קטרקט כמחלת מקצוע בביטוח לאומי

בל (י-ם) 1722/01 קטרקט כמחלת מקצוע בביטוח לאומי 1. זוהי תובענה כנגד החלטת פקיד התביעות אשר דחה את תביעתו של התובע להכיר במחלת הירוד (קטרקט) ממנה סובל כפגיעה בעבודה (מחלת מקצוע).   2. בהחלטה מקדמית קבע בית הדין את העובדות כדלהלן: א. התובע יליד שנת 1945, רתך ומלחים במקצועו, עבד בעבודה זו משך כ- 35 שנה.   ב. בשנת 1964 בהיותו בן 19 התחיל לעבוד במפעל של רהיטי צורעה ICM) לשעבר). במסגרת עבודתו במפעל עבד משך שנים רבות כרתך בכל יום מהשעה 7.00 ועד לשעה 16.00 (ביום ו' משעה 7.00 עד 14.30). התובע עבד בכל שעות היום בריתוך והלחמה בלבד עד לשנת 1975 כאשר נפצע במסגרת העבודה בעין ימין.   ג. לאחר התאונה המשיך לעבוד במפעל, אולם מתוך התחשבות במצבו, הועבר לעסוק בעיקר בכבישה כאשר המשיך לעשות עבודות ריתוך מקצועיות יותר בהן דרושה רמת מיומנות גבוהה, או שלעיתים היה מחליף רתכים חולים או מסייע בריתוך כאשר היה עומס במחלקה. בתקופה זו שנמשכה עד שנת 1984, עסק בריתוך בממוצע 3 עד 4 שעות בשבוע.   ד. בשנת 1984 עבר התובע למסגרת ארגונית חדשה - חברת נש"יב בע"מ. עד אז העסיק הקיבוץ את התובע כעובד שכיר, ומאז, כתוצאה מהחלטה של הקיבוץ שלא להעסיק עובדים, הוחלט להעביר את התובע למסגרת של קבלן משנה. למעשה המשיך התובע בדיוק באותה העבודה, כאשר המשיך התובע לבצע עבור רהיטי צורעה את כל העבודה, אולם כתוצאה משינוי המבנה נאלץ התובע לצמצם מעט את כח האדם, ועשה את אותה עבודה על ידי צוות קטן יותר.   ה. כתוצאה מהשינוי האמור נאלץ לעבוד בהלחמה וריתוך יותר שעות בשבוע ובמקביל אף התחיל לעסוק בניהול החברה. ניהול החברה היה פשוט יחסית והצריך זמן מועט. כיוון שהיה צוות עובדים קטן מאוד כל ענייני החשבונות נוהלו על ידי מנהל החשבונות ורואה החשבון והיה לחברה לקוח אחד בלבד - רהיטי צורעה.   ו. בנש"יב עבד התובע עד לשנת 1997, מועד בו נאלץ לסגור את החברה עקב הפסדים. ומשנת 1998 ועד אפריל 1999 עבד בחברת זולו עיצוב מוצרים 1998 בע"מ - שם עבד כרתך בלבד משך כל שעות היום (7.00 עד 16.00).   ז. התובע סובל מירידה בחדות הראיה מזה שנים רבות (למעלה מעשר שנים) והמצב הולך ומתדרדר משך השנים. כיוון שהתובע מתקשה לראות בחדות, ולעיתים עבודת הריתוך דורשת ראיית פרטים, לעיתים קרובות הוא נמנע מלהרכיב את משקפי המגן במהלך עבודת הריתוך (בעבודה בהלחמה בכלל אין הוא נוהג להרכיב משקפי מגן).   3. בית הדין מינה את ד"ר מ. סילנפרוינד כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין והפנה אליו שאלות שנועדו לבחון את הקשר בין עבודתו של התובע לבין הופעת מחלת הירוד. לאחר מכן השיב המומחה לשאלות שהופנו אליו מטעם ב"כ התובע.   4. העולה מחוות דעתו של המומחה, כמכלול, הוא כי המומחה סובר כי אין כל קשר בין עבודה בריתוך לבין הופעת מחלת הירוד, וכי עבודה בריתוך איננו יכול לגרום להופעת מחלת הקטרקט. כאשר נשאל המומחה לפשר ההוראות בתוספת לתקנו המוסד לביטוח לאומי, השיב כי אין לו תשובה וכי יש להפנות את השאלה למוסד לביטוח לאומי.   5. הצדדים סיכמו בעל פה.   6. פרק השביעי לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח בפני פגיעה בעבודה) התשי"ד- 1954 (להלן -- התקנות) דנה במחלת מקצוע. קביעת מחלה כמחלת מקצוע נעשית בתקנות, ומהווה רשימה סגורה. סע' 46 לתקנות קובעת לאמור: --   46.מחלה מהמחלות המפורטות בטור 1 לתוספת השניה שחלה בה מבוטח שלגביו נקבעה אותה מחלה כמחלת-מקצוע, בהיותו מועבד בעבודה, במקצוע או בתהליך ייצור כמפורט לצדה בטור 2 בתוך שנה לאחר שחדל להיות מועבד כאמור היא בחזקת מחלה שבה חלה המבוטח עקב עבודתו, כל עוד לא הוכח ההיפך.     7. פריט 10 לפרק ב' לתוספת השנייה קובעת כמחלת מקצוע "ירוד (קטרקט) מחשיפה לחו גבוה או לקרינה מייננת או בלתי מייננת) לגבי עבודות והליכי ייצור כדלהלן:   עבודה הכרוכה בחשיפה ישירה לקרינת חום במפעלים העוסקים בריתוך ...   8. כאמור לעיל, בתקנה 46, משעבד התובע בריתוך, ובחום גבוה, יצרה תקנה 46 חזקה כי התובע חלה במחלה עקב עבודתו, אלא שהמוסד לביטוח לאומי רשאי להוכיח ההיפך. מה זו ההוכחה להיפך? לדוגמא, כאשר המוסד לביטוח לאומי מוכיח כי במקרה הפרטני שמונח בפני בית הדין, הירוד נוצר לא כתוצאה מהחום אלא כתוצאה מפגיעות אחרות או ממצב אישי. אולם לא יוכל המוסד לביטוח לאומי להוכיח כי חום גבוה איננו מקור למחלת הירוד. התקנה קובעת שכן הדבר, ובמסגרת ההוכחה להיפך, אין המוסד לביטוח לאומי יכול להשמיט באופן כולל את הבסיס לתקנה. זה דבר למחוקק המשנה וכל עוד לא שונתה התקנה, יוצא בית הדין מההנחה כי מאחר והתובע עסק בריתוך, נוצר קשר סיבתי בין הריתוך לבין המחלה.   9. במילים אחרות, גם אם אין קשר רפואי, יצרה התקנה קשר משפטי בין החום בריתוך לבין הופעת הירוד, כך שבית הדין חייב לראות את הירוד כמחלה שהתובע חלה בה עקב עבודתו.   10. המומחה לא הביא כל נסיבות אישיות מהן רשאי בית הדין לקבוע כי המוסד לביטוח לאומי סתר את החזקה שנקבעה בתקנה 46.   11. לאור זאת, קובע בית הדין כי מחלת הירוד, ממנה סובל התובע, הינה מחלת מקצוע.   12. מאחר והתובע היה מיוצג באמצעות הסיוע המשפטי, אין צו להוצאות.עינייםמחלת מקצוערפואהביטוח לאומי