קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בעבודת חקלאות: .1תביעה זו נתמשכה יתר על המידה והתקיים בה מספר גדול של ישיבות מוקדמות בגלל קשיים באיתור וזיהוי הנתבעים הנכונים, כשהתובע עומד-לטענתו-במצב של חוסר ידיעה לגבי זהות יריביו. הדיון פוצל, נשמעו ראיות בשאלת החבות בלבד ושאלה זו היא העומדת להכרעה. .2התובע הוא חקלאי עצמאי, יליד 1951 שנפגע ביום 17.5.84בתאונת עבודה כשעסק בערבול חומר דישון במיכל לחץ ואחת מאוזני המיכל השתחררה, המכסה הועף והוא נפגע בפניו ובעינו. לטענתו, רכש את הדוד ב- 1974(יוני-יולי) סמוך לתחילת עונת הפרחים או אולי בתחילת 1975מספק של דוודים -מר ויסוקרשממנו רכש מערכת השקייה שלמה. לטענתו, הזמין מערכת כזו מתוצרת נטפים-מגל בע"מ שהיא הנתבעת מס' 1 (להלן: מגל). במהלך המשפט צורף כנתבע 2מר אלי מאיר שהיא בזמנו, לפי הטענה, יצרן דוודים. .3מסתבר מהעדויות שמגל החלה לפעול כחברה רק באפריל 1974ושיווקה דוודים ראשוניים במחצית השניה של .1974הטענה לפיה נרכש דוד מתוצרתה בשנת 1974בגלל מוניטין שהיו לה, כפי שטען התובע, אינה יכול לעמוד כשמדובר בחברה שזה עתה החלה לפעול. בשנים שקדמו ל- 1974שיווקה דוודים, בין השאר, חברה בשם נטפים-חצרים. אין חברה זו זהה לנטפים-מגל. .4מר ויסוקר- ספק הדוד- לא צורף כנתבע. הוא אישר כי נתבקש לספק דוד של מגל ומסר בעדותו כי החקלאי לא היה מתערב מאיפה הוא לוקח את המערכת וכי מה שהיה ידוע הוא, שהוא עובד עם נטפים בהקשר לצנרת השקייה וטפטוף "להבדיל מדוודים ואף אחד לא שאל של מי ושל מה זה. אני הרכבתי לפי שיקולי" (עמ' 7). מר ויסוקר החזיק בחצרו דוודים מתוצרות שונות כגון אודיס, יסוד המעלה, קבלני משנה, נטפים-חצרים, שנרכשו דרך "פלסים" מרחביה שגם הם שיווקו דוודים ובמשך שנים עבד גם עם מפעל שנקרא פלסים (עמ' 6). עם מגל החל לעבוד בסוף 1974"תחילת 1975זה תאריך הגיוני שהתחלתי לעבוד עם מגל". ויסוקר אינו זוכר מתי נרכש הדוד, הוא לא מצא ניירות שמתייחסים למכירה וגם בידי התובע לא נמצאו כאלה. אין תמה בכך באשר התאונה קרתה 10שנים לאחר רכישת הדוד. .5זהות יוצרי דוודים בשנת 5- 1974לא הוברר בכלל ולגבי הדוד נשוא הדיון, בפרט. בשוק, היו מספר ניכר של ייצרנים; היה קיים מפעל נטפים-חצרים (להלן: חצרים); לא הוברר שהיה קשר משפטי בין מגל וחצרים; הדוודים ששווקו על ידי ויסוקר, גם אם היו של נטפים-חצרים או של נטפים-מגל, היו דוודים שייצרו בבתי מלאכה שונים עבור גופים אלה, בין השאר על ידי כרומגן ועל ידי יצרנים קטנים בלתי ידועים. .6עדותו של ויסוקר שתצהירו ששימש חקירה ראשית באה במפגיעה לסייע לתובע, אלא שעדותו בבית המשפט איננה חד משמעית כלל. הוא איננו מאשר שסיפק דוד של מגל או שאמר כי הוא מספק כזה; הוא איננו מאשר שנהג באותה תקופה לשווק דוודים של מגל בלבד. בין תצהירו ועדותו בבית המשפט סתירות לא מועטות בנושא זה אף שאולי אין הן מגמתיות אלא נובעות מהערפול הרב סביב נושא ייצור הדוודים בתקופת התאונה וזהות יצרן הדוד שבו ארעה התאונה. .7מועד קנית הדוד נקבע לפי שיחזור שבוצע עם עורך הדין (התובע עמ' 22). בכתב התביעה המקורי שהוגש בשנת 1987לבית משפט השלום לא ננקב תאריך הרכישה. לראשונה ננקב התאריך 1974עונת הפרחים (יוני-יולי) בעדות התובע בבית המשפט; בתצהיר (ת/4) נזכרת לראשונה שנת .1975לא צורף מסמך המעיד על תאריך הרכישה או על זהות היצרן. הנתבע 2מסר בתצהירו כי בשנים 5- 1974עסק ביבוא צעצועים ורק בשנת 1976החל לעסוק בדודי דישון. .8במשך השנים הוחלף המכסה ו"הפרפר" של הדוד על ידי התובע והונח מכסה ו"פרפר" שאינם מתוצרת מגל (התובע עמ' 23שורה 47). לטענת מנהל מגל -מר לידור-ייצרו הם דוודי דישון של 8צול ואילו התובענה מדברת בדוד של 6צול. לדברי הנתבע 2טרם מכר דוודים לויסוקר בשנת 1974והחברה שהוקמה על ידו "אודיס תעשית אביזרי השקיה בע"מ" לאחר מכן, לא היתה קיימת אז (לפיכך גם נמחקה והוחלפה בנתבע 2). לטענתו, החל לייצר רק בשנת 1977ואז פנה למשווקים וביניהם ויסוקר. מר ויסוקר העיד "מסגריות עשו כל מיני דוודים לא מקצועיים אפילו בלי שם" (עמ' 7). .9המומחה -מר ירון- שחוות דעתו הוגשה לבית המשפט, קבע את סיבת הכשל של הדוד שהיא השימוש שנעשה בפלדה בעלת תכונת פחמן גבוהה ליצורה של האוזן ובנוסף לכך גם רמת ביצוע נמוכה של ריתוך האוזן. לגבי זהותו של המיכל, עם כל הכבוד למומחה, אין זה בתחום מומחיותו לזהות מיכל בלתי מזוהה כאשר מומחיותו היא הנדסת מכונות, מטלורגיה וריתוך. על המיכל לא היו שום סימני זיהוי. המומחה מתייחס לדפים מתוך מיפרט מיא"מ (מרכז ישראלי לאביזרי מים). באשר לסיבת הכשל, לא היתה מחלוקת. לא כך לגבי זיהוי הדוד. הדפים מתוך המיפרט שצורפו לחוות הדעת מעלים, כי מדובר בפירסום מאפריל 1969המפרט את דוודי הדישון הנמצאים בארץ תוך עמידה על ההבדלים הטכניים ביניהם. במיפרט זה לא מצא המומחה דוד התואם את הדוד שבדק והדבר ברור מאחר ובאותה תקופה לא היתה קיימת חברת מגל ולא ייצרה דוודים. המומחה גם איננו מזהה את הדוד על פי טביעת עין או על פי נסיון ולא ברור שיש לו רקע חקלאי מתאים לזיהוי יצרני דוודים שאין עליהם סימני זיהוי. .10גם אם הדוד שכשל הוא מטיפוס "כרומגן-נטפים" ייתכן והיתה זו נטפים-חצרים ובוודאי לא נטפים-מגל שמכירותיה החלו ביוני 1974(עדות מר לידור מנהל נטפים-מגל,עמ' 33,31). לדברי לידור היה מר ויסוקר סוכן של פלסים בשנת 1974ורק בסוף אותה שנה החל לשווק את תוצרת מגל (עמ' 32). ויסוקר מאשר את הדברים (עמ' 9) ואינו שולל שבאותה תקופה עצמה שיווק גם דוודים אחרים. על כל פנים נטפים-חצרים ונטפים-מגל לא יצרו את הדוודים ששיווקו אלא קבלני משנה עשו זאת עבורם. למפעל אודיס החלה מגל לשווק דוודים החל רק משנות ה- .80אינני מוכנה לסמוך על הדברים הסתמיים שאמר התובע לפיהם קיבל דוד שנשא סמל של חברת נטפים-מגל. לא היה בשנת 1984,כשקרתה התאונה, שום זכר לסמל כזה על הדוד ולא נותר כל מסמך לענין רכישה כזו. .11סוף דבר, התובע לא השכיל להוכיח ולו במידה הדרושה במשפט האזרחי מי היה יצרן הדוד שהכשל בהפעלתו גרם לתאונה. העובדה שחלפו שנים מאז נרכש הדוד ועד שקרתה התאונה, אינה יכולה לסייע בידי התובע למלא את חלל העובדות. בהעדר זיהוי של היצרן, לא ניתן להטיל אשמה על מי שלכאורה איננו אחראי. גם במקרה קיצוני יותר כאשר ברור בסוף הדיון שאחד משניים אחראי בנזיקין, אך לא ידוע מי מהם, אומר בית המשפט העליון: "גם מבחינת הצדק וההגיון אינני רואה כל צורך להטיל אשמה ולו רק מחציתה - על אדם שהוא חף מפשע. כשם שהנפגע נשאר בלי תרופה, מקום שאינו יודע מי פגע בו, כך סבורני שאין להושיע לו אפילו יש בידו להצביע על קבוצת בני אדם שאחד מהם (אך לא כולם) מן ההכרח שהיה הפוגע. קשה גם לראות כיצד ניתן לחייב אדם בהשתתפות על פי סעיף 84לפקודת הנזיקין בלי לדעת ואף בלי אפשרות לדעת, אם אמנם הוא "מעוול אחר" כאמור באותה הוראה". גישה זו אומצה על ידי בית המשפט העליון בע"א 660/86ואח' מגידיש ואח' נ' גת גבעת חיים ואח' פסק הדין ניתן ב- 27.4.92(לא פורסם) ובית המשפט מוסיף ואומר שם: "כפי שנקבע בפסה"ד הנ"ל האחריות בנזיקין מבוססת אצלנו על אשם אישי, ואין מקום להטלת מעין אחריות קבוצית כאשר נפגע אדם על ידי אחד משנים ואין בידו להוכיח מי מן השניים היה המעוול. (ראה בענין זה גם ע"א 496/72ארובי נגד פירק ובניו בע"מ פס"ד כז(2) 547; ע"א 122/82, 83צים חברת השיט הישראלית בע"מ נגד המגן חברה לבטוח בע"מ ואח' פס"ד לט(1) 640)." בעניננו לא זו בלבד שלא ברור מי מהנתבעים אחראי, אלא לא ברור אם מי מהם אחראי. .12אשר על כן דוחה אני את התביעה נגד הנתבעים ומחייבת את התובע לשלם לכל אחד מהם את הוצאות המשפט בסכום כולל של 500, 2ש"ח + מע"מ + הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום.חקלאות