צורך רפואי לשימוש ברכב - הבטחת הכנסה

בל (נצ') 1493/02 צורך רפואי לשימוש ברכב - הבטחת הכנסה   1. התביעה שבפנינו מכוונת כנגד החלטת הנתבע על שלילת גמלת הבטחת ההכנסה לחודשים אוקטובר ונובמבר 2001 וכן פברואר 2002.   הנתבע שלל את הגמלה לחודשים אוקטובר ונובמבר 2001 בשל כך שלטענת הנתבע לא נמצא שהיה צורך רפואי לשימוש בכלי רכב מנועי באותם חודשים והתובע עשה שימוש בכלי רכב מנועי.   שלילת הגמלה לחודש פברואר 2002, היתה בשל טענת הנתבע שהתובע לא התייצב כנדרש בלשכת התעסוקה, באותו חודש.   2. בתיק התקיים דיון מוקדם בפני כב' הרשמת (כתוארה אז) איצקוביץ, ולאחר מכן הועברה התובענה להתברר בפנינו, ושמענו את ההוכחות בתיק ביום 4/3/03 (עדותו של התובע בלבד). עם סיום שמיעת העדויות, המלצנו לנתבע לשקול מחדש את עמדתו בענין הזכאות לגמלה בחודשים אוקטובר ונובמבר 2001, וזאת לאור אישור רפואי שהומצא לנו וממנו עלה שהיתה סדרת טיפולים פיזיותרפיים שכפי הנראה נקבעה מראש, והצדיקה שימוש בכלי רכב מנועי. בנוסף - איפשרנו לצדדים להשלים בכתב את טענותיהם.   3. מהודעתו של הנתבע (הכוללת השלמת טיעונים) שהוגשה היום, התברר כי הוא חוזר בו מדחיית התביעה לחודשים אוקטובר ונובמבר 2001. לפיכך, עלינו לדון רק במחלוקת בענין זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה לחודש פברואר 2002.   עובדות המקרה   4. אין חולק על העובדות הבאות:   א. התובע היה אמור להתייצב בלשכת שירות התעסוקה אחת לחודש בלבד, במועד שאיננו קבוע (אם כי התובע גורס שלפי הוראת מנהל לשכת התעסוקה היה עליו להתייצב דווקא בימי שלישי בשבוע, ולא יאוחר מיום ה-20 לחודש).   ב. התובע לא היה בקו הבריאות בחודש פברואר 2002. הוא היה מאושפז מיום 11/2/02 ועד ליום 13/2/02 ולאחר מכן שוב מיום 17/2/02 ועד ליום 20/2/02. לתובע ניתנה תעודת מחלה לתקופה הכוללת את שני האישפוזים ואף מעבר להם - מיום 11/2/02 ועד ליום 24/2/02.   ג. שירות התעסוקה לא מסר לנתבע "מפת התייצבות" של התובע בחודש פברואר 2002 (ובלשון בני אדם - שירות התעסוקה לא רשם שהתובע התייצב בלשכת שירות התעסוקה בחודש פברואר 2002).   5. לגרסת התובע, ביום שלישי, 26/2/02, לאחר שחרורו מהאשפוז השני ולאחר שתמה תקופת המחלה, הוא התייצב בלשכת שירות התעסוקה ופנה למנהל הלשכה. מנהל לשכת התעסוקה אמר לתובע כי אם עד לאותו מועד הוא לא התייצב בלשכה באותו חודש - אין כבר טעם בהתייצבותו, אלא עליו לפנות לסניף המוסד לביטוח לאומי ולהמציא להם את אישורי המחלה שהיו בידי התובע.   הנתבע מכחיש גרסה זו של התובע. לטענת ב"כ הנתבע - התובע לא הביא ראיות לתמוך בהן את גרסתו.     6. אנו מקבלים את גרסת התובע.   גרסה זו לא נסתרה על ידי ראיה כלשהי.   התובע, שהעיד בפנינו בהתרגשות רבה, הרשים אותנו כאדם מהימן.   גרסתו זו של התובע נותרה עקבית. התובע כתב אותה במכתבו מיום 15/4/02 שהעתקו צורף לכתב התביעה, כתב אותה בכתב התביעה עצמו, חזר עליה בדיון המוקדם, ושוב - בעדותו בפנינו. 7. לפיכך, אנו קובעים כי התובע אכן התייצב בלשכת שירות התעסוקה ביום 26/2/03, אלא ששם נאמר לו כי אין כבר טעם בהתייצבותו באותו חודש וכי עליו לפנות עם המסמכים הרפואיים אל המוסד לביטוח לאומי. מסיבה זו לא נרשמה התייצבותו של התובע בלשכת התעסוקה ביום 26/2/03 ולא הומצאה לנתבע "מפת התייצבות" של התובע.     ההכרעה בתובענה בענין חודש פברואר 2002   8. מקובלת עלינו טענת ב"כ הנתבע בהשלמת טיעוניה, כי - כאמור בסעיף 2(א)(2) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 - היה על התובע להתייצב בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה. התייצבות זו - לגבי התובע - אמורה להיות רק אחת לחודש במועד שאיננו קבוע (ודווקא לגרסתו של הנתבע היה יכול להיות גם בשלהי החודש).   משקבענו כי התובע אכן התייצב בלשכה ביום 26/2/03, הרי שמצאנו כי התובע עמד בתנאי זה. העובדה שבלשכת התעסוקה החליטו שלא לרשום את התייצבותו של התובע ביום 26/2/03 (ולכן לא העבירו לנתבע "מפת התייצבות" לגבי אותו חודש), איננה יכולה לשלול את זכאותו של התובע לגמלה לחודש פברואר 2002, שכן הוא קיים את המוטל עליו באותו חודש, ואכן התייצב בלשכה.   9. מאחר שהטעם היחיד לדחיית התביעה לחודש פברואר 2002 היה רק בשל ענין ההתייצבות בלשכה, ומאחר שכאמור לעיל, קבענו כי התובע קיים את המוטל עליו מבחינת ההתייצבות בלשכה באותו חודש - הרי שאנו מקבלים את התביעה גם לגבי חודש פברואר 2002.  לסיכום   10. בהסכמת הנתבע - אנו מקבלים את התביעה לגבי חודשים אוקטובר ונובמבר 2001.   בנוסף, בשל הטעמים האמורים לעיל, אנו מקבלים את התביעה גם לגבי חודש פברואר 2002.   לפיכך, על הנתבע לשלם לתובע גמלת הבטחת הכנסה לחודשים אוקטובר ונובמבר 2001 וכן פברואר 2002.   11. על הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט בסך 300 ₪, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/5/03, אם לא ישולמו קודם לכן.   12. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.  רכברפואההבטחת הכנסהשימוש ברכב