוטל על המשיב קל יתר על המידה, במידה המצדיקה את התערבותנו. עו"ד גב' שטיין הפנתה אותנו לחומרת המקרה המפורט בכתב האישום, להרשעות הקודמות, לשימוש באולר ולכך שהמאסרים המותנים לא הביאו למיתון התנהגותו של המשיב אשר חזר לפגוע באשתו אף לאחר שהורשע בגין עבירה דומה בת"פ 97/3059 הנ"ל. כמו כן טוענת המערערת, שבית המשפט קמא טעה בכך שלא הטיל על המשיב מאסר בפועל בגין העבירות בהן הורשע, ופעל בניגוד לאמור בסעיף 54 לחוק העונשין. המשיב פירט בפנינו את מצבו האישי הקשה, הוא סובל ממחלה קשה, צהבת נגיפית, הוא כבר סבא, היה במעצר בית ממושך, ובעת שהותו בבית ובחופשות התנהג בסדר ולא פגע באשתו. הוא ביקש על כן את התחשבות בית המשפט. אשתו של המשיב גם היא ביקשה כי לא נחמיר בעונשו של המשיב. היא ציינה כי "כבר שנה הוא בסדר", בעת מעצר הבית הוא "הוכיח את עצמו", היא "סולחת לו" ו"מקווה שהכל יסתדר". היא ביקשה על כן להתחשב במצבו הבריאותי ובמחלתו. 4. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה כי הערעור בדין יסודו, ויש לקבלו. לא אחת פסקנו כי יש להחמיר בעונשם של אלה המתעללים בנשותיהם, פוגעים בהן ומכים אותן. כך למשל, בע"פ 97/835 ססונוב אליעזר נ' מדינת ישראל, מיום 26.2.98 דחינו ערעור על מאסר בן 18 חודשים שהוטל בערכאה הראשונה על בעל שתקף את אשתו. ציינו כי "הדבר נראה מוצדק. העבירות של אלימות כלפי נשים מוכות, הפכו נפוצות ובית המשפט חייב להגיב על כך בחומרה... גם אנו לא ניתן יד לסיכון כזה של האישה ואין ברירה אלא לשלוח את המערער לבית הסוהר לתקופה מתאימה כדי שילמד את לקחו, יירגע, ולא יחזור, כך יש לקוות, לסכן את אשתו". זו כמובן גם המדיניות של בית המשפט העליון: ראה ע"פ 92/2157 שלמה פדידה נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 93(1), עמ' 1270, שם ציין כב' המשנה לנשיא מ. אלון, לגבי 4 שנות מאסר בפועל שהוטלו על התוקף של אשתו וגורם לה חבלות של ממש כי "המחוקק ביטא לאחרונה, בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991, את החומרה היתרה שבמעשי המערער; פרטי החבלה שחבל באשתו, והשיקול של הרתעת המערער והרתעתם של עבריינים בכוח מלהתעלל בנשותיהם ומלבצע מעשים נפשעים כגון אלו שביצע המערער - כל אלה מובילים למסקנה שהעונש שהושת על המערער אין בו משום חומרה כל עיקר, ואין הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהושת על המערער". כמו כן בחן שם כב' השופט אלון את הבעיתיות שבפניית קורבן העבירה, האישה, אל בית המשפט בבקשה להקל בעונשו של המתעלל בה, ומפסק דינו עולה כי אין מקום להתחשב בפניה כזאת אלא בנסיבות מיוחדות, שעה שמדובר ב"בנסיבות שבהן יש תקוה לעתיד לשינוי דפוסי האלימות במשפחה". אנו מסופקים אם במקרה דנן יש סיכוי לשינוי כזה. 5. לאור האמור, אנו סבורים שבית המשפט קמא חרג באופן מופרז לקולא, בכך שלא הטיל על המשיב מאסר ובכך שהפעיל את המאסרים המותנים באופן חופף למאסר אותו מרצה המשיב כיום, בגין תיקים אחרים. למעשה לא הוענש המשיב כלל בגין העבירות בהן הורשע, ועם כך אין להשלים. יחד עם זה, הכלל הוא שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין לחומרה בגזירת העונש בערעורים על קולת העונש. כמו כן יש לקחת בחשבון, במקרה דנן, את מצבו הבריאותי המיוחד של המשיב הלוקה בצהבת נגיפית. אנו מחליטים על כן לקבל את הערעור, לבטל את גזר דינו של בית המשפט קמא, ואנו גוזרים על המשיב מאסר של 6 חודשים ומפעילים במצטבר את שני המאסרים המותנים של 6 חודשים ו2- חודשים באופן שעל המשיב יהא לרצות מאסר בפועל של 14 חודשים, במצטבר למאסר אותו הוא מרצה כיום בגין תיקים אחרים. כמו כן אנו מטילים על המשיב מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מהיום שלא יעבור עבירה של אלימות. אלימותבעל מכהאלימות במשפחה