פירוק שותפות בנגריה

תא (ב"ש) 5206/00 פירוק שותפות בנגריה 1. הנתבע 1 ("הנתבע") ושותפו, "אשר", ניהלו נגריה, והתובעת סיפקה להם חומרי גלם. 2. השותפות התפרקה, והנתבע 2 נעלם, בעת שלפי רישומי התובעת, וכרטיס החו"ז שניהלה כלפי השותפות, נותרו השותפים חייבים לה, נומינלית, סך 21,751 ₪ (במעוגל), ליום 5.8.97 . 3. הנתבע כופר בחוב, וטוען שאחרי שפרע שיק של 5,000 ₪ שחזר בשעתו, ללא כיסוי ובענין זה הגיע להסדר עם פרקליט התובעת, לא נותרה כל יתרת חוב לתשלום, וכי על התובעת הנטל להוכיח כל אגורה שהיא דורשת. הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה וכנראה אף לא בוצעה לו אי פעם מסירה של התביעה. 4. נקודת המוצא היא כפולה: א. כל שותף רשאי היה לחייב, בשעתו, את העסק המשותף, ואין נפקות, כלפי התובעת לשאלה אם אשר או הנתבע חתמו בפועל על תעודות משלוח או הזמנות. ב. ספרי התובעת משקפים את החוב לשיטתה, אך נכון שכדי להוכיח את הנטען על התובעת להוכיח את "עסקאות היסוד", אספקת החומר מצידה, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח ששילם עבור החומר שסופק. 5. הצדדים היו חלוקים בהקשר לשאלה מאיזה תאריך על התובעת להציג תעודות משלוח חתומות ולשיטתה יש לעשות כן לגבי שנת 1997 , שכן עוד בסוף 1996 הזרימה השותפות לתובעת תשלום משמעותי של 10,000 ₪, ללא מחאה וללא טענה. חזקה על השותפות, לטענת התובעת, שיש בכך הודאה והכרה בקיום חוב פתוח ובר כסוי, ורק מכאן ואילך יש להראות הווצרות חובות חדשים. 6. יצויין כי תעודות המשלוח לשנת 1997 , שהוגשו, במצורף לתצהיר מר גבע, העד מטעם התובעת, כולן חתומות ע"י מי מהשותפים, ולו לכאורה, ולו אף כי נעשה נסיון לטעון כך, בחצי פה, כי חתימת השותף אשר על גבי מי מהתעודות אינה אוטנתית. 7. הנתבע הודה כי מעולם לא פנה בכתב לתובעת לערער על מצב החשבון, אף לא כאשר שולמו לתובעת אלפי ₪ על חשבון חובות שכיום הוא כופר בהם כליל. להצדקת מחדל העסק במישור זה, הוא טוען טענות מעורפלות וחסרות אמינות על כי סובב בכחש או בהבטחות שוא ע"י מנהלי התובעת, או על כי מטעמים שונים - עסקיים וטכניים לא יכול היה להסתכן בהפסקת קשרי העסק עימה ובפתיחת חזית מחלוקת פורמלית סביב גובה ונכונות חיובי השותפות. אין לקבל טענות בלתי מוכחות אלה ואין לייחס להן משקל. 8. כאשר לאורך תקופה, מזרימה השותפות סכומים נכבדים לתובעת, חזקה שהיא עושה כן בהכירה בקיום חוב כלפי התובעת, ואם שילמה לתובעת מתוך טעות או הטעיה או מחמת מרמה, אילוץ וכיוצא באלה, עליה הנטל להראות הדבר - נטל שלא הורם. 9. אשר לתשלום בגין שיק שלא נפרע, ע"ס 5,000 ש"ח , הסכימה התובעת כי השיק שולם ונפרע, במסגרת הסדר בין הצדדים, וסכום זה, אליבא דכולם יש לקזז ולהפחית מן החוב הנתבע. 10. העד גבע העיד נחרצות כי מעולם לא רמז אפילו הנתבע כי יש לו קושי עם עצם החוב או סכומן, להבדיל מקשיי תשלום בפועל ולהבדיל מהתחושה הקשה ששותפו, אשר, האמור לשאת עמו בנטל ברח ונעלם, לדבריו. נראה, על פניו, שמדובר בנסיון של הנתבע למזער ולאיין את ניזקו בשל העלמות השותף, ולא בטענה נכונה ואמיתית כנגד החוב שנתבע לפורעו. 11. עדותו של העד גבע שגיא, בסופו של יום היתה אמינה ועשתה רושם טוב, הגם שהנתבע מצא להתלות באי דיוק או סתירה כזו או אחרת שגילה בין התצהיר לבין החקירה בבית המשפט. גירסת ההגנה, מפי הנתבע, בדבר טעמי אי ההכרה בחיובי השותפות, כמשתקף בתעודות המשלוח החתומות או מן הכרטיס, היתה גירסה לא עקבית, לא ברורה, ובודאי לא נתמכת בבדל ראיה חצוני כלשהו. 12. הנתבע מנוע ומושתק, לטעמי להלין על האמור בכרטסת החו"ז עד סוף שנת 1996 , מועד שבו ביצעה השותפות, ללא מחאה וללא תלונה תשלום נכבד ביותר לתובעת. מכאן ואילך - הוכח החוב הנוסף שהצטבר - בתעודות המשלוח המשקפות אספקת חומרי הגלם לעסק הנתבע, קרי את "עסקאות היסוד" שהחיוב הסופי בגינן מבוטא בכרטסת. 13. נראה שהתביעה הוכחה כהלכה, ופרט להפחתת 5,000 ₪, המוסכמת על הכל, אין מקום לאמץ כל טענת הגנה מאלה שנטענו. 14. התביעה מתקבלת כנגד הנתבע, והואיל שהסכומים שהוצגו, נומינליים, תוגש פסיקתא נאותה ומחושבת כדין, ע"י ב"כ התובעת, בתוך 20 יום מהמצאת פסק הדין לידיו. לאחר שנתבע 2 , נעלם, נמחקת התביעה כלפיו, ללא הוצאות. 15. על הנתבע לשאת בהוצאות התובעת בהליך זה, כפי שהוצאו, ולאחר שבחנתי טענות הצדדים, בסיכומיהם, לענין חיוב בשכ"ט - ראיתי לחייב הנתבע, בנוסף, בתשלום שכ"ט עו"ד של התובעת בסך 3,500 ₪ ומע"מ, נכון להיום. דיני חברותפירוק שותפותנגריהשותפותנגרות