בשא (י-ם) 8701/00 ערעור על החלטה לנהל תביעה בסדר דין מקוצר 1. ערעור על החלטת כבוד הרשמת תמר נמרודי מיום 1.6.2000 בבש"א 4872/00, אשר קבעה כי התביעה ראוייה להתברר לפי סדר-דין-מקוצר. השאלה הטעונה הכרעה היא זו: האם תביעה לתגמולי ביטוח בגין אובדן מוחלט של מכונית בתאונה, כשרה להתברר לפי סדר דין מקוצר, כשבפוליסת הביטוח לא נקוב מחירה של המכונית, וכשלחברת הביטוח טענה על נזק שנגרם בזדון למכונית לאחר קרוֹת מקרה-הביטוח. 2. מדובר בתביעה כספית שהוגשה בסדר דין מקוצר, לפיצוי מלוא ערך מכונית המשיבים שניזוקה בתאונה עד כדי אובדן מוחלט. המערערת הגישה ביום 18.5.2000 בקשה למחיקת כותרת ואורכה להגשת בקשת רשות להתגונן. בבסיס הבקשה, הטענה כי תובענה שכזו אינה מתאימה להתברר על דרך של סדר דין מקוצר, כיוון שיש בה צורך בשומה או בהערכה. בפוליסה שצורפה לכתב התביעה לא נקוב ערכה של המכונית המבוטחת, ועל כן התביעה מתבססת על אומדן ואינה עומדת בדרישה הסטטוטורית לסכום קצוב. בבקשה גם נזכרה בלא פירוט, הטענה כי התובעים מנסים לקבל תגמולי ביטוח במירמה. 3. בהחלטתה נשוא ערעור זה, דחתה כבוד הרשמת, כאמור, את הבקשה למחיקת הכותרת. ההחלטה הושתתה על אלה: בפוליסה שצורפה לתביעה נקבע כי במקרה של אובדן גמור תשלם המבקשת למבוטח "את מלוא ערך הרכב ביום קרות מקרה הביטוח" (פרק ב סעיף 6); אין מחלוקת כי הרכב ניזוק עד כדי אובדן גמור, גם לגירסת השמאי מטעם המבקשת; אין מחלוקת כי ערך הרכב ביום התאונה היה 29,000 ש"ח כעולה מחוות הדעת מטעמם של שמאֵי שני הצדדים. "משכך - לשון כבוד הרשמת בסעיף 5 להחלטתה - מדובר בתביעה לסכום קצוב, גם אם המבקשת כופרת בחבותה לשלם, באופן מלא או חלקי". כבוד הרשמת התייחסה גם לפסיקה שעליה סמכה המבקשת [המערערת כאן - נ' ס'], לפיה ניתן להסיק, כי אם לא נעשית הערכת שווי הרכב מראש, קרי, בפוליסה עצמה, בעת הביטוח, יש לאמוד את הנזק ולהעריכו, והתביעה לא תהיה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר. במקרה דנן, אכן לא נעשתה הערכה של שווי הרכב בעת שנעשה הביטוח, אך נעשתה הערכה על-ידי נציג המערערת בעת קרות התאונה, הערכה שדי בה על-פי פוליסת הביטוח. 4. ב"כ המלומד של המערערת סבור כי החלטת כבוד הרשמת שגוייה, כי לא התקיים התנאי הראשון שלפי תקנה 202 (1) (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- [להלן - התקנות] להגשת תביעה לפי סדר דין מקוצר, כי אין מדובר בתביעה "על סכום קצוב". אלה עיקרי נימוקיו: (א) על פי הדין, תביעה המתבססת על פוליסת ביטוח בה לא נקוב מחיר שוויו של הנכס המבוטח לא מתאימה לבירור בסדר דין מקוצר [ר"ע 191/83 תכשיטי יוסי בע"מ נ' חתמי לוידס, פ"ד לז(2) 363; ע"א 543/86 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' כלפון, פ"ד מב(3) 339; ע"א 410/88 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' כוכב השמש בע"מ ואח', פ"ד מג(4) 761; בר"ע 1046/96 מילשטיין נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, דינים-מחוזי, כו(7) 529]. תביעה תוגש בסדר דין מקוצר רק כאשר שיעור הפיצויים בגין הנזק נקבע מראש. במקרה דנן, ערך הרכב לא נקבע בפוליסה. התביעה סומכת על חוות הדעת של השמאים משני הצדדים שנדרשו לאמוד את הנזקים. אשר על כן, סכום התביעה לא נקצב מראש, ואין התביעה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר. (ב) בחוות דעתו של השמאי מטעם המערערת נקבע כי הנזק שנגרם כתוצאה מן התאונה נשוא התובענה הוא בסך של 5,632 ש"ח. ייתרת הנזק נגרמה, לדידו, לאחר קרות התאונה, בזדון, וללא קשר לתאונה. כיוון שכך, אין זהות בין שומה זו לבין שומת הנזק העולה מחוות דעתו של השמאי מטעם המשיבים. מעובדה זו, טוען ב"כ המערערת, התעלמה כבוד הרשמת בהחלטתה. (ג) כבוד הרשמת לא התייחסה בהחלטתה לעובדה כי על פי הפוליסה רשאית המערערת להחליף את המכונית שניזוקה, באחרת, במקרה של אובדן מוחלט; הבחירה נתונה לה, אם ליתן פיצוי כספי או מכונית חילופית. 5. השאלה העיקרית בערעור זה היא, איפוא, האם התביעה דנן הינה "על סכום קצוב", הראוייה, ככזו, להיות מוגשת לפי סדר דין מקוצר בהתאם לתקנה 202 לתקנות. ב"סכום כסף קצוב" - "הכוונה היא שחישוב הסכום יהיה ענין אריתמטי גרידא, ללא צורך בשומה או בהערכה" [י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, (תשנ"ה - 1995) 657]. 6. ב"כ המלומד של המערערת סבור כי עצם ההיזקקות לחוות דעת של שמאי עובר להגשת התביעה שוללת את האפשרות להגשת התביעה בסדר דין מקוצר. ערך הרכב לא נקבע בפוליסה, ועל פי פרק ב' סעיף 6 לפוליסה, הפיצוי במקרה של אובדן גמור אמור להיעשות על פי מלוא ערך הרכב ביום קרות מקרה הביטוח. נדרשת, איפוא, הערכה לאחר קרות מקרה הביטוח. כיוון שכך, אין המדובר בסכום קצוב. ודוק: אליבא דב"כ המערערת סכום קצוב במקרה דנן - פירושו: סכום שנקצב מראש בפוליסה לפני קרות מקרה הביטוח, ואינו דורש פעולה של הערכה לאחר קרות מקרה הביטוח. 7. מנגד טוען ב"כ המלומד של המשיבים, כי במקרה דנן אין מחלוקת כי הנזק שנגרם למכונית עולה כדי אובדן מוחלט. על פי האמור בפרק ב', סעיף 6 לפוליסה הפיצוי במקרה זה ייעשה על פי מלוא ערך הרכב ביום קרות הביטוח. ערך זה אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, והראיה - השמאים מטעם שני הצדדים נקבו בסך של 29,000 ש"ח כערך הרכב בחוות דעתם. כיוון שכך, סכום התביעה מבטא את מלוא ערך הרכב, "משעבר הנזק את מחסום ה"אובדן הגמור" הרי שאין הרכב בר-תיקון ואין מקום לשומה כלשהי להערכת פיצוי המגיע למשיבים, וכמוסכם בפוליסה, על המערערת לשלם למשיבים את ערכו המלא של הרכב, היינו 29,000 ש"ח. סכום זה הינו "סכום קצוב" שעליו לא יכולה להיות מחלוקת" (סעיף 14 לעיקרי הטיעון של המשיבים). לשון אחר: ב"כ המשיבים סבור כי סכום התביעה המבוסס על ערך הרכב הוא סכום קצוב, חרף העובדה כי סכום זה לא נקבע מראש, בטרם קרות מקרה הביטוח. לדבריו, המקרה דנן עונה על דרישת סכום קצוב, באשר ערך הרכב נקבע על פי הערכה מוסכמת על הצדדים בלא צורך עוד בשומה או בהערכה. 8. סבורני כי דינו של הערעור, להידחות: "תביעה נגד חברת ביטוח לתשלום שוויו של נכס שהיה מבוטח בפוליסת רכוש ושנגנב או ניזק, אינה כשרה להתברר בסדר דין מקוצר, אם מוטל על בית משפט לשום את שוויו". [ההדגשה שלי - נ' ס'; י' זוסמן, שם, בעמ' 659]. ודוק: כאשר מוטל על בית המשפט לשום את שווי הנכס, אזי אין התביעה ראויה להתברר לפי סדר דין מקוצר, מה שאין כן בנסיבות בהן השומה נעשית על ידי הצדדים, בטרם באה התובענה לדיון בבית המשפט. או אז סכום התובענה המוסכם מייתר את הצורך לשום או להעריך את הנכס המבוטח. ב"כ המערערת לא חלק על העובדה כי הנזק שנגרם למכונית המשיבים עולה כדי אובדן מוחלט. על פי הפוליסה, הפיצוי המגיע למשיבים מחושב לפי ערך המכונית ביום קרות מקרה הביטוח. בתובענה זו דורשים המשיבים פיצוי בהתאם לאמור בפוליסה. חישוב ערך המכונית נעשה, ככל הנראה, על פי מחירון, כמקובל. הערכה זו היתה מקובלת על כל פנים גם על השמאי שמטעם המערערת. בנסיבות אלו, סבורני, כי סכום התביעה מבוסס על ערך קצוב, קרי, בית המשפט לא נדרש להעריך את ערך המכונית, באשר הצדדים אינם חלוקים בשאלה זו. 10. ב"כ המערערת מבקש לסמוך על ההבחנה פרי הפסיקה [ע"א 543/86 הנ"ל], בין פוליסה שבעת הביטוח נעשית בה הערכה של שווי הנכס המבוטח, שלגביה זכאי המבוטח לתבוע את הסכום הקצוב, הנקוב בפוליסה; לבין פוליסה שבה לא נעשתה הערכה שכזו, שאז זכאי המבוטח לקבל שיפוי רק לפי שיעור הנזק שנגרם לו בגבולות סכום הביטוח. אכן, נראה כי לפנינו אותו סוג שני של פוליסת ביטוח אליו התייחס כבוד השופט מלץ בע"א 543/86 הנ"ל, בה לא נקבע מראש סכום ביטוח מוסכם. ברם, גם אם ערך המכונית לא נקבע מראש, והמשיבים זכאים לפיצוי בהתאם לשיעור הנזק, הרי שבענייננו שיעור הנזק עולה לכל הדעות כדי אובדן גמור; ובנסיבות בהן ערך המכונית אינו שנוי במחלוקת, בית המשפט פטור מלשום את שיעור הנזק, והתביעה ראוייה להתברר לפי סדר דין מקוצר. 11. טוען ב"כ המערערת עוד כי התביעה שבפנינו אינה על "סכום קצוב" כיוון ששיעור הנזק שנגרם כתוצאה מן התאונה שנוי במחלוקת בין הצדדים. בחוות הדעת של השמאי מטעם המערערת הועמד שיעור הנזק שנגרם כתוצאה מן התאונה על סך של 5,632 ש"ח. ייתרת הסכום, כך נטען בחוות הדעת, נובעת מנזק שנעשה בזדון, לאחר קרות התאונה. אין בכך כדי לשלול את העובדה כי התביעה היא על סכום כסף קצוב. סכום התביעה הועמד על סך של 29,000 ש"ח על יסוד הערכת הנזקים על ידי השמאים מטעם שני הצדדים, שחיוו דעתם, כאמור, על אובדן מוחלט של המכונית. טענת ההגנה של המערערת לפיה עיקר הנזק נגרם לאחר התאונה במעשה זדון, טענה שלא הובאה לה בשלב זה כל ראיה ולא הובהרה די הצורך, מן הדין שתפורט בתצהיר בתמיכה לבקשה למתן רשות להתגונן שתגיש המערערת. יפים לענייננו, דומני, דבריו אלו של כבוד השופט ויתקון: "כדי לענות על השאלה, אם תביעה פלונית ראויה לדיון בסדר-דין-מקוצר אם לאו, אין להתחשב אלא במה שנאמר בפרשת-התביעה. טענות שבפי הנתבע עשויות להקנות לו רשות להתגונן. אך אפילו נראה בעליל שאותן טענות מצריכות דיון ארוך ומסובך, אין בכך כדי לשלול מהתובע את זכותו לדיון בסדר-דין-מקוצר, ובלבד שהתביעה כשלעצמה מתקיימים בה התנאים לדיון זה". [ע"א 267/73 אשדוד אינבסמנט אסטבלישמנט נ' קי.בי.ע. בע"מ ואח', פ"ד כח(1) 263, 264-265; בעניין זה ראו גם: ע"א 587/69 מכוניות הדר בע"מ נ' ליכטנשטיין, פ"ד כד(1) 542, 546-547]. כבוד הרשמת לא התעלמה מטענה אחרונה זו של המערערת, שהרי קבעה (בסעיף 5): "מדובר בתביעה לסכום קצוב, גם אם המבקשת כופרת בחבותה לשלם, באופן מלא או חלקי... כל טענות המבקשת בעניין חבותה לשלם, מן הראוי להעלותן במסגרת בקשת רשות להגן". 12. באשר לטענת המערערת כי כבוד הרשמת התעלמה בהחלטתה, מכך שעל פי הפוליסה זכאית המערערת להחליף את המכונית שניזוקה באחרת, כבר עמד ב"כ המשיבים על העובדה, כי טענה זו לא נטענה כלל בבקשה למחיקת הכותרת. אוסיף ואומר, כי אף המערערת עצמה לא טענה, כי אכן בחרה להעמיד למשיבים מכונית חלופית במקום לשלם פיצויים. 13. החלטתי, איפוא, לדחות את הערעור. המערערת רשאית להגיש בקשה למתן רשות להתגונן בתוך 30 יום. המערערת תישא בהוצאות הערעור וכן תשלם למשיבים שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.סדר דין מקוצרערעור