ב"כ המערער טוען, על יסוד חוות דעת המומחה מטעם המערער, כי התאונה נגרמה עקב סטיית הרכב של המערער בשל "נעילת" גלגלים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בגלל נעילת גלגלים: המערער הורשע בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים בעבירות על תקנות 21 (ג) 35, 40(א) ו- 51 לתקנות התעבורה, התשכ"א1961-. המערער נדון לקנס בסך 1,000 ש"ח, פסילה בפועל למשך 3 חודשים מהם, בחודשיים הראשונים, הפסילה תחול על כל כלי רכב ובחודש השלישי לא תחול על נהיגת מונית וכן חודשיים פסילה על תנאי למשך שנתיים. הערעור מכוון להרשעה בלבד. לפי כתב האישום, ביום 10.2.96, נהג המערער רכב משא בכביש בית חורון-גבעת זאב לכיוון גבעת זאב. בהגיע המערער לסיבוב, התחלק, פגע מתוך חוסר זהירות במכונית סובארו נהוגה בידי המתלוננת שנסעה בכיוון הנגדי לכיוון נסיעתו. על פי האישום, חוסר הזהירות של המערער התבטא בכך שסטה שמאלה מנתיב נסיעתו תוך כדי סיכון ונסע במהירות בלתי סבירה בהתחשב במזג האוויר ובעקומה שבכביש חדה ובכך שלא שמר על ימין הדרך ועבר למסלול הנסיעה הנגדי בכיוון נסיעתו וגרם לתאונה בה נחבלו המתלוננת ושני נוסעים ברכב המערער. גם המערער נחבל חבלה של ממש. כמו כן ניזוקו כלי הרכב המעורבים. 3. הטיעונים העיקריים שהעלה המערער הינם כי בית משפט קמא טעה כשקבע כי מהירות נסיעתו של המערער בעקומה היתה בלתי סבירה למרות שהיתה נמוכה מהמהירות המותרת וכאשר לא הוכח, לטענתו, מהי מהירות סבירה לנסיעה בתוך העקומה. עוד טוען המערער כי בית משפט קמא טעה בהתעלמו מקביעות המומחה מטעם ההגנה כי הסטייה נעשתה בשל נעילת הגלגלים וכי הבלימה של רכב המערער החלה בתוך נתיב הנסיעה שלו וכי הרכב המעורב סטה ממסלול נסיעתו. כן טען המערער כי טעה בית משפט קמא כשהעדיף את עדויותיהם של עדי התביעה 1 ו- 2 שהיו, לטענתו, עדים מעוניינים, התעלם מעדות המערער בדבר מצב הכביש וקיבל את עדותו של הבוחן המשטרתי (עד תביעה 3). 4. לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא וכן בתיק ובחומר הראייתי שהוגש בבית משפט קמא ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הערעור. בית משפט קמא ביסס את הכרעת הדין על הראיות שהיו בפניו ובמיוחד ניתן להתייחס לעדותו של הבוחן המשטרתי, לתרשים ולחוות דעתו שהוגשו לבית המשפט. בית משפט קמא מצא לאמץ את עדות הבוחן המשטרתי אשר קבע כי רכבו של המערער נסע בעקומה ימנית ולקראת סוף העקומה סטה שמאלה למסלול נסיעת הרכב הנפגע. לפי התרשים שהוגש לבית משפט קמא, סימני הבלימה של גלגלי רכבו של המערער מתחילים בצד השמאלי של נתיב נסיעתו החוקי והם חוצים את קו ההפרדה אל כיוון תנועת כלי הרכב מן העבר הנגדי ומסתיימים במרכז נתיב הנסיעה הנגדי. מכאן מתבקשת מסקנתו הנכונה של בית משפט קמא כי התאונה לא נגרמה בשל סטיית כלי הרכב של המתלוננת. חיזוק למסקנה כי התאונה נגרמה בשל חוסר זהירותו של המערער ניתן למצוא בדברי המערער עצמו אשר הודה כי ביצע נסיון התחמקות מהרכב של המתלוננת אלא שלטענתו "ננעלו" גלגלי הרכב שלו והרכב "נזרק" לצד השמאלי בלי אפשרות לתמרן את הרכב. תיאור מצב זה על ידי המערער משקף, גם על פי גירסתו הוא, פעולה פתאומית שהוא נקט אשר תוצאתה לא היתה בשליטתו. ב"כ המערער טוען, על יסוד חוות דעת המומחה מטעם המערער, כי התאונה נגרמה עקב סטיית הרכב של המערער בשל "נעילת" גלגלים. אין ספק כי נעילת הגלגלים לא נגרמה בשל תקלה טכנית כלשהי ברכב של המערער שכן מדו"ח הבוחן המשטרתי עולה כי הרכב נבדק ונמצא תקין. לא הובאה גם כל ראיה אחרת המפריכה זאת. אם כך מסתברת מסקנת בית משפט קמא כי המערער נהג במהירות בלתי סבירה, בהתחשב בתנאי הדרך, בעקומת הכביש ובשאר תנאי מזג האוויר שהיו בעת התאונה. אין צורך לומר שהעובדה שהמערער נסע במהירות הנמוכה מן המהירות המירבית המותרת אינה מעידה - היא כשלעצמה - על המהירות הסבירה בנסיבות המיוחדות של המקום והזמן. אשר לעונש - אף כי המערער לא העלה כל טענה לעניין העונש, אין ספק שבית משפט קמא השית עליו עונש קל עד מאוד בהתחשב בעבירות בהן הורשע. לאור כל האמור, אני מחליטה לדחות את הערעור. משפט תעבורהתאונת דרכיםסטיה מנתיב