צלקת בקרסול - אחוזי נכות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צלקת בקרסול - אחוזי נכות: 1. המערער נפגע בקרסול, עבר ניתוח וחילוקי הדעות בערעור הנוכחי הם רק בנושא הצלקת. אין חילוקי דעות שכתוצאה מן הניתוח נותרה צלקת, אורכה כפי שהועדה ציינה היא 13 ס"מ, אולם מאחר ולדעת הועדה אינה מכאיבה ואינה מכערת, היא קבעה כדרגת נכות "אין נכות". על כך מוסב הערעור. 2. כתבתי כבר פסקי דין לעשרות והבעתי דעתי כי דרגת נכות המכונה "אין נכות", היא בגדר חריגה מסמכות מתקין התקנות, משום שדרגת נכות מתבטאת במספרים ולא במילים. בערעור הנוכחי ישנו היבט מסוים שב"כ קצין התגמולים הפנתה אליו והוא שע"י קביעת דרגת נכות של 1%, ביהמ"ש יוצר דרגת נכות ועניין זה אינו בסמכות ביהמ"ש. במילים אחרות (למרות שהדברים לא נטענו כך) צריך היה ללכת בעקבות תקנה 11, ולקבוע דרגת נכות אפס, בהעדר מבחן שאפשר להשתמש בו על דרך ההתאמה. 3. כמובן שהפתרון של אפס אחוז לאור תקנה 11, הוא פתרון לגיטימי, אולם הוא לא מחוייב בכל מקרה ומקרה, משום שהמדובר הוא במצב שלגביו לא נקבעה דרגת נכות הולמת, ויש צורך למצוא על דרך ההתאמה, סעיף אחר. רק אם סעיף אחר לא ימצא - הפתרון של המחוקק הוא אפס אחוז, לפי תקנה 11(ה). 4. דרגת נכות אפס שנותרה עפ"י תקנה 11, היא שריד מן העבר. בתקנות שמלפני כמה שנים היו מבחנים שקבעו דרגת נכות של אפס. לימים, התערב מחוקק המשנה ומחק את כל האפסים, ובמקומם הציב דרגות נכות של 1% או "אין נכות". במילים אחרות, דעתנו של המחוקק לא היתה נוחה מדרגת נכות של אפס אחוז, והוא מצא צורך לשנות זאת. לפיכך, מבחינה של תכלית החקיקה או כוונת המחוקק, הרי השארת דרגת נכות אפס בתקנה 11, הוא בגדר שכחה, ועל כל פנים אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה, אשר הכתיבה את מחיקת כל האפסים. 5. אולם, אפילו אם נניח שיש ליישם את תקנה 11(ה) ככתבה וכלשונה, משמע להגיע לאפשרות שתקבע דרגת נכות אפס, הרי קודם נקיטת צעד זה של יישום תקנה 11(ה) יש לבחון אם אין מצבים הדומים יותר למצב דנן, שבו אפשר למצוא פתרון באחד המבחנים האחרים, על דרך ההתאמה (כפי שהדברים נעשים במקרים אורטופדיים רבים שבהם מיישמים על דרך ההתאמה את אחד המבחנים מפרט 35(1), למרות שלא מדובר במחלת פרקים ארטריטית או רוימטואידית וכיו"ב). לדעתי, ישנם מבחנים הדומים מאד למצב שלגביו ניתן לומר שהיתה נכות שהעניקה דרגת נכות של יותר מ- 1%, אולם המצב הוטב והחולה הוא בגדר מי ש"הבריא", ובכל זאת במצבים שכאלו קבע המחוקק דרגת נכות של 1%. דוגמאות לכך הם אפילו בתחום הצלקות, במבחן לפי פרט 75(2)א, שבו מדובר בצלקות שבפנים שאינן מכערות והן שטחיות, היינו ממש מצב כפי המצב הנוכחי, שבהם ניתן בהחלט לראות את הצלקת אולם עפ"י השקפה רפואית - הצלקת אינה מכערת. דוגמא אחרת היא לגבי ורידים בולטים ללא הפרעות, וכוונתי למבחן בפרט 11(1)א. במקרה שכזה מדובר בורידים בולטים ללא סיבוכים והפרעות ודרגת הנכות היא 1%. דוגמא אחרת שבה המחוקק משתמש במושג שהנכות התרפאה, ללא סימנים, היא לגבי דלקת קרום הלב שהתרפאה מבלי להשאיר סימנים קליניים או הפרעות והמחוקק קבע דרגת נכות של 1% לפי המבחן בפרט 10(1)בI. אפשר להמשיך ולחפש בתקנות מצבים של 1% שבהם ניתן להסתייע גם למקרה של צלקת, אשר עפ"י השקפה רפואית, אינה מכערת ואינה מכאיבה, אולם היא לכל הדעות קיימת ואפשר לראות אותה ללא שום קושי. 6. החשיבות שבקביעת דרגת נכות, ואפילו לצלקת שאינה מכאיבה ואינה מכערת, היא גם חשיבות מעשית, משום שברגע שנקבע מצב של "אין נכות", הרי שהנכה לא זכאי לשום התייחסות בגין אותה צלקת. זאת ועוד, אם כל מה שנותר לאחר הניתוח הוא הצלקת, וגם היא נמחקת, הרי נוצר מצב של אדם שכלל אינו נכה עוד ולכן לא זכאי לשום טיפול ושום התייחסות, ואם ימצא צורך בטיפול כלשהו - יצטרך לכאורה להגיש תביעה חדשה, משום שאם יפנה לקצין התגמולים או ללשכת השיקום ויראה את פנקס הנכה שלו (אם עדיין יהיה לו כזה), או שיבדק התיק הרפואי שלו, ויימצא שנקבע לגביו "אין נכות", הרי שהוא ידחה ולא ינתן לו שום טיפול משום שאינו עוד נכה, למרות שלטענתו הוא סובל מאותה נכות שהיתה לו בעבר והוא מבקש לקבל טיפול. כבר היו בפני מקרה ואולי שניים שבהם על צלקת התפתחה מחלת עור - פסוריאזיס. מאחר והצלקת היתה מוכרת, ניתן היה לזכות בנכות מוסבת עפ"י תקנה 9. אם הצלקת תימחק מרשימת הפגימות כ- "אין נכות", הרי נכה שעל צלקתו תתפתח תקלה כלשהי לא יוכל לזכות בשום נכות מוסבת. 7. לכן, אין לזלזל גם בצלקות לא מכאיבות ולא מכערות, ויש לחפש ולמצוא פתרון בגדר התקנות, עפ"י מבחן דומה שמתאים למצב שכזה, ומציאת פתרון שכזה אינה בגדר יצירת יש מאין, כפי שטוענת ב"כ קצין התגמולים על הסיטואציה שביהמ"ש קובע דרגת נכות של 1% במקום מבחן של "אין נכות", שקבע המחוקק. דרגת הנכות של 1% לא נקבעת במקום דרגת נכות של "אין נכות", אלא מאחר ואין דרגת נכות מתאימה בתקנות לגבי צלקת שאינה מכערת ואינה מכאיבה, הרי ביהמ"ש מחפש ומשתדל למצוא מבחן על דרך ההתאמה, לאחר שהועדה הרפואית נמנעה ונמנעת באופן שיטתי מלעשות זאת. זאת ועוד, אפילו אם ועדה רפואית קובעת 1%, לאור הפסיקה, מתערב הממונה על הועדות הרפואיות ומורה למחוק קביעה זו ולחזור ולכתוב "אין נכות". זהו מצב שקשה להשלים אתו, הוא פוגע למעשה בעקרון שלטון החוק, משום שהוא מהווה התעלמות בוטה ומכוונת בפסיקה של ביהמ"ש, שטרם בוטלה בביהמ"ש העליון. זאת ועוד, בד"כ לא הוגשו שום ערעורים על פסקי דין בנושא זה. רק לאחרונה הוגשו שתי בקשות רשות ערעור לביהמ"ש העליון בנושא זה, ואני מקווה שביהמ"ש העליון ימצא את הפתרון הטוב והמתאים למצב הבלתי אפשרי הנוכחי. 8. בינתיים, איני רואה סיבה להקפיא את כל התיקים בנושאי הצלקות, ולהמתין עד שתהא פסיקה מביהמ"ש העליון, משום שהדברים יכולים להמשך ככל שביהמ"ש ימצא לנכון, ואין סיבה לעכב כמות גדולה של תיקי נכים רק כדי להמתין לפסיקה שתינתן לכשתינתן. לכשעצמי איני רואה שום תקלה בכך שאמשיך בינתיים לקבוע דרגת נכות של 1% במקום כל המצבים שבהם הועדה קובעת "אין נכות", ולמקרה שביהמ"ש העליון יצדיק את עמדת קצין התגמולים ואת עמדת מחוקק המשנה, הרי לבטח תימצא הדרך כיצד לבטל את ה- 1%, אם אמנם יימצא שפתרון זה שגוי והפתרון של מחוקק המשנה הוא הפתרון הנכון. 9. אשר על כן, אני מקבל את הערעור ובמקום דרגת נכות של "אין נכות", קובע דרגת נכות צמיתה של 1%, על דרך ההתאמה, למשל: בפרט 75(2)א. המשיב ישלם למערער את הוצאות הערעור, לרבות התשלום ששילם לד"ר כספי בעד חוות דעתו, בתוספת הצמדה על הסכומים מיום ששילם עד שיקבל את התשלום בפועל, ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח + מע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה על הסכום עד התשלום למעשה. אחוזי נכותקרסולצלקתנכות