צ'קים חוזרים של לקוח בבנק לאומי

בשא (י-ם) 5056/00 צ'קים חוזרים של לקוח בבנק לאומי 1. בקשה לביטול הבאת שיקים במניין השיקים שסורבו ע"י המשיב לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א1981-. 2. המבקש מנהל חשבון בבנק המשיב בסניף גאולה שבירושלים (להלן: "החשבון"). ביום 25.5.00 הגיש את בקשתו המקורית במסגרתה ביקש ששיק אחד ע"ס 270 ש"ח ז.פ. 5.4.00 לא יימנה בין עשרת השיקים אשר סורבו ע"י המשיב ואשר כתוצאה מסירובם הוגבל החשבון. 3. בתגובת המשיב, הסכים המשיב למחיקת השיק האמור מרשימת השיקים, אולם הטעים כי לא תצמח למבקש כל תועלת מכך והגבלת החשבון תעמוד על כנה, שכן שלושה ימים לאחר החזרת השיק האמור, נאלץ המשיב להחזיר שיק נוסף על סך 1,800 ש"ח. 4. משכך, בדיון שהתקיים לפני ביום 5.7.00, ביקש ב"כ המבקש לתקן את בקשתו על מנת להרחיב את יריעת המחלוקת ולטעון שאין למנות שיק כל שהוא בתוך עשרת השיקים שסורבו. מבוקשו זו ניתנה לו ולשם כך הגיש בקשה מתוקנת. 5. בבקשתו המתוקנת, המבקש טען טענות מטענות שונות, כשביסוד כל טענותיו הטענה הבסיסית, לפיה היה לו יסוד סביר להניח שהיתה חובה על המשיב לפרוע את כל השיקים. 6. המשיב התנגד לביטול הבאת מי מהשיקים במניין השיקים שסורבו, ועמד מאחורי טענתו שההגבלה ניתנה כדין. 7. ראשית דבר יאמר, שמתוך תצהירו המתוקן של המשיב עולה, שחרף הצהרתו שהוא חלוק עם המשיב במניין כל השיקים, אין הוא טוען דבר לגבי שניים מתוכם (שיק ע"ס 6,000 ש"ח מיום 17.1.00 ושיק ע"ס 5,000 ש"ח מיום 18.1.00). כמו כן, לגבי שלושה שיקים נוספים, לא ניתן להתייחס כלל לטענות המבקש, שכן הוא לא צירף את דפי החשבון הרלוונטים לתקופת משיכת השיקים, ולא ניתן לתהות על טיעוניו בעניין שיקים אלו. כמו כן, המבקש לא טען דבר אודות השיק הנוסף ע"ס 1,800 ש"ח אשר סורב לאחר מעשה כאמור. 8. נותר לדון איפוא, בגורלם של 4 שיקים; שיק ע"ס 5,890 ש"ח שסורב ביום 10.5.99; שיק ע"ס 300 ש"ח שסורב ביום 1.8.99; שיק ע"ס 409 ש"ח שסורב ביום 21.1.00 ושיק ע"ס 404.70 ש"ח שסורב ביום 26.3.00. 9. אין מחלוקת בין הצדדים, שמסגרת האשראי המאושרת של המבקש אצל המשיב השתנתה מידי פעם לפעם והתחילה ב- 25,000 ש"ח והצטמצמה והגיעה לכדי 5,000 ש"ח בלבד. המבקש לא צייד את בית המשפט עם גירסה מפורטת אודות התקופות השונות במסגרתן השתנתה מסגרת האשראי. בעניין זה איפוא, חי אני מגירסתו המפורטת יותר של המשיב וממנה עולה, כי במשך כל התקופה בה סורבו שלושה מתוך ארבעת השיקים, מסגרת האשראי המאושרת של המבקש עמדה על 10,000 ש"ח ואילו ביום סירוב השיק האחרון בסך 404.70 ש"ח ביום 26.3.00, מסגרת האשראי עמדה על 5,000 ש"ח בלבד (עולה מתגובת הבנק שהמסגרת שונתה מ- 10,000 ש"ח ל- 5,000 ש"ח ביום 26.1.00). 10. בקליפת האגוז, טענתו של המבקש הינה, שכל אימת שהוא חרג ממסגרת האשראי המאושרת, מאן דהוא מהבנק היה מתקשר אליו ומודיע לו על החריגה ועל כן דבר סירוב השיקים בא אליו בהפתעה גמורה. ברם, טענתו זו של המבקש נשללת לגבי שלושה מתוך ארבעת השיקים מהטעמים הבאים. 11. השיק על סך 5,890 ש"ח נמשך ביום 10.5.99. באותו יום היתרה השלילית בחשבון עמדה ע"ס 6,845.27 ש"ח. לו המשיב היה מכבד שיק זה, היתרה השלילית של החשבון הייתה מגיעה עד לסך 13,225 ש"ח, כ- 3,200 ש"ח מעבר למסגרת האשראי המאושרת והמוסכמת. טענתו של המבקש בעניין זה הינה, שביום 26.4.99 כשבועיים לפני מועד סירוב השיק, היתרה השלילית בחשבון הגיעה לכדי 12,500 ש"ח ומכאן ביקש ללמוד שהבנק לא הקפיד על המסגרת האשראי המאושרת בדקדקנות. כמו כן טען, שבין יום 20.6.99 לבין יום 30.6.99 (לאחר משיכת השיק), הבנק אישר משיכת שיקים אשר גררו את החשבון ליתרה שלילית של 10,700 ש"ח. 12. שולל אני טיעונים אלו. ראשית, ימים ספורים לפני משיכת השיק (ביום 2.5.99), הבנק גם לא כיבד הוראת קבע של המבקש על סך 2,749 ש"ח, שכן באותה שעה, עובר למועד כיבוד הוראת הקבע, היתרה השלילית בחשבון עמדה על סך 11,631.95 ש"ח. מכאן ניתן להסיק בנקל, כי המבקש ידע גם ידע שהבנק אינו מוכן לסלוח לו על משיכות יתר המגיעות אפילו לכדי סכום של 11,600 ש"ח, קל וחומר בסכום של 13,200 ש"ח. אף אם תאמר, כי באותו יום של כיבוד הוראת הקבע הגיעו גם חיובי כרטיסי האשראי בסך של כ- 4,000 ש"ח, אין ספק שסירוב השיקים לא בא למבקש בהפתעה. כשם שהבנק סירב לשלם את הוראת הקבע, בנקל יכל המבקש להסיק שהבנק גם לא יסבול חריגות משמעותיות בחשבונו כתוצאה ממשיכת שיקים. 13. שנית, העובדה שבין ה- 20.6.99 ל- 30.6.99 המשיב איפשר חריגה של כ700- ש"ח ממסגרת האשראי המאושרת, אינה מלמדת דבר ולכל היותר ניתן לזקוף זאת לזכותו של המשיב אשר לא עמד עם המבקש על קוצו של יוד, ומוכן היה "לסבול" חריגה בלתי משמעותית של 700 ש"ח ממסגרת האשראי המאושרת. 14. כן נשללת טענתו של המבקש ככל שנוגעת לשיק ע"ס 409 ש"ח מיום 21.1.00. אף כאן, לו כובד השיק האמור, היתרה השלילית של החשבון הייתה מגיעה לכדי 11,137 ש"ח כ- 1,100 ש"ח מעבר למסגרת האשראי המאושרת. על כן, למבקש לא היה שום יסוד סביר להניח שהבנק יכבד שיק זה. 15. כן נשללת טענתו של המבקש ככל שנוגעת לשיק ע"ס 404.70 ש"ח מיום 26.3.00, שכן חרף העובדה שנפרעו שיקים אחרים באותו יום כטענת המבקש, הרי ששיק זה היה השיק הראשון אשר נמשך לאחר שהיתרה בחשבון עמדה מעבר למסגרת האשראי המאושרת בסך של 5,000 ש"ח. בפיתחו של אותו יום, החשבון עמד על 4,891.01 ש"ח ולאחר פרעון הלוואה בסך 467.85 ש"ח שנזקפה מהחשבון באותו יום, החשבון עמד איפוא, על סך 5,358.86 ש"ח בשלילה. פרעון השיק האמור היה מביא את החשבון ליתרה שלילית של 5,736.56 ש"ח, חריגה אשר הבנק גילה זה מכבר את דעתו שאינו מוכן לסופגה. העובדה שהבנק לא סרב לפרוע שני שיקים נוספים באותו יום אינה עומדת לו לרועץ, אלא לזכותו. 16. הטענה היחידה אשר עומדת למבקש היא לגבי השיק ע"ס 300 ש"ח מיום 1.8.99. בעניין זה ייאמר, שלו המשיב לא היה ממציא את דף החשבון הרלוונטי לתקופה ההיא, לא ניתן היה ללמוד אודות גורל שיק זה. מלאכתו של המבקש נעשתה על ידי אחרים. טענתו העיקרית של המבקש בעניין שיק זה היא, כי משיכת השיק האמור נעשתה יום אחד בלבד לפני תשלום הרנטה שהוא זכה לקבל באופן קבוע ביום 2.8.99. 17. לפי טענת ב"כ המשיב בסיכומיה, המשיב אינו רואה את משיכות השיקים בחשבון ביום משיכתם אלא יום למחרת. אם נכונה הטענה האמורה, הרי שביום המחרת (2.8.99) כבר ראה המשיב את זיכוי החשבון בסך 10,264.43 ש"ח של הרנטה ועל כן גם לולא סירוב השיק, החשבון היה עומד על כ- 3,100 ש"ח חובה בלבד. יתר על כן, גם ביום 1.8.99 המשיב חזר וסירב לשלם את הוראת הקבע בסך 2,890.29 ש"ח שהגיע מועד פרעונה. על כן, גם ללא סירוב השיק, החשבון היה עומד על סך 10,622.74 ש"ח בלבד, סכום אשר בעבר הלא רחוק (בין התאריכים 20.6.99 ל- 30.6.99), הבנק היה מוכן לאפשר למבקש למשוך שיקים על חשבונו. מכאן אתה למד, שביתרה שלילית העומדת מתחת ל- 10,700 ש"ח היה למבקש יסוד סביר להניח שהבנק יכבד את השיק האמור. 18. התוצאה הסופית הינה איפוא, כי אני מבטל את השיק האמור מתוך מניין השיקים שסורבו ע"י המשיב. 19. בשים לב להליכי הביניים שהתקיימו ובדחיית מרבית טענותיו של המבקש, איני עושה צו להוצאות.בנקלקוחותשיקיםשיקים ללא כיסוי