פסילת ספרים פאב מסעדה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסילת ספרים פאב מסעדה: המערערים מנהלים עסק של פאב- מסעדה בערד, החל משנת 1985. פנקסי החשבונות שערכו בשנות המס 1995 ו- 1996 נפסלו על ידי המשיב - מנהל המכס ומס הערך המוסף בבאר שבע. משנפסלו הספרים קבע המשיב את שומת מס הערך המוסף, המגיע מן המערערים, על פי מיטב השפיטה, כמו כן קנס אותם, בתוקף הסמכות הנתונה לו בסיף 95 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975 (להלן: "החוק"). משנדחתה השגת המערערים כנגד החלטות המשיב, מערערים הם, כיום, כנגד פסילת הספרים וכנגד גובה השומה. טיבו של העסק המנוהל על ידי המערערים מחייב אותם לנהל ספריהם על פי האמור בתוספת יא(2) להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) (מספר 2) התשל"ג- 1973, (להלן: "ההוראות"). המשיב מצא מספר ליקויים בספרי המערערים: ספר כניסת הטובין נוהל בסטייה מן ההוראות וכך גם ספר התקבולים והתשלומים. המערערים לא ניהלו ספר הזמנות, לא פרטו את מחירי הפריטים השונים, שנמכרו בעסק, בסרט הקופה הרושמת, והשמיטו את פרטי קניות שבוצעו על ידי העסק, מספר התקבולים והתשלומים. ליקויים אלה כולם מצטרפים ועולים, כך סבור המשיב, לכלל "סטייה מהותית" מהוראות ניהול הספרים, ולפיכך פסל את הספרים. להשקפת המשיב, אין המדובר רק בליקויים "טכניים", כי אם גם בליקויים מהותיים הבאים לידי ביטוי בהשמטת פרטי קנייה של סחורה שנקנתה עבור העסק. השמטה זו, כך מדגיש המשיב יש בה כדי להכשיל את קביעת השומה הנכונה. המערערים מאשרים כי מקצת מן הרכישות שביצעו עבור העסק - קניית ירקות - לא באו לכלל ביטוי בספרים. המדובר בקניות של ירקות בסכומים שנעו בין 7,000 ל- 10,000 ש"ח לחודש. יחד עם זאת, הם סבורים כי אין בליקויים אלה משום "סטייה מהותית" מהוראות ניהול הספרים, זאת בשל שגם המשיב אינו מייחס להם כוונה להעלים הכנסות. אכן, הליקוי החמור בניהול הספרים בא לידי ביטוי באי רישום רכישת הירקות ששימשו את העסק. אולם אין הוא עומד לבדו. לליקוי זה מצטרפים ליקויים רבים נוספים. שעה שכל אחד מהם בנפרד, משליך אך במעט, על היכולת לקבוע את מחזור העסקים של המערערים ואת שומת המס, הרי שבהצטברם יחד, אפילו התבצעו בתום לב ובלא כוונה להעלים מס, יש בהם כדי לגרוע מתקינות ניהול הספרים ויש בהם כדי לפגוע ביכולתו של המשיב לשום את המס. במצב דברים זה, אין להתערב בהחלטת המשיב לפסול את הספרים. משנפסלו ספרי המערערים, נופל הנטל, להפריך את שומתו של המשיב, על כתפי המערערים. המערערים מציעים שומה חלופית לשומתו של המערער והם מבקשים לסמוך אותה על חוות דעתו של רואה חשבון מטעמם. עיקר השוני בין שומת המשיב לבין זו שהמערערים מציעים נעוץ בהנחת הצדדים בדבר שיעורם היחסי של חומרי הגלם בתוך כלל הפדיון. בעוד המשיב מבסס את שומתו על ההנחה כי חומרי הגלם מהווים 34% מן הפדיון, סבורים המערערים כי יש להביא בחשבון השומה את ההנחה שחומרי הגלם מהווים 40% מערך הפדיון. המערערים מסבירים כי בעבר הגיעו להסכמה עם שלטונות מס הכנסה בדבר שיעור דומה. עובדה זו האחרונה אין בה די כדי לחייב את המשיב ואף אין בה כדי להפריך את שומתו. המערערים לא עמדו בנטל להראות כי השומה כפי שנעשתה היא בלתי סבירה בהתחשב בנתוני העסק שלהם. ההיפך - נכון. המשיב הצביע על כך שהערכת השומה שנעשתה על ידי המערערים מובילה למסקנה כי העסק אינו מפיק, כביכול, כי רווח ממכירת דברי מזון, כי אם ממכירת משקאות בלבד. תוצאה כזו אינה מתיישבת עם בדיקה מדגמית שערך המשיב לגבי מוצרי מזון שמכרו המערערים, בדיקה המלמדת על רווח, בשיעור ניכר, ממכירתם. התוצאה מכל אלה היא כי אין לקבל את השגותיהם של המערערים. גם בכל הנוגע לגובה השומה שנקבעה, כאמור, לפי מיטב השפיטה. הערעור נדחה, המערערים ישאו בהוצאות המשיב בסכום כולל של 2,000 ש"ח.מיסיםניהול ספרים / פסילת ספרים