בל (חי') 2265/00 קצבת זקנה לעובד פלסטיני זוהי תביעה לתשלום קצבת זקנה וקצבת ילדים. להלן עובדות המקרה: 1. התובע נולד בחאן יונס שבחל עזה. התובע התגורר שם עד שנת 1972. 2. לטענת התובע - החל מיום 15/8/72 נתקבל לעבוד מטעם משרד הדתות בתפקיד אימאם ומטיף במסגד בנצרת ואח"כ הועבר לאותו תפקיד במסגד בשפרעם. 3. הנתבע חולק על מועד תחילת עבודתו של התובע במסגד בנצרת ולטענתו מועד תחילת עבודתו של התובע בתוך שטח מדינת ישראל היה 1/4/1973. 4. בתאריך 30/6/94 סיים התובע את עבודתו כאימאם בשפרעם. 5. עפ"י עדותו של התובע בביה"ד - הוא פנה למשרד הפנים וביקש לקבל תעודת זהות ישראלית. בעקבות בקשתו זומן למשרדי השב"כ דרשו ממנו, כי יעבוד עבורם ואז יקבל הטבות כספיות וכן אזרחות ישראל. התובע סירב להצעות השב"כ. בעקבות סירובו - הוא קיבל הודעה ממשרד הפנים בתאריך 27/1/94 (ראה מסמך ת/2 - ת/4) כי בקשתו למתן רישיון לישיבת קבע בישראל נדחתה, וכי עליו להסדיר את שובו לחאן יונס. 6. בעקבות תשובת משרד הפנים חזר התובע להתגורר עם בני משפחתו בחאן יונס ב- 1/7/1994. 7. יש לציין, כי במהלך כל תקופת עבודתו בישראל התובע קיבל את שכרו ממשרד הדתות. כן קיבל קצבת ילדים מהנתבע במהלך תקופת עבודתו בישראל. 8. הנתבע הפסיק את תשלום קצבת הילדים החל מיום 1/7/94 מהרגע שהתובע חזר להתגורר עם משפחתו בחאן יונס היות ובכך הפסיק להיות תושב ישראל. 9. כמו-כן הנתבע גם דחה בתאריך 2/7/99 את תביעת התובע מיום 31/5/99 לתשלום קצבת זיקנה היות ואיננו תושב ישראל ולכן אינו מבוטח, וכמו-כן אינו בגיל המזכה בקצבה. 10. בין התובע לבין הנתבע קיימת מחלוקת לגבי תאריך הלידה של התובע. התובע טוען, כי הוא יליד שנת 1928 בעוד שהנתבע טוען, כי התובע ילד שנת 1935. לתאריך הלידה יש משמעות רבה ביחס לזכויותיו של התובע במועד סיום עבודתו ב- 30/6/94, והאם מלאו לו 65 שנה במועד הנ"ל או לאו. 11. התובע העיד בביה"ד, כי כאשר נכנס צה"ל בשנת 1967 לתוך רצועת עזה הוא נשאל לגילו ואז מסר, כי הוא יליד 1935 במטרה להיחשב צעיר יותר. רק כאשר התחיל עבוד בישראל ביקשו ממנו תעודת לידה, אך אז התברר, כי הצבא שרף את כל תעודות הלידה ולא ניתן היה להשיג תעודת לידה מקורית. על כן בכל המסמכים בישראל הוא מופיע כיליד 1935 וזאת על פי מה שנחתם בתעודת הזהות שניתנה לו ע"י שלטונות צה"ל. 12. התובע גם העיד בביה"ד, כי פנה לשגרירות אלג'יריה אשר ייצגה את אש"ף והוא הציג בפניהם את הדרכון הירדני שהיה ברשותו מיום 15/12/69 ומשספרו ב-071143 ואשר הוצא בעיר עמאן. לתובע ניתן אישור משגרירות מדינת פלסטין באלג'יריה בתאריך 1/2/1970, כי התובע יליד 15/1/1928 עפ"י הרישום בדרכונו הירדני (ראה מסמך ת/1). האישור ניתן בשלב שקצבת ילדים וקצבת זיקנה לא היו כלל על הפרק. 13. התובע לא הציג בפני ביה"ד את דרכונו הירדני למרות שהעיד בביה"ד, כי היה עובד מדינה של השלטון הירדני לפני העסקתו בישראל. 14. יש לציין, כי תאריך הלידה של התובע צויין כשנת 1935 במסמכים שונים שהגיש בעת היותו במדינת ישראל. כך למשל בהודעה על לידת ילדו השישי ב- 4/11/93 (ראה מסמך נ/7) בתביעה לקצבת ילדים מיום 14/2/94 (ראה מסמך נ/6) וגם בתביעה לקצבת זיקנה מיום 31/5/99 (ראה מסמך נ/3). כן יש לציין, כי כל המסמכים הללו מולאו ונכתבו בשפה העברית, ואשר אין לנו כל ספק בדבר שלא נכתבו ע"י התובע אלא מולאו ע"י אנשים אחרים. 15. התובע תובע כאן קצבת זקנה החל מיום 1/7/94 וכן גם קצבת ילדים בהסתמכו על הזכויות שרכש בישראל בתקופת עבודתו. ב"כ הנתבע טוען, כי ברגע שהתובע הפסיק להתגורר בשטח מדינת ישראל כתושב וחזר להתגורר בשטח האזור - בחאן יונס הוא איבד את זכאותו לקצבת זקנה ולקצבת ילדים. 15. סעיף 245(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 קובע, כי הזכאות לקצבת זקנה לגבר הוא בגיל 70 שנה ואם הכנסתו בשנת המס אינה עולה על ההכנסה המרבית - אזי הגיל הוא 65 בלבד. סעיף 250 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] קובע, כי מבוטח שהיה זכאי לקצבה וחדלו להתקיים בו, תנאי הזכאות לקצבת בהתאם לסעיף 245 יופסק תשלום הקצבה. 16. בנוסף לכך, כדי להיות זכאי לקצבה כלשהי הן לקצבת זקנה והן לקצבת ילדים אחד התנאים הקובעים הוא היות המבוטח תושב ישראל. אין מחלוקת בין הצדדים, כי החל מ- 1/7/94 התובע איננו תושב ישראל ולכן אינו זכאי לקצבה כלשהי מהמוסד לביטוח לאומי. 17. יתר על כן, גם אזרח ותושב ישראל אשר נוסע לחו"ל ושוהה בחו"ל מעבר מעבר ל- 6 חודשים אזי המוסד לביטוח לאומי מפסיק לשלם לו קצבת ילדים או קצבת זקנה או כל קצבה אחרת, כי המבוטח הפסיד את זכאותו לקצבה מהרגע שהפסיק להיות תושב ישראל, כאמור בסעיף 250 לחוק ביחס לקצבת זקנה, וכן סעיף 65(א) לחוק ותקנות הביטוח הלאומי (קצבה משפחתית) התש"ח-1959. 18. כמו-כן גם אם נקבל את גרסת התובע ביחס לגילו, וכי הינו יליד 15/1/1928 אזי ביום 15/1/1993 מלו לו 65 שנה בלבד, והוא לא היה זכאי לקצבת זקנה עד להגיעו לגיל 70 שנה, כלומר עד לתאריך 15/1/1998 וזאת עפ"י סעיף 245(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי הנזכר לעיל. 19. לטענת ב"כ התובע - המוסד לביטוח לאומי מתעלם מתקנות הביטוח הלאומי (זכויות וחובות לפי חוק הביטוח הלאומי לשאינם תושבי ישראל), התשמ"ז-1987 ואשר מחייבות לטענתו לשלם לתובע קצבת זקנה וקצבת ילדים בהיותו מבוטח שעבד בתחום מדינת ישראל והשלים תקופת אכשרה לקצבת זקנה. עפ"י תקנה 1 לתקנות הנ"ל אזי "תושב האזור" מוגדר כאדם היושב בחבל עזה או ביהודה והשומרון ומתקיימים בו, בין השאר, מספר תנאים מצטברים: 1. רשום במרשם האוכלוסין לפי חוק מרשם האוכלוסין התשכ"ה-1965. 2. מחזיק בתעודת זהות ישראלית שניתנה לו לפני יום תחילתן של התקנות שהיה 1/1/1987, וזאת בנוסף לתנאים נוספים . התובע לא החזיק בתעודת זהות ישראלית, וגם לא רשום במרשם האוכלוסין בתאריך 1/1/1987. על כן התובע לא עמד בתנאי הסף המוגדרים כ"תושבי האזור", ולכן התקנות אינן חלות עליו. 20. כמו-כן סעיף 378(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995) קובע במפורש כי ביחס לתושבי עזה לא ישולמו גמלאות עפ"י התקנות שהותקנו לפני התאריך הקובע 21/12/94 אלא רק לפי פרק ה' בגין נפגעי תאונות עבודה. 21. בנוסף בתיקון מס' 20 לחוק משנת 1998 מתאריך 1/1/98 נקבע במפורש, כי תקנות שהותקנו לפני יום התחילה ב- 21/12/94 הינן בטלות לגבי כל מי שאינו בגדר "תושב ישראל באזור", למעט תקנות שהותקנו לעניין פרק ה' המתייחס לנפגעי תאונות עבודה. 22. לאור כל האמור לעיל, אין מנוס אלא לדחות את התביעה, והיא נדחית בזאת. 23. אין צו להוצאות. קצבת זקנהעובדי שטחים / פלסטיניםפלסטינים