רישום סירוב עבודה בגלל גיל

עב 8834/02 רישום סירוב עבודה בגלל גיל   1. זהו ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959, על החלטת ועדת העררים שליד שירות התעסוקה מיום 11.8.02.   הועדה דחתה את ערר המערער בפניה בנוגע לסירוב שנרשם לו בגין הפניה לעבודה ביום 28.4.02.   2. העבודה נשוא הסירוב היתה בחברת מ. רוזן בע"מ. כעולה מטופס ההפניה (מש/2), התפקיד המיועד היה רכז לניהול ופיקוח.   3. בכתב הערעור המפורט טען המערער כי לא סירב כלל לעבודה וכי הסירוב נרשם לו באופן שרירותי.   המערער פירט בכתב הערעור כי פנה אל המעסיק טלפונית. המעסיק שאל לגילו ומקצועו ולאחר שהשיב, הודיע לו המעסיק כי הוא אינו מתאים. במעמד הדיון שקויים הוסיף המערער כי המעסיק מסר לו כי מדובר בעבודה של חלוקת עלונים בתיבות דואר, שאינה מתאימה לאדם בגילו, אלא לאנשים צעירים.   כעולה הן מכתב הערעור והן מכתב הערר שהגיש המערער לועדה (מש/1), קיימה פקידת ההשמה בנוכחותו של המערער שיחה טלפונית עם מזמין העבודה בנסיון לאמת את דבריו. המערער טוען כי השיחה ערכה מספר שניות וכי במסגרתה השיב לה מזמין העבודה, באופן כללי ומבלי להתייחס אליו ספיציפית, שאף אחד מהפונים לא התאים לעבודה.   4. המערער טוען כי לו היה נדרש כבר באותו שלב על ידי פקידת ההשמה לגשת לאותו מזמין עבודה ולקבל את חתימתו על גבי טופס ההפניה, היה עושה כן. אלא, שלטענתו, פקידת ההשמה לא הדריכה אותו לעשות כן, אלא רשמה לו בשרירות את הסירוב.   לדברי המערער, לאחר שועדת העררים אפשרה לו לגשת אל אותו מעסיק ולקבל ממנו אישור בכתב לאמת את גרסתו, הוא ניסה לפנות למעסיק, אך לדבריו עסקו של אותו מעסיק נסגר.   5. ב"כ המשיב טען כי המערער לא מילא חובתו כדורש עבודה להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר, בתום לב, לעבוד (בהסתמך על דב"ע נג 3-91 אבו גאמע מחמד ואח' נ' שירות התעסוקה, פד"ע כה' 297).   המערער השיב כי סבר בתום לב, כי די בכך שבשיחת הטלפון הודיע לו המעסיק שהוא אינו מעוניין בו ודי בכך שמסר על כך מספר ימים לאחר מכן לפקידת ההשמה.   6. על פי סעיף 163 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן:החוק") - "מובטל" הזכאי לדמי אבטלה הינו מי שרשום בלשכת שרות התעסוקה כמחוסר עבודה והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו.         8. סעיף 165 לחוק, בנוסחו על פי לוח י"ג לחוק, מכח הוראות שעה החלות בתקופה שעד 31.12.03 קובע:   (א)."לענין סעיף 163 וראים עבודה מוצעת כעבודה מתאימה לאדם פלוני, אם היא תואמת את מצב בריאותו וכשרו הגופני ונתמלאו בה כל אלה; 1. העבודה היא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד תוך שלוש השנים שקדמו בתכוף לתאריך הקובע, או עבודה אחרת התואמת את הכשרתו המקצועית או רמת השכלתו; 2 . השכר בעבודה המוצעת שווה לפחות לדמי האבטלה שהיו מגיעים לו אילו היה זכאי להם; 3. העבודה המוצעת אינה מחייבת שינוי במקום מגוריו..."   אולם, ס"ק (ג) לסעיף 165 קובע כי הוראות ס"ק (א)(1) ו-(2) לא יחולו לגבי מי שטרם מלאו לו שלושים וחמש שנים, מתום 60 ימים מ"התאריך הקובע" (המועד בו נרשם לראשונה כדורש עבודה).   9. כעולה מהנתונים שפורטו בהחלטת ועדת העררים, ולא נסתרו, גילו של המערער נמוך מ-35 שנים. הוא נרשם לראשונה כדורש עבודה ביום 6.1.02, כך שבמועד ההפניה נשוא ערעור זה (28.4.02), לא חלו לגביו המגבלות הקבועות בסעיף 165 (א)(1) ו-(2) לחוק, ולענייננו הדרישה כי העבודה המוצעת תהא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד תוך 3 השנים שקדמו בתכוף ל"תאריך הקובע", או עבודה אחרת התואמת את הכשרתו המקצועית או רמת השכלתו. לפיכך, במועד ההפניה, המגבלה היחידה שחלה היא כי העבודה המוצעת תהיה תואמת את מצב בריאותו וכושרו הגופני בלבד.   המערער לא הראה (ואף לא טען) כי העבודה המוצעת לא תאמה את בריאותו וכושרו הגופני.   10. על פי החוק, "תפקידו" הראשון והעיקרי של מי שמבקש להנות מתשלום דמי אבטלה הוא בראש ובראשונה להיות מוכן לעבודה.   לפיכך על המערער היה, "כדורש עבודה", להתייחס ולהיות נכון לכל עבודה מתאימה מוצעת. נטל ההוכחה בעניין הזה מוטל על המערער, כפי שסברה גם בדין ועדת העררים.   יוטעם כי המבוטח אינו ממלא את חובתו על פי החוק והתקנות רק על ידי קבלת הפניה למקום עבודה. כפי שכבר נפסק, על דורש העבודה להתייצב למקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד. הדרישה להתייצבות פיזית אצל המעסיק היא חלק מהדרישה הכוללת המוטלת על המבקש להנות מתשלום דמי אבטלה על פי החוק.   11. בעניינו של המערער, אין ספק כי התייצבות במועד, סמוך מייד לאחר קבלת טופס ההפניה אצל המעסיק הפוטנציאלי היתה מסירה את הספקות שעלו בנוגע לתשובתו של המעסיק. מכל מקום, בטופס ההפניה מש/2 לא נכללה כל הגבלה של גיל, כפי שטען לה המערער. בנוסף, תיאור התפקיד כמופיע בטופס אינו תואם את גירסתו של המערער באשר למה שנמסר לו טלפונית על ידי המעסיק. משלא הוצגה על ידי המערער, כפי שחובתו היתה להציג על פי החוק והתקנות, תשובתו של המעסיק בכתב על גבי טופס ההפניה, הרי שכל ספק שנותר בעניין זה כדין הופעל על ידי ועדת העררים לחובתו של המערער.         סוף דבר 12. העבודה אליה הופנה המערער היתה עבודה מתאימה כהגדרתה על פי החוק. בנסיבות שהובאו בפני לא ניתן לקבוע כי המערער עשה מאמץ סביר בתום לב לקבלתה של העבודה והספק שנותר בעניין זה, כראוי הופעל על ידי ועדת העררים לחובתו.   13. הערעור נדחה.   כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי אין צו להוצאות, על אף דחיית הערעור.  סירוב עבודה