תא (פ"ת) 5822/00 ערעור על היטל השבחה נמוך זהו ערעור היטל השבחה בהתאם לסעיף 14 (ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965. המערערת מתייחסת בערעורה לנקודה המשפטית שעלתה מהכרעת השמאי, ירמיהו אלוני, מיום 15.01.00 ועניינה אישור תוכנית פת/9/2002 (להלן: "התוכנית"). טענתה היא, ששגה השמאי בנוגע לנקודת המוצא שעל פיה הביא בחשבון את המצב שקדם לאישור התוכנית, שגיאה שהוליכה - לטענת המערערת - להיטל השבחה נמוך יותר משראוי היה לחייב בו את המשיבה. המערערת טוענת, בקצירת האומר ותוך השמטת פרטים במסגרת פסק דין זה, כי שגה השמאי בקשר להפרש בשטח הקרקע בין המצב הקודם לבין המצב לאחר אישור התוכנית. השמאי קיבל את טענת ב"כ המשיבה, לפיה כדי לקבוע מהו המצב הקודם, יש לבחון את תיאור המצב הקודם בתוכנית המשביחה. הפער בין חישובי המערערת לבין חישובו של השמאי הוא 1,200 מ"ר, המשפיעים כמובן על שיעור היטל ההשבחה, שהמשיבה חייבת בו. ב"כ המלומדת של המערערת מסתמכת על דברים שנאמרו בסיפרו של עו"ד רוסטוביץ "היטל השבחה". זכויות הבנייה שנותרו לחלקות נשוא הערעור על פי התוכנית, אכן היו לגבי 8,662 מ"ר, ברם לדעת ב"כ המלומדת של המערערת, ניתן ללמוד מהן זכויות הבנייה רק מתוכנית תקפה שחלה על המקום קודם לתוכנית המשביחה. ב"כ המלומדת של המערערת מסתמכת, בין היתר, על ע"א (ת"א) 13081/84 חב' חלקה 286 בגוש 6186 בע"מ נ' הועדה המקומית ר"ג שקבע, כי גביית היטל השבחה נעשית רק על סמך תוכניות שאושרו. לפיכך לעניין חישוב ההיטל החל על המשיבה, על בית המשפט לקבוע, כי זכויות הבנייה שהיו בידיה ערב אישור התוכנית היו על 8,662 מ"ר, לא 9,862 מ"ר כאמור בחוות דעת השמאי המכריע, ולפיכך יש להחזיר את הכרעת השמאי לידיו כדי שיקבע את סכום ההשבחה מחדש. ב"כ המלומד של המשיבה טען, שחרף ניסוחו של הערעור, אין הוא בנקודה משפטית, כאמור בסעיף 14 (ג) הנ"ל וכי למעשה מערערת המערערת על שיקול דעתו המקצועי של השמאי ולכן יש לדחות את הערעור על הסף מחמת חוסר סמכות. לגופו של הערעור טענה המשיבה, כי עם אישורה של התוכנית המשביחה (נספח ג' לערעור) הוקנו לה בחיקוק שטחי הבנייה כאמור בהכרעת השמאי. ב"כ המשיבה הסתמך על ההלכה המשפטית לפיה תוכנית מתאר נכנסת להגדרת "חיקוק" מכוח פסיקה (ראו בתגובת המשיבה את רשימת פסקי הדין בעניין זה). מכאן שממצאי של השמאי מעוגנים בחיקוק, ואין להשיג עליהם בערעור זה. בית משפט זה היה בדעה שיש מקום לדחות את הערעור בלי להכנס לפרטי העניין על יסוד האמור בתקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. אולם בית המשפט סבור, שיש לדחות את הטענה הראשונה של המשיבה והיא, כי אין מדובר בטענה משפטית שעליה מערערת המערערת. בית המשפט סבור, שהערעור הוגש כדין אולם לגופם של דברים מוצא בית המשפט לצודקות בעיניו את כל טענותיהם של ב"כ המלומדים של המשיבה, לגבי כל הנקודות השנויות במחלוקת ובעיקר אופן חישוביו של השמאי המכריע. כמו כן סבור בית המשפט שפסקי הדין שב"כ המשיבה צרף לסיכומיו מאששים את עמדתו. הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבה סך של 3,000 ₪ הוצאות המשפט, כולל שכ"ט עו"ד בצרוף מע"מ, ריבית כדין והצמדה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. היטל השבחהערעור