תא (י-ם) 6182/00 שינוי גרסה לגבי זיוף צ'ק בהוצאה לפועל 1. התובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שיק שמשכה הנתבעת בסך 50,000 ₪. הנתבעת טענה בתצהיר התומך בבקשה לרשות להתגונן טענות שונות, ובהן כי השיק זוייף, הוא אינו בחתימתה, הנמשך אינו מוכר לה, השיק לא סוחר על ידה, לא התקבלה תמורה עבור השיק, וכיוצא באלה טענות. בהסכמת ב"כ התובעת התקבלה ההתנגדות ונקבע כי התצהיר ישמש כתב הגנה. בהסכמת הצדדים ובשים לב לטענת הנתבעת כי חתימתה כמושכת השיק זוייפה, התמנה כמומחה מטעם בית המשפט מר יעקב יניב. המומחה התבקש לחוות דעתו בשאלה, האם החתימה שעל גבי השיק מושא התביעה היא חתימתה של הנתבעת. בחוות דעת מיום 26/8/01 קבע המומחה כי החתימה שבמחלוקת היא אכן חתימת הנתבעת. בישיבת קדם משפט מיום 10/10/01 הוגדרה השאלה שבמחלוקת בין הצדדים, מפי ב"כ הנתבעת, כדלקמן: "יש בפי הנתבעת טענות נוספות בנוגע לסיחור השיק לפיהם לא היתה הסבה כדין של השיק, כך שנשללת מן התובעת זכות האחיזה. עיון בגב השיק מעלה, כי אין הוא נושא חותמת של התובעת אלא שמה בכתב יד בלבד ואין חתימת מורשה של התובעת. כמו כן, לא ברור מה פשר החתימה עם מספר החשבון שבצידה. האם מדובר בחתימת הנפרע הרשום על פני השיק או בחתימה אחרת". 2. הנתבעת פתחה בהבאת הראיות. הנתבעת אישרה, כי טענתה בתצהיר התומך בהתנגדות שהחתימה על גבי השיק איננה חתימתה, לא היתה אמת. לא עלה בידי הנתבעת לתת הסבר מדוע המשיכה לעמוד על הטענה בדבר זיוף החתימה גם בהמשך, באופן שהצריך מינוי מומחה, אשר קבע כי המדובר בחתימתה. לדבריה, נאמר לה שזו הדרך היחידה לצאת מן "הבוץ" אליו נקלעה, ולכן טענה זאת. "אמרו לי שאבוד עלי, שזה מה שיציל אותי. לא רציתי לשקר. עובדה שהיום אני אומרת את האמת" (עמ' 14 לפרוטוקול). עוד אמרה הנתבעת, כי שם הנמשך אינו מוכר לה, וסכום השיק לא נכתב על ידה. הנתבעת טענה, כי נגנב ממנה ארנק עם פנקס שיקים וכי היא אינה יודעת מדוע היה בפנקס השיקים שיק חתום. לא למותר לציין, כי עדותה של הנתבעת אינה מתיישבת עם האמור בהודעה שמסרה במשטרה בתאריך 14/3/00 במסגרת תלונה אודות גניבת השיק (אשר הוגשה לתיק בית המשפט על ידי בא כוחה). שם אמרה הנתבעת כי נתנה כמה שיקים חתומים לחבר שלה (שורות 3-4 להודעה). יתרה מזאת. בהודעתה במשטרה אישרה הנתבעת כי חתימתה מופיעה על גבי השיק. אף על פי כן טענה בתצהיר התומך בהתנגדות לביצוע השטר, כי החתימה על גבי השיק זוייפה. 3. מטעם התובעת העיד מר סעיד עליאן. לדברי העד, הוא עוסק בגביית חובות ועובד בשיתוף פעולה עם התובעת בעניין זה. השיק התקבל על ידי העד משניים העוסקים בסחר במכוניות - ג'ורג' גזאווי ומוחמד נאסר (להלן: גזאווי ונאסר) לאחר שחולל. שיק זה נמסר לאותם שניים על -ידי חבר או ידיד של הנתבעת בתמורה למכונית שרכש מהם. כאשר השניים נכשלו בגביית השיק, הם מסרו אותו לעד עבור התובעת, תמורת עמלה בשיעור של 30% מסכום הקרן לאחר ניכוי הוצאות (שעור העמלה מתחלק כך: 10% לעד ו-20% לתובעת - עמ' 17 לפרוטוקול). העד הסביר בחקירה הנגדית כי לא שילם לאדונים גזאווי ונאסר דבר תמורת השיק. העד גם לא קיבל תמורה מן התובעת עבור השיק. למעשה, שימש העד כמתווך בין המחזיקים בשיק לבין התובעת. "אני מביא את השיקים לחברה וזה הכל" (שם). לדבריו, נערך הסכם בעל פה בינו לבין גזאווי ונאסר, המוכרים לו אישית והמהווים חלק מחוג לקוחותיו, לפיו נמסר לו השיק לגבייה על-מנת שיועבר לתובעת. מר סעיד עליאן הוסיף, כי קיבל את השיק מגזאווי ונאסר כשהוא שלם, באופן שהוגש לביצוע ולא שינה או הוסיף בו דבר (שם). העד הסכים, כי התובעת לא הסבה את השיק, היינו, לא חתמה על השיק חתימת היסב (עמ' 18 לפרוטוקול). 4. בסיכומיו טען ב"כ התובעת, כי המדובר בשיק שסוחר לתובעת לאחר חילולו, וכל הזכויות על פיו הועברו לתובעת בדרך של המחאת זכויות. על פי המוסכם בין הצדדים, יצאו גזאווי ונאסר מן התמונה והתובעת הפכה להיות הבעלים בשיק לכל דבר ועניין. לדברי ב"כ התובעת, "אין כל פגם בדרך זו של המחאת זכויות, והיא מקנה לנרקיס [התובעת - א.א.ג] אחיזה בשיק כמוגדר בפקודת השטרות... משהוכח כי נרקיס אוחזת בשיק, אין עוד כל טענות על הפרק ואין זה מענייננו איך למה ומדוע ניתן השיק, האם התקבלה תמורה או לא, האם הלך לאיבוד או לא וכיוצא באלה טענות..." (עמ' 19 לפרוטוקול). הנתבעת טענה בסיכומיה טענות רבות החורגות מן הפלוגתא עליה הסכימו הצדדים כמובא לעיל, כגון: השיק קרוע ואיננו שלם ותקין על פי מראהו; המדובר בחברת גבייה שנסיבות אחיזתה בשיק מפוקפקות; השיק הגיע לידי התובעת בדרכי מרמה ורמאות; התובעת לא נתנה תמורה עבור השיק, וטענות אחרות. בכל הנוגע למחלוקת שהוגדרה על ידי ב"כ הנתבעת, כפי שהובא לעיל, נטען כי השיק לא סוחר לתובעת, בשל כך שלא חתמה עליו חתימת היסב, ובהעדר סיחור, אין אחיזה. עד כאן טענות הצדדים. 5. התובעת אינה טוענת לאחיזה בשיק כמובנו של ביטוי זה בפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות). מן ההגדרה למושג "אוחז" בסעיף 1 לפקודת השטרות עולה, כי אדם ייחשב כאוחז בשטר אם הוא ממלא אחר שני תנאים: הוא מחזיק בשטר; הוא הנפרע או הנסב של השטר. לפיכך, כדי שפלוני שאינו הנפרע יהיה "אוחז" של שטר לפקודה, על השטר להגיע אליו באמצעות שרשרת היסבים שנעשתה כדין. ואולם, "מה דינו של מי שאינו אוחז? האם אחיזה היא תנאי חיוני לזכות על פי השטר? התשובה הינה, כי הדין מכיר במצבים רבים, בהם מי שאינו אוחז הוא בעל זכות על פי השטר... במקרים אלה ואחרים חייב התובע שאינו אוחז לטעון ולהוכיח את הנתונים (העובדתיים והמשפטיים) המבססים את זכותו" (ע"א 537/89 רמטקס ביח"ר לאריגה בע"מ נ' Rainbow Window Fashion Inc., פ"ד מו (4) 573, 577). כך, כאשר שטר לפקודה לא הגיע לידי המחזיק באמצעות חתימת היסב, המחזיק לא יהיה אוחז על-פי דיני השטרות, ואולם יכול שיהיה זכאי להחזיק בשטר על-פי דיני הקניין, ואף מחזיק בו בפועל. דוגמא נוספת היא של יורש של שטר לפקודה שהמוריש אחז בו. השטר במקרה זה לא הגיע מהמוריש ליורש באמצעות היסב. עוד יש להזכיר את מי שרכש שטר מהאוחז בלא חתימת היסב. הנעבר רכש את השטר, ואולם ללא חתימת היסב אין הוא אוחז בו (סעיף 30(ד) לפקודת השטרות). בכל הנוגע לפסק הדין בעניין רמטקס, אומר פרופ' לרנר בספרו: "פסק הדין מייצג גישה כוללת, לפיה הזכות על-פי השטר אינה שמורה לאוחז בלבד, אלא גם למי שזכאי להחזיק בו מכוח דיני הקניין. לפי זה, ההוראה בסעיף 30(ד) [לפקודת השטרות - א.א.ג] חלה לא רק על נעבר שנתן ערך עבור השטר, אלא גם על מי שקיבלו במתנה... המחזיק כדין בשטר רשאי, דרך משל, לתבוע את פרעונו ישירות בהוצאה לפועל, משום שהתביעה מבוססת כאמור על העילה השטרית. בשל העדר האחיזה, יהא על המחזיק לפרט כיצד הגיע השטר לידיו" (ש. לרנר, דיני שטרות, תשנ"ט-1999, בעמ' 244). יישומם של הכללים שהובאו לעיל לענייננו מעלה, כי התובעת אינה משתיתה את תביעתה על אחיזתה בשיק אלא על החזקתה בשיק כנמחית על פי דיני המחאת זכויות . את הזכות על פי השטר קיבלה התובעת על דרך של המחאת זכות מגזאווי ונאסר אשר, לפי הטענה, קיבלו את השיק בתמורה לעיסקה של מכירת רכב. על פי דיני המחאת זכויות, העברת הזכות השיטרית יכולה להיעשות בעל פה או בכתב, ואפילו אין צורך למסור את השטר לידי הנעבר - הנמחה (לרנר, שם, בעמ' 210). כפי שהוזכר לעיל, לא נדרשת תמורה, והמחזיק בשטר יכול להיות גם מי שקיבלו במתנה. עוד יש להזכיר, כי טענות ההגנה העומדות לנתבעת נגד התביעה הן כטענות ההגנה שיש לחייב כלפי הנמחה על פי דיני המחאת חיובים. בענין זה קובע סעיף 2 (א) לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969, כי לחייב יעמדו כלפי הנמחה כל הטענות שעמדו לו כלפי הממחה בעת שנודע לו על ההמחאה. 6. השאלה עליה יש להשיב עתה היא, האם הוכיחה התובעת את זכותה כנמחית על פי השטר. כפי שהוזכר לעיל, בפסק הדין בעניין רמטקס נקבע, כי בניגוד לאוחז שיש לו "מעמד" בדין מכוח אחיזתו, ואין הוא צריך לטעון ולהוכיח מעבר לאחיזתו, "מי שאיננו אוחז, צריך להוכיח ולטעון כי מתקיימים התנאים המעניקים לו זכות על פי השטר (חרף העדר האחיזה)" (שם, שם). הראיה היחידה שהביאה התובעת בעניין טיבה של הזכות השיטרית שהיא טוענת לה היתה עדותו של מר סעיד עליאן. בכל הנוגע לזכות הממחה (או הממחים) על פי השטר היתה עדותו של העד עדות שמיעה. העד שמע מפיהם של גזאווי ונאסר כי השיק נמסר להם על ידי חבר או ידיד של הנתבעת במסגרת עיסקה למכירת מכונית. העד לא יכול היה למסור דבר אודות אותה עיסקה, כגון, מי היה הקונה, מהם פרטי הרכב שנקנה וכיוצא באלה פרטים. כמו כן, לא היה בידי העד כל מסמך לביסוס הטענה בדבר קיומה של עיסקת מכר מכונית ביסוד השטר. גזאווי ונאסר לא הוזמנו להעיד ולא ניתן היה לשמוע מפיהם באופן ישיר מהו טיב הזכות שרכשו בשטר, אותה המחו לתובעת; באילו נסיבות הגיע השיק לידיהם; מהי העיסקה שבמסגרתה נמסר ועל ידי מי; ומהם פרטי העיסקה שנעשתה עם התובעת בנוגע לשיק. כפי שהוזכר, מר עליאן, אשר קיבל את השיק לצורך גבייתו, לא יכול היה למסור אלא שברי מידע, וגם זאת כעדות שמיעה. לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי זולת חתימתה של הנתבעת על פני השיק כמושכת - אשר התבררה כאותנטית - לא נכתבו כל שאר הפרטים בשיק, המקימים את החבות על פיו, על ידה (על פניו נראה, כי שם הנפרע נרשם על ידי פלוני וסכום השיק על ידי אלמוני). הנתבעת אמרה בעדותה, כי לא כתבה את סכום השיק ולא הרשתה למישהו אחר לרשום את הסכום (עמ' 14 לפרוטוקול). הנתבעת אינה מכירה את אותו גזאווי ששמו מופיע על גבי השיק כנפרע, ואין היא יודעת "איך השיק הזה הגיע למי שהגיע" (שם). עוד יש לציין, כי המדובר בשיק קרוע לשניים אשר הודבק ככל הנראה בטרם הוגש לביצוע. סיכומם של דברים. לנוכח כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת המחזיקה בשיק לא הצליחה לבסס את זכותה על פי השיק, ולכן דין התביעה להידחות. 7. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. לנוכח עמידתה של הנתבעת על הטענה כי חתימתה כמושכת על פני השיק זוייפה, על אף שידעה שאין הדבר כן, איני עושה צו להוצאות לחובת התובעת. כמו כן, אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת את חלקה בחוות דעת המומחה, שהתבררה כמיותרת, בסכום של 1,404 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 26/8/01 ועד התשלום בפועל.זיוףהוצאה לפועלשיקים