קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פוסט טראומה עקב פיצוץ במפעל: 1. המערער נפגע כתוצאה מפיצוץ שהתרחש באחד ממפעלי תע"ש ב- 30.7.95. במסמכים השונים אודות האשפוזים או הטיפולים הרפואיים שהמערער עבר צויין שהיתה חבלת ראש, או חבלת ראש "כנראה", ובנוסף לזה אין חילוקי דעות שיש השפעה תגובתית פוסטראומטית-פי.טי.אס.די. ועדה רפואית עליונה קבעה דרגת נכות של 10% לפי פרט 33(ב) מהתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל - 1969, ועל כך הוגש הערעור. 2. הועדה הרפואית העליונה קבעה (ב- 3 השורות התחתונות בעמ' הימני של פרו' הועדה): "הועדה בדעה שהנ"ל עבר חבלת ראש קלה כנראה עם איבוד הכרה. התמונה הקלינית שהוצגה על ידו - ישנם אלמנטים מועטים המדברים על תסמונת חלקית לאחר זעזוע מוח". בעניינים של פגיעת ראש או חבלת ראש עוסק פרט 29(11) מהתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל - 1969, אולם לא נקבעה שום דרגת נכות לפי פרט זה, אלא לפי פרט 33 שהוא סעיף כללי ביותר על הפרעות נפשיות, אשר משמש בד"כ להפרעות שאינן אורגניות, משמע אינן חבלות ראש. 3. בפני הועדה היתה שורת מסמכים אודות האשפוזים השונים משנת 1992 ואילך, לרבות מסמך המעיד שהמערער עבר תאונת דרכים ביולי 1995. אולם, המסמכים היותר משמעותיים, לדעתי, הם שתי חוו"ד של פרופ' עמיחי לוי וחוו"ד ארוכה ומקיפה, פסיכולוגית, מהיחידה הנוירופסיכולוגית לטיפול ושיקום מיום 15.3.95, החתומה ע"י נוירופסיכולוג ירחמיאל פישמן. המסמך האחרון הוא חוו"ד ארוכה על פני 17 דפים, אשר מבוסס על בטריה נרחבת ביותר של טסטים פסיכולוגיים. לדעתי, אין התמודדות מספקת (וגם זו לשון המעטה) בדיונים כפי שהם משתקפים בפרוטוקול הועדה הרפואית, מכל החומר הרב שהוצג מטעם הנכה. איני אומר כי בכל תיק של נכות נפשית חייבים להפנות את הנכה ליחידת אבחון רב דיסיפלינרית במרכזים שבבי"ח איכילוב, בי"ח שיבא, או המרפאה ברמת-חן. אולם, כאשר ישנן ראיות מקיפות אשר מפרטות תוצאות של בדיקות פסיכולוגיות נרחבות, נראה לי, עם כל הכבוד, שבדיקה קלינית עקב התרשמות של שני פסיכיאטרים (הרופא השלישי היה פנימאי והנושא כלל אינו בתחומו) ויהיו בכירים ומנוסים ככל שיהיו בישיבה שמתקיימת במקרה הטוב חצי שעה, זוהי אינה התמודדות נאותה עם חומר הראיות שהוגש לועדה. במקרה שכזה מצופה שהועדה אכן תעזר ביחידת אבחון רב דיסיפלינרית, כפי שהיא אכן נוהגת לעשות במקרים רבים. במיוחד במקרה הנוכחי, שבו יש צרוף של הפרעות עם חבלת ראש ומתגובה פוסטראומטית, משמע מדובר בשני סעיפי פגימות, ובתאונת דרכים מאוחרת יותר, נראה לי שאי אפשר להימנע מלשלוח ליחידת אבחון רב דיסיפלינרית. יתר על כן, החומר מראשית 1995 חשוב במיוחד משום שהוא מבוסס על המצב שהיה לפני תאונת הדרכים ביולי 1995. לכן, החשיבות בחומר הקודם והשוואתו למצב הנוכחי, אולם בצורה מדויקת ולא פרי התרשמות משך חצי שעה ללא שום מבדקים פסיכודיאגנוסטיים. 4. במאמר מוסגר אתייחס להערה שהעירה הועדה הרפואית העליונה בכך שזקפה חלק מההפרעות לנתוני אישיות שהיו למערער קודם תחילת הנכות. הנכות שהוכרה היתה על דרך הגרימה ולא כהחמרה. לו היתה הפרעה נפשית משמעותית קודם אותו אירוע שגרם לנכות נשוא הדיון, ההכרה צריכה היתה להיות על דרך ההחמרה ולא על דרך הגרימה, אולם משלא כך היה - הרי שההפרעות הקודמות הן זניחות ולא יתכן היום להעלותן בדרגה ולתלות בהן חלק מן הנכות. לא אפתח בשלב זה נקודה זו, אם יהיה צורך ויהיה דיון נוסף בזמן עתידי, יתכן ויהיה מקום לפתח גם נקודה זו, אם לא תמצא את פתרונה בצורה משביעת רצון בעת קביעת דרגת הנכות. 5. אשר על כן נפסק כדלקמן: א. הערעור מתקבל במובן זה שהתיק מוחזר לועדה רפואית עליונה, בהרכב פסיכיאטרי ונוירולוגי מוגבר, כדי לחזור ולדון בדרגת הנכות של המערער. הועדה הרפואית תזמין חוו"ד מאחד ממרכזי האבחון המקובלים עליה - אבחון רב דיסיפלינרי. מובן שחוו"ד זו, לאחר שתגיע, יש להמציא העתק לב"כ המערער, ולקיים דיון נוסף לאחר קבלת חווה"ד, כדי לקבוע את דרגת הנכות המתאימה. כמובן שתשומת הלב תושב להערות שהערתי לעיל, על דבר קיום פגיעת ראש בנוסף לתגובה נפשית ועל קיומה של תאונת הדרכים במחצית 1995. ב. אני סבור כי בשלב זה זכאי המערער להוצאותיו משום שעבודת הועדה הרפואית העליונה לא היתה מספקת, היו הוצאות לא מבוטלות לנכה להמצאת הראיות לועדה, והערעור הוצדק בביהמ"ש. לכן משיב ישלם למערער את הוצאות הערעור, לרבות התשלום ששילם לפרופ' לוי ולמרכז האבחון בעד חוות הדעת שלהם (סה"כ 3 חוו"ד) וזאת בתוספת הצמדה על הסכומים מיום ששילם עד שיקבל את התשלום בפועל, ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 4,500 מע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה על הסכום עד התשלום למעשה. התחום הנפשיפוסט טראומהמפעל