קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בכניסה לירושלים: 1. עפ"י הנטען ע"י התובע נפגעה בתאריך 20/08/98 מכוניתו עת נסע בכביש הכניסה לירושלים לא הרחק מגינות סחרוב ע"י מכוניתה של הנתבעת 2; זו פגעה בו מאחור כאשר מכוניתו שלו נמצאה במצב עצירה בשל פקק תנועה אשר נוצר במקום; לפיכך, לפי טענת התובע, אחראית נתבעת 2 ועמה גם נתבעת 1 כמבטחת השימוש ברכב הנתבעת, לכל נזקיו שנגרמו כתוצאה מאותה תאונה. 2. נתבעת 2 לא התגוננה מפני התביעה. באישור המסירה אשר הוחזר לביהמ"ש בשעתו צויין כי היא "נמצאת בחו"ל"; על כן ביקש התובע למסור את כתב התביעה לידי הנתבעת 2 באמצעות המבטחת נתבעת 1. אין צורך להרחיב את הדיבור כי מסירה זו לאו מסירה היא, שהרי אין כתובתה של המבטחת מען ראוי למסירת כתבי בי-דין המיועדים למבוטחת. יחד עם זאת, הגיב בעלה של הנתבעת 2 במכתב מפורט לביהמ"ש, ממכתב זה עולה כי כתב התביעה וההזמנה למשפט נמסרו לידיו. הוא אף ידע מפי אשתו על קרות התאונה ואף הציע לטפל בתיקון הרכב. הוא מציין כי הוא עצמו פנה בשם אשתו אל חברת הביטוח "כי היא לא דוברת עברית טוב מאוד ולא מבינה בחוק הביטוח". בסוף מכתבו מציין הבעל כי "אני יצאתי מעניין התאונה ולא מתערב יותר בעניינים של תאונות ואחרים לאשתי כי אנחנו פרודים ... ואני מבקש לא לפנות אלי ... בכל נושא השייך לאשתי ... " בנסיבות אלו משאין מחלוקת שכתבי בי-דין נמסרו במענה של הנתבעת 2 בעת שהיתה (ואף כיום עדיין) נשואה לבעלה ובעת שעדיין גרה עמו (ואף מסרה לו פרטי האירוע) - יש לראות במסירה לידיו המצאה כדין. 3. משלא התגוננה הנתבעת 2 יש לקבל את גירסת התובע ובהתאם לכך לחייב את הנתבעת בכל הנזקים אשר נגרמו לו כתוצאה מתאונה זו. 4. נתבעת 1, היא מבטחת הרכב שבו נהגה נתבעת 2, מבקשת לדחות את התביעה כנגדה מן הטעם שהנתבעת 2 לא שיתפה ואיננה משתפת עמה פעולה. בטעונה זה מתבססת נתבעת 1 על הוראות סעיפים 23, 24 של חוק חוזה הביטוח תשמ"א1981-. משלא נסתרה טענת הנתבעת 1 יש לקבל טענתה והתביעה כנגדה נדחית. 5. הקושי העיקרי בתביעה זו הוא סוגיית שיעור הנזק. כפי שעולה מהחומר שבפני נמנע התובע מלהיזקק לביטוח שלו (אף שהוא מבוטח בביטוח מקיף); בהיותו משוכנע כי האשמה לתאונה מוטלת כל כולה על נתבעת 2 העדיף להגיש תביעתו כנגד זו בלא להיזקק לביטוחו שלו, אל נכון על מנת להימנע מחיוב בהשתתפות עצמית, הפסד הנחת העדר תביעות וכיוצ"ב. עם זאת קיבל התובע מהמבטחת או מסוכנות הביטוח שלו הלוואה למימון תיקון הרכב "עד שעניינו יתברר בבית המשפט". סוכנת הביטוח של התובע מציינת כי התובע "יחזיר לנו את הכסף עם קבלת הפיצוי". ספק בעיני אם זהו ניצול נאות של חוזה הביטוח. בהיות הנתבעת 2 בחו"ל, כמתואר לעיל, ספק הוא בעיני אם יצליח התובע לגבות ממנה דבר. את ההלוואה חייב הוא, אל נכון, להחזיר, שזו טיבה של הלוואה (אלא אם כן אין המסמך שנמסר ע"י סוכנות הביטוח מדוייק ולמעשה הכוונה היא לתשלום מלא שהתובע לא יחוייב להשיבו אם לא יצליח לגבות את הכסף מהנתבעת 2 - ואם זוהי כוונת הצדדים כי אז כלל אין לתובע מעמד בתביעה זו) מאידך גיסא, אם לא תוחזר ההלוואה ולאחר מכן בכל זאת יצליח לגבות את חובו מאת הנתבעת 2 הרי שזכה לתשלום כפול. אלא שהצדדים לא טענו כל זאת בפני ודברי אלו נשארים בגדר ספקות והרהורים שאינם צריכים להכרעה במקרה זה. 6. פירוט הנזק כפי שנעשה ע"י התובע בכתב תביעתו, מוזר ובחלקו חסר כל יסוד; לא ברור מה עניינה של "תרומה לילדים חולי סרטן" שבעבורם תובע הוא 5,000.- ש"ח. רצונו של התובע לתרום לילדים אומללים אלו, מכובד וראוי להערכה, אך ראוי שיעשה זאת על חשבונו שלו. באיזו עילה מבקש הוא "לגלגל" תרומה זו על כתפי הנתבעים - סתם ולא פירש. סכום נוסף של 1,500.- ש"ח, הנתבע בעבור "עגמת נפש, ריבית והצמדה" איננו מבוסס אף הוא, הגם בימ"ש זה איננו פוסק פיצויים בראש נזק של "עגמת נפש" בגין נזקי רכוש בתאונות דרכים. הנזק היחיד שהוכח כדבעי הינו, לפיכך, הוצאות התיקון בסך 5,746.- ש"ח. 7. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך 5,746.- ש"ח בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מתאריך 13/10/98, בצירוף אגרת תביעה בסך 144.- ש"ח ובעבור ביטול זמנו של התובע בהליך זה סך 300.- ש"ח. התביעה נגד נתבעת 1 - נדחית. ירושליםתאונת דרכים