קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על דרגת נכות קצין התגמולים: 1. המערער נפגע בשנת 1985 ולאחר מכן בשנת 1986, בברך שמאל, וב- 1987 נפגע פעם נוספת, והפעם בגבו. בשנת 1988 תבע המערער להכיר לו נכות בברך שמאל ובגבו, והתביעה נענתה בחיוב. חילוקי הדעות הם אודות דרגות הנכות על הברך, עמוד השדרה הצווארי ועמוד השדרה המותני שלגבי כל אחד מהם הועדה קבעה דרגת נכות של 1%, לפי המבחנים בפרט 35(4)א בעניין הברך, 37(2)אI לעמוד השדרה הצווארי, ו- 37(2)גI לעמוד השדרה המותני. למערער יש נכות נוספת אולם אינה נושא הדיון בתיק הנוכחי. 2. המערער טוען כי דרגות הנכות שנקבעו לו לא הולמות את המגבלות מהן סובל. זאת ועוד, יושמו מבחנים אשר נוספו בשנת 96' (לעניין הגב), ובשנת 1998 (לעניין הברך) אשר אינם חלים בעניינו, משום שנכותו שלו הוכרה לפני תיקון התקנות ולכן הוא זכאי שדרגת נכותו תיקבע עפ"י התקנות כפי שחייבו בעת הגשת התביעה ובעת שהוכרה התביעה. 3. אני סבור כי במקרה הנוכחי אין מקום להתערב ואתייחס לכל אחד מהפריטים בנפרד. ברך 4. נכון שנקבעה דרגת נכות לפי מבחן חדש בפרט 35(4)א, פרט אשר מכיר בקיום כאבים, אולם ללא ממצא אורגני וללא הגבלה בתנועות. נכון שעד 1998 נעשה שימוש במבחנים לפי פרט 35(1) ועפ"י מבחנים אלה הורתה הפסיקה שאם קיימים כאבים, הרי לא יתכן שלא תהיה השפעה, לפחות קלה, על כושר הפעולה הכללי, גם אם אין הגבלה בתנועות, ולכן דרגות הנכות שאושרו קודם התיקון בשנת 1998 היו 10% לפי המבחן בפרט 35(1)ב. 5. לכן, יש לבדוק אם מצב המערער לא השתנה מבחינת תפקודו ומבחינת מצבו הבריאותי, ואם אמנם לא השתנה, אין להפחית מדרגת הנכות שלו רק משום שהתקנות מאפשרות היום דרגת נכות נמוכה יותר על ממצאים שבזמנו זיכו בדרגת נכות גבוהה יותר. המערער עמד בבדיקות בועדות רפואיות מחוזיות בשנת 1994 ובשנת 1997. עיינתי בממצאים שבאותן ועדות ושם נמצאה צליעה וניוון קל של שרירים. לכן, בועדה משנת 1994 נקבעו 10% לפי המבחן בפרט 35(1)ב, ואילו בועדה משנת 1997, למרות שצוין כי לא חל שום שינוי במצב המערער והבדיקות בשנת 1997 היו זהות לאלה של שנת 1994, בכל זאת הפחיתה הועדה את דרגת הנכות ל- 1% לפי המבחן בפרט 35(1)א. יש אי התאמה מסוימת בנדון זה בין הועדות מ- 1994 ו- 1997 משום שאם אין שום הבדל בין הממצאים והועדה משנת 1994 קבעה 10%, הרי מצופה היה שהועדה משנת 1997 תקבע גם היא 10%, ובכל זאת היא קבעה רק 1%. לכן, יש אי התאמה מסוימת בין שתי הועדות דלעיל, אולם שתיהן היו ועדות בדרג מחוזי, ורק בשנת 1999 עלה העניין לועדה רפואית עליונה, וזו לא מצאה שום הגבלה בתנועות הברך ובפעילות הברך, ולא נמצאה שום תקלה, לא ברצועות, לא בפיקה וגם הניוון שבשרירים לא היה משמעותי (אגב, הועדה משנת 1997 זקפה את הניוון בשרירים לשימוש במגן ברך שלדעת הועדה היה מיותר, למרות שבעבר הומלץ השימוש במכשיר דווקא ע"י הרשויות הצהליות). 6. התוצאה היא שאין לי ראיה של ממש שבה אוכל לומר כי דרגת הנכות של המערער הופחתה רק בגלל השינוי בתקנות. נכון שסעיף הליקוי שנקבע למערער מכיר בקיום כאבים, אולם כיום קיום כאבים ללא ממצא אורגני מצדיק 1% בלבד. מה עוד שלמעשה בפרוטוקול הועדה אין שום ממצא על קיום כאבים, והכאבים מוסקים איפוא רק מסעיף הליקוי. 7. המצב שונה איפוא בין המקרה הנוכחי למקרים קודמים שבהם התערבתי ויישמתי את התקנות הישנות, משום שבאותם מקרים קודמים הועדות שדנו בעניין היו הועדות שדנו לראשונה בדרגת הנכות לאחר הגשת התביעה והכרתה, ולכן אמורות היו לשקף את דרגת הנכות שהמערער היה זכאי לה ביום שהגיש את התביעה. במקרה הנוכחי, לא מדובר בדרגת נכות שאמורה לשקף את התקופה שלפני תיקון התקנות בשנת 1998, ולכן המקרה הוא שונה ובהעדר ראיות מכריעות, לא אתערב. נכון שהיתה חוו"ד של ד"ר מירובסקי שמפרטת ממצאים, אולם הועדה הסתייגה מהממצאים שלו וכתבה שממצאיה שלה שונים לכן לא אוכל לבנות על חוו"ד זו פתרון שונה מזה שאליו הגיעה הועדה. עמוד השדרה 8. נכון שהועדה השתמשה במבחנים חדשים, אולם במקרה הנוכחי בדיקת הממצאים לגבי עמוד השדרה בועדות הקודמות משנת 1993, 1994 ו- 1997, בכולן נקבעה דרגת נכות של 1%, ולכן הפעם לא השפיע שינוי התקנות על ידי הקטנת דרגות הנכות או מתן אפשרות לדרגת נכות נמוכה יותר מינימלית מכפי שהיה בעבר. במילים אחרות, כיום אפשר לקבוע דרגת נכות של 1% ו- 5% לגבי הגבלות בתנועות עמוד השדרה, בעוד שבעבר ההגבלה המינימלית זיכתה ב- 10%, אולם בועדות הקודמות השתמשו בסעיף התאמה בפרט 35(1)א, משמע לא היתה הגבלה, ואפילו קלה. 9. נכון שהועדה קבעה הפעם כי יש הגבלה מזערית בתנועת עמוד השדרה המותני, ובכך לכאורה חלה החמרה, משום שעל הגבלה זעירה ראוי לקבוע 5% לפי המבחן בפרט 37(ג)II, אולם הועדה הוסיפה כי הגבלה זו היא בגלל מבנה הגוף של המערער (השמנת יתר), והמערער הודה בועדה בשנת 1997 כי העלה במשקלו. לכן, לא ניתן לקבוע כאילו הועדה הפחיתה מדרגת הנכות בגלל גורם לא רלוונטי משום שלו המשקל היתר היה גם בעבר, אפשר היה לומר ולא צריך היה להתחשב בגורם זה. אולם, מאחר ובעבר לא היתה שום הגבלת תנועה ובשנת 1997 המערער הודה כי עלה במשקל, הרי שאי אפשר להתעלם מהאפשרות שהגבלת התנועה היא אכן בגלל המשקל היותר. כבר שמעתי לא אחת בדיונים שונים כי חופש התנועה של עמוד השדרה אכן מושפע מהמשקל משום שאדם שיש לו כרס לא יכול להתכופף כפי שיכול להתכופף אדם ללא כרס, לכן מובן שיש הגבלות תנועה, ולו בכיפוף רק בגלל קיום כרס וללא קשר לעמוד השדרה. 10. הפועל היוצא הוא, שאין ליקוי על ידי השימוש במבחנים של התקנות החדשות ואין בכך קיפוח לאור ההסברים דלעיל, ולפיכך אין להתערב בממצאים של הועדה. נכון שבעבר, בשנת 1987, נמצא קרע ברצועה אולם הגוף מגן על עצמו וכבר היו בפני תיקים כי רצועה שנקרעה מצאה את דרכה להתחבר אל גיד ובכך לתקן את אי היציבות כתוצאה מליקוי ברצועות. אין סיבה לחשוד שהועדה התעלמה מהממצאים הפתולוגיים של הרצועות בשנת 1987, משום שבבדיקה הקלינית לא נמצא שום ליקוי ברצועות. משמע, אין לשלול אפשרות של קומפנצציה לגבי הפגם ברצועות שהיו בעבר. הוא הדין לגבי ליקויים שהיו בעבר לגבי המיניסקוס. 11. אשר על כן נפסק כדלקמן: הערעור נדחה. אין צו להוצאות. צבאנכותקצין התגמוליםערעור