פגיעת כף המחפרון ברגל של עובד

תא (עפ') 1416/02 פגיעת כף המחפרון ברגל של עובד בשאלת החבות   1. התובע שהינו פועל, נפגע ביום 20.8.00 ברגלו, עת עבד באתר בנייה בחיפה. 2. לטענת התובע, הוא עסק אותה עת בהעברת ציוד וכלי עבודה באמצעות מחפרון תוצרת קרטר-פילר, אשר לו כף מלפנים. הציוד הועמס על גבי הכף, והועבר באמצעות המחפרון מן המחסן אל מקום העבודה. בהגיעו אל מקום העבודה, הוא ירד ונעמד מול כף המחפרון לצורך פריקת הציוד. את אשר התרחש באותה עת, מתאר התובע בסעיף 4 לתצהירו:   ”תוך כדי הורדת כף המחפרון לצורך קבלת ציוד העבודה הנהג הוריד את כף היד (כף המחפרון - הערה שלי - ב.א.) על רגל ימין."   כתוצאה מן הפגיעה האמורה, נגרמו לתובע נזקי-גוף, אשר הצריכו טיפול רפואי ופינויו לבית החולים.   3. המחלוקת הנטושה בין הצדדים הינה, האם האירוע דלעיל מהווה "תאונת דרכים", כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. לטענת התובע, פגעה כף המחפרון ברגלו, וכתוצאה מכך נגרם לו הנזק. מאידך, טוענים הנתבעים כי התובע נפגע כתוצאה מנפילת הציוד שהועבר על-גבי המחפרון - וזאת במהלך פעולה של טעינה ופריקה של מטען, כאשר הרכב עומד. על-כן, יש לקבוע כי מאורע זה נכלל במסגרת מצבי המיעוט, שעל-פי סעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, ואינו מהווה תאונת-דרכים, כמשמעו בחוק.   טענה נוספת שנטענה, הינה, כי מדובר בשימוש שאינו למטרות תחבורה, לא נוצל הכח המכני של הרכב, וכי הרכב שינה את ייעודו המקורי בעת התאונה, והפך לרגע, ממחפרון לנושא משא. לבסוף טוענים הנתבעים, כי המדובר בעדות יחידה של בעל דין. התובע לא הביא עדים נוספים שנכחו באירוע ועל-כן, גם מסיבה זו אין לקבל את גרסתו.   4. מטעם הצדדים העידו שני עדים. התובע העיד מטעם עצמו ואילו מטעם הנתבעים העיד הנתבע מס' 1. גרסתו הבסיסית של התובע, כפי שהובאה לעיל בתצהירו, לא נסתרה. התובע עמד על כך כי נפגע ברגלו מכף המחפרון, שעה שזה הורד למטה.   בחקירתו הנגדית, שעה שעומת עם גרסת ההגנה, עמד התובע על-כך, כי נפגע מן הכף בעת תנועתה. כדבריו:   ”ת. אני לא נגעתי בציוד, בעצם, בכלל, מי שנהג בטרקטור הפך את הכף, והכף נפלה לי על הרגל, עוד בטרם נגעתי בציוד. ש. נכון שכאשר משכת את הציוד, הדיסק הגדול נפל לך על הרגל. ת. לא נגעתי בכלל בציוד. (עמ' 6 שורות 12-15).   5. הנתבע מס' 1 העיד בתחילה, כי התובע נפגע במהלך פעולת הפריקה, כעדותו:   "ת. באתי בבוקר, מנהל העבודה ביקשני שברגע שעובדים יגיעו, לגשת למחסן ולקחת את הכלים. התובע העמיס את הכלים יחד עם חבריו, אחר כך עלה איתי לטרקטור, והלכנו לשטח איפה שהוא רצה ושם הוא ירד, אני עצרתי שם, שם הוא ירד, כדי למשוך הכלים ואני ישבתי בתוך הטרקטור, הוא החל לפרוק, אחר כך שמעתי אותו צועק הרגל שלי הרגל שלי, ואז הוא ישב על האדמה, ואז ירדתי אליו, וזה הכל." (עמ' 8 שורות 13-17).     חרף העובדה, כי הנתבע מס' 1 עמד על-כך, שהפגיעה היתה במהלך הפריקה, הסתבר, כי הוא לא ראה מה פגע ברגלו של התובע. כאשר נשאל, הכיצד יודע הוא, אם הציוד או הכף פגעה ברגלו של התובע, השיב, כי אינו יודע (עמ' 9 שורה 3). כאשר נשאל, שנית, האם יתכן כי התובע נפגע מהכף של הטרקטור, השיב, גם הפעם, כי אינו יודע (שם, שורה 22).   יוצא, איפוא, כי בעוד התובע טוען ועומד על דעתו, כי נפגע מכף המחפרון, לא יכול הנתבע מס' 1, לשלול טענה זו.   6. נתתי דעתי לעובדה, כי התובע העיד, כעד יחיד מטעם עצמו. סעיף 54(2) לפקודת הראיות (נוסח-חדש), מחייב את בית המשפט לנמק, מדוע זה יסמוך את פסק-דינו על עדות יחידה של בעל-דין. יתר-על-כן: על-פי ההלכה הפסוקה, בעל-דין הנמנע מהבאת עד רלבנטי, מקים עליו את החזקה, כי לו הובא אותו עד לעדות, היתה עדותו פועלת לחובת עניינו.   בנסיבות אלה, התלבטתי קשות, האם יש מקום לקבל את גרסתו של התובע, שכאמור הינה עדות יחידה. התובע עצמו גילה, כי לאירוע היו עדים נוספים. יש לזכור, כי התובע וחבריו, אינם אזרחי מדינת ישראל, אלא תושבי האוטונומיה. על-כן, הסביר ב"כ התובע, כי התקשה להביא את העדים האחרים לעדות.   לאחר ששקלתי את השיקולים הנוגדים ולנוכח העובדה, כי למעשה אין מחלוקת על-כך כי התובע נפגע במקום העבודה, ולנוכח העובדה, כי לא נטען כי מי מן העדים האחרים חזה במו עיניו באירוע עצמו, שכן התובע מציין, בסעיף 11 לתצהיר עדותו הראשית, כי העדים האחרים עמדו סמוך למקום התאונה החלטתי כי ניתן לקבל את גרסתו של התובע לאור העובדה כי לא נסתרה. לא מצאתי כל פירכה בעדות זו. הפירכה היחידה עליה הצביעה באת-כח הנתבעים באשר לאימרת התובע, כי לא עבד אותו יום, אינה נחזית ככזאת על-ידי, שכן ברור, הן מעדותו של התובע והן מעדותו של הנתבע מס' 1, כי המדובר היה בתאונה שאירעה במהלך פעולות הכנת ציוד העבודה בתחילתה (ראה עדותו של הנתבע מס' 1, כפי שצוטטה לעיל וכן עדות התובע בעמ' 5 שורות 1-2). 7. לפיכך, קובע אני, עובדתית, כי התובע נפגע מכף המחפרון, שעה שזו הורדה כלפי מטה. פעולה זו, משתבצת במסגרת החזקה המרבה של שימוש בכח המכני של כלי הרכב. לצורך שימוש בחזקה זו, אין מקום להתייחס לשאלת ייעודו התעבורתי של כלי הרכב (ראה ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה מעודכנת, תש"ס-1999, בעמ' 128).   אין המדובר, במקרה דנן, בפעולה של פריקה וטעינה, שכן התובע טרם הספיק לפרוק ציוד מכלי הרכב. התובע ניגש לרכב בתום הנסיעה, וברגע זה, הוריד הטרקטור - ואין ספק כי המדובר בהפעלת כח מכני - את כפו הקדמית.   איני מקבל אף את הטענה, כי הטרקטור שינה לרגע את ייעודו המקורי לצורך ביצוע פעולות הפריקה והטעינה. המחפר נותר מחפר בכל עת. כפו של המחפר אף מיועדת להרמת מטענים ומשאות והעברתם ממקום למקום (ראה למשל: ע"א 3024/94, יונאי נ. אררט, חברה לביטוח, פד"י נ"א (5) 208).   פסק-הדין אשר הובא על-ידי הנתבעת - ע"א (חיפה) 1203/00, ביטון נ. המגן, תקדין מחוזי 2001 (1), אינו מתייחס למקרה דומה. במקרה ההוא, נפגע התובע מגונדולה, כאשר נקבע, עובדתית, כי לא היה מגע בין המלגזה, ששימשה להעברת הגונדולה, לבין גופו של התובע. לעומת זאת, במקרה שלפנינו, נפגע התובע במישרין, מאביזר שהינו חלק בלתי נפרד מכלי הרכב, אשר הונע על-ידי כוחו המכני של הרכב.   8. לנוכח כל האמור, הנני קובע כי המאורע במסגרתו נפגע התובע, מהווה תאונת-דרכים, כמשמעה בחוק, וכי הנתבעים חבים בשיפוי נזקי התובע. מחפרון (שופל)ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)רגליים