קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטה אחרת במשפט פלילי: בבית-משפט קמא הואשם המערער בעבירה של גבינת מנוע הידראולי למכונת קידוח ושני מקדחים ממפעל למוצרי בטון בנתניה, השייך לראובן מלמד (המתלונן). לאחר שמיעת הראיות זיכה בית-משפט קמא את המערער מגניבת המנוע, וזאת מחמת הספק, ואילו לגבי המקדחים הרשיע אותו, וגזר את דינו. לאחר מתן גזר-הדין, ביקש בא-כח המערער להחזיר לידיו את המנוע הנ"ל, אשר בגינו זוכה מן האשמה. ב"כ המדינה לא התנגדה לכך, אך למרות זאת ציווה השופט קמא להחזירו למתלונן דווקא. הוא נימק את החלטתו באמרו: "השאלה של מי המנוע נבדקה במהלך המשפט כראוי. על-פי מאזן ההסתברות, והוא המבחן הרלבנטי, המנוע אמנם מנועו של המתלונן הוא ולכן המנוע יוחזר למתלונן". על החלטה זו הוגש הערעור שלפנינו. השאלה הראשונה שמתעוררת היא האם בכלל קיימת למערער זכות ערעור על החלט כזאת, אשר ניתנה מכח הסמכות שהוענקה לבית-המשפט בסעיף 36לחסד"פ (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-.1969 כידוע, אין קיימת זכות ערעור אלא כאשר היא מוענקת על-פי דין. לענייננו, חל סעיף 52לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984הקובע לאמור: "(א) פסק-דין של בית-משפט שלום ניתן לערעור לפני בית-משפט מחוזי. (ב) החלטה אחרת של בית-משפט שלום בענין אזרחי ניתנת לערעור לפני בית-משפט מחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של ביתהמשפט המחוזי". אין המערער מבקש לערער על פסק-הדין של בית-משפט השלום אשר על- פיו יצא זכאי מגניבת המנוע ואין הוא גם יכול לעשות זאת, באשר לא קיימת זכות ערעור לנאשם שזוכה בדינו (למשל, ע"פ 43/77, טרם פורסם). הוא מבקש לערער על ההחלטה הנ"ל שלא להחזיר המנוע לידיו. זו היא איפוא "החלטה אחרת" של בית-משפט שלום, ומאחר שסעיף 52(ב) הנ"ל מעניק בפירוש זכות ערעור על החלטה כזו רק כאשר היא ניתנה "בענין אזרחי", עלינו להסיק כי המחוקק לא התכוון לאפשר ערעור על החלטה כזאת שניתנה בדיון פלילי, ועל-פי הסמכות האמורה (ראה ע"פ 522/69 אוחנה נ' מדינת-ישראל). עוד טוען המערער כי מן הצדק לשמוע ערעורו כפי ששמע בית-המשפט העליון את הערעור בע"פ 506/82, וטוען כי כפי שהסכימה שם המדינה לדון בערעור על הצו להחזרת מוצגים, כך יש לראותה כאן כאילו הסכימה, כיוון שבבית-משפט קמא הודיעה באת-כח המדינה כי אין לה התנגדות להחזרת המנוע כפי שנתבקש. לזאת יש להשיב כי אין ההסכמה ההיא נוגעת לענין זכות הערעור, והסכמה כזאת איננה יכולה להקנות לבית-המשפט סמכות שלא הקנה לו החוק. בע"פ 506/82 הנ"ל, שעליו הסתמך ב"כ המערער, דן בית-המשפט העליון בצדקתו של צו כזה במסגרת ערעור על חומרת העונש. כאשר לענין זכות הערעור על הצו כשלעצמו ציין בית-המשפט במפורש כי אין בדיון שהתקיים בפניו "כדי להביע דעתנו בשאלה אם יש בכלל זכות ערעור על צו" להחזרת מוצגים. עוד קבע בית-המשפט שם, כי צו כגון זה הנדון, מהווה הכרעה זמנית גרידא אשר "אינו גורר אחריו אבדן זכותו של המערער לתבוע" את החפץ מידי מי שלידיו נמסר - וזאת בהליך אזרחי. המקרה שלפנינו דומה במידה רבה לזה שנדון בע"פ 506/82 הנ"ל, באשר גם שם הצו ניתן כאשר לדעת השופט נטה עודף ההסתברות לצד המתלונן. מקובלת עלינו גם דעת ב"כ המדינה, כי אין מקום לשנות את הצו הנדון מבלי שתישמענה טענות המתלונן אשר לזכותו הוא ניתן. מכל הסיבות האמורות עלינו לקבוע כי לא קיימת למערער זכות ערעור על הצו נשוא כתב-הערעור. לפיכך אנו דוחים את הערעור. משפט פליליהחלטה אחרת (ערעור)ערעור