ערעור על אחוז נכות 0 בביטוח לאומי

בל (נצ') 2659/02 ערעור על אחוז נכות 0 בביטוח לאומי 1. ביום 2/9/01 החליק המערער ונפל - תוך כדי עבודתו. המערער נחבל ברגלו השמאלית. ארוע זה הוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה. המשיב שילם למערער דמי פגיעה בגין התקופה שמלמחרת התאונה ועד ליום 28/2/02 (למעט יומיים במהלך תקופה זו). 2. ביום 24/5/02, קבע פוסק רפואי כי החל מיום 1/3/02, דרגת נכותו היציבה של המערער עקב התאונה מיום 2/9/01, היא בשיעור 0%. 3. המערער ערר על קביעה זו בפני ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"). ביום 17/11/02, החליטה הועדה לדחות את הערר. בהחלטתה של הועדה נאמר כך: "בארטרוסקופיה שנעשתה ב-10/01 נמצאו סימנים של כונדרומלציה של הפיקה בדרגה III. לא ניתן לקבל שהשינויים של כונדרומלציה בדרגה III יכולים להופיע כחדש לאחר הפגיעה הנדונה. ... שינויים מסוג כונדרומלציה בדרגה III כפי שנמצאו בארטרוסקופיה שבוצעה יכולים להופיע תקופה ארוכה של מספר חודשים או שנים ולא כפי שקרה במקרה זה חודש לאחר הפגיעה הנדונה. ולפיכך אין קשר בין ממצא זה לפגיעה הנדונה. כתוצאה מהפגיעה הנדונה לא נותרה נכות ...". 4. הערעור שבפני - הוגש כנגד החלטתה של הועדה מיום 17/11/02. בחינת החלטתה של הועדה 5. מקובלת עלי הטענה המשתמעת מסעיף 3 לכתב הערעור ומסעיפים 4 ו-5 להשלמת הטיעונים, בדבר "מצב קודם". עיון בהחלטתה של הועדה מעלה כי סביר להניח שהועדה סברה שלמערער אכן יש נכות בברכו השמאלית (אותה כונדרומלציה של הפיקה בדרגה III), אלא שהועדה היתה בדעה שפגימה זו - שנצפתה בארטרוסקופיה מיום 5/10/01 - לא היתה יכולה להתפתח בזמן שחלף מאז התאונה (שהיתה ביום 2/9/01), שכן לדעת הועדה התפתחות של מצב כזה נמשכת חודשים או שנים. מכאן, שהועדה סברה שלמערער יש "מצב קודם" שהוא זה שהביא לפגימה שנמצאה אצלו, ולא התאונה. בנסיבות אלה, על סמך ההלכה הפסוקה, היה על הועדה להסביר ממה נובע המצב הקודם, כיצד הוא נוצר. ראו: דב"ע ל/11-0 סימן טוב - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 133, דב"ע נא/133-99 פצ'י - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 532, דב"ע נג/46-01 מרגוליס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364 ופסקי דין רבים אחרים). הועדה לא נהגה כך. 6. יתרה מכך. כאשר יש נכות אך לדעת הועדה היא אינה נובעת מהתאונה אלא ממצב קודם, על הועדה לערוך "חשבון עובר ושב"; דהיינו - לקבוע את דרגת הנכות הכוללת של הנפגע, לבחון אם מצבו טרם התאונה חייב קביעת דרגת נכות, ורק אם המסקנה היא שאכן כך - ניתן לקזז מדרגת הנכות הכוללת, את דרגת הנכות שהיה מוצדק לקבוע לנפגע בטרם התאונה הנדונה. ראו בענין זה את אשר נפסק בדב"ע נג/46-01 הנ"ל: "... אם הוכרה התאונה כ'תאונת עבודה', אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף. לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל. משלא הסתמכה הוועדה על נתונים מוכחים שאובחנו במערער בטרם קרות תאונת העבודה, והמצביעים על 'מצב קודם' התואם סעיף מסעיפי הליקויים (לרבות תוך התאמה), לא היה מקום לנכות אחוזי נכות בשל מצב קודם מנכותו הכוללת של המערער.". (שם, 366). הועדה לא עשתה גם כך. היא לא קבעה מה הנכות הכוללת של המערער, לא קבעה על סמך נתונים מוכחים מה היה מצבו הקודם, ולא קבעה כי אילו היה המערער נבדק טרם התאונה היה מקום לקבוע לו דרגת נכות בשיעור דרגת הנכות הכוללת הנוכחית, או דרגת נכות כלשהי, בגין מצב ברכו השמאלית. 7. לפיכך, יש לקבל את הערעור ולהשיב את עניינו של המערער אל הועדה, על מנת שתנהג בהתאם להלכה הפסוקה. 8. בהשלמת טיעוניו, הסתמך ב"כ המערער על חוות דעת של פרופ' מנדס מיום 7/1/03. בחוות הדעת האמורה מסביר פרופ' מנדס שהכונדרומלציה שנצפתה אצל המערער היא על רקע טראומתי ולא על רקע ניווני, וזאת מאחר שמדובר בכונדרומלציה לא רק של הפיקה אלא גם של הטרוכלאה, וכן מאחר שמצב הברך הימנית - תקין. חוות דעת זו נרשמה לאחר ישיבתה של הועדה, וברור שהיא לא היתה בפני הועדה, כך שגם אם פרופ' מנדס צודק מהבחינה הרפואית - אין אפשרות ללמוד מחוות דעתו מאומה בשאלה אם נפלה טעות משפטית בהחלטתה של הועדה. 9. ב"כ המערער טען כי הרכב הועדה היה "חסר" וכי היה עליו לכלול "מומחה ברך". הוא ביקש כי עניינו של המערער יועבר להחלטת ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה. איני מקבל את טענותיו אלה. הועדה לא היתה בהרכב חסר; היא כללה 3 רופאים מומחים. לא היה צורך לכלול בהרכב הועדה רופא מומחה לבעיות ברכיים. די בכך שהיה בועדה אורתופד (בפני הועדה לא היתה חוות דעת בתחום ספציפי כלשהו). העובדה שהועדה לא נהגה בהתאם להלכה הפסוקה, אינה מצדיקה את העברת עניינו של המערער אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה. אין סיבה לחשוש שהועדה תנסה בכל מחיר לאמץ את קביעתה הקודמת, וניתן להניח (ולקוות) שהועדה תקיים את הוראותיו של פסק דין זה. לסיכום 10. אשר על כן, יש להשיב את עניינו של המערער אל הועדה, על מנת שהועדה תפעל כאמור להלן: א. תקבע מה היא דרגת הנכות הכוללת של המערער בגין המצב בברכו השמאלית. ב. אם לדעת הועדה לפחות חלק משיעור הנכות הכולל של המערער בגין הברך השמאלית אינו נובע מהתאונה, יהיה על הועדה להסביר - על סמך נתונים מוכחים - ממה הוא נובע. ג. הועדה תבחן אם אכן, במקרה שהמערער היה נבדק ערב התאונה מיום 2/9/01, היה מקום לקבוע לו דרגת נכות כלשהי. אם הועדה תקבע שאכן כך - יהיה עליה להסביר על מה מבוססת קביעתה ובמקרה כזה תוכל הועדה לקזז משיעור הנכות הכולל את שיעור הנכות שהועדה סבורה שהיה צריך לקבוע למערער אילו היה נבדק טרם התאונה. אם הועדה לא תקבע שאכן כך - יהיה עליה להימנע מלקזז אחוזי נכות משיעור נכותו הנוכחית של המערער. 11. על המשיב לשלם למערער את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/9/03, אם לא ישולמו קודם לכן. 12. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.אחוזי נכותערעורנכותביטוח לאומי