תא 2612/01 תאונת דרכים בכפר ג'ת 1. עובדות המקרה: בפניי תביעת שיבוב של התובעת, אשר שילמה למבוטחה (להלן: רמזי) פיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב מסוג אופל אשר בבעלותו (להלן: הרכב), עקב תאונת דרכים שנגרמה לטענתה באחריותו של הנתבע אשר נהג בטנדר מ.ר. 9798502 אשר בבעלותו (להלן: הטנדר). הנתבע דחה את טענות התובעת לגבי אחריותו לתאונת הדרכים המוסכמת לכשעצמה.   הצדדים הסכימו כי הנהגים ימסרו גירסאותיהם בישיבת קדם המשפט, וכי ביהמ"ש יתן פסק דין מנומק על סמך גירסאותיהם.   2. האחריות לתאונה: א. רמזי העיד כי נהג ברכב בכפר ג'ת, וכאשר נסע בירידה לאחר סיבוב, היה באמצע צומת ועצר עצירה מוחלטת. הנתבע נסע במהירות בעליה והתנגש בו. לדבריו נהג הנתבע למרות שרשיונו נפסל ולא היה לו ביטוח. לאחר מכן תיקן רמזי את גירסתו ואמר שבמקום בו עמד לא יכלה לעבור מכונית נוספת. משנשאל לרוחב הכביש במקום התאונה השיב תחילה כי רוחבו היה כ- 10-12 מ', ולאחר מכן כי הרוחב היה כ- 5 מ', אך מכל מקום לא יכלה לעבור במקום מכונית נוספת. לדבריו ראה את הנתבע במרחק של כ- 100 מ' ממנו, עצר וחיכה שהוא יעבור, אך הנתבע נהג שהוא מסתכל שמאלה. הוא לא ידע להסביר מדוע מסר לחברת הביטוח הודעה לפיה נסע במהירות של כ- 10 קמ"ש, ולא דיווח כי היה בעצירה מוחלטת. הוגשו תמונות בהן ניתן לראות כי התאונה היתה חזיתית. רכבו של התובע היה חדש בעת התאונה, נגרם לו נזק מעבר לפיצוי שקיבל ועוגמת נפש רבים.   ב. הנתבע דחה את גרסת התובע כי בעת התאונה נהג בפסילה, וכן את הטענה כי רכבו לא היה מבוטח, ומסר כי הרכב היה מבוטח בביטוח צד שלישי. לדבריו נסע בעליה בכפר ג'ת, במקום המוכר לו היטב, ולאחר הצומת פנה ימינה ונסע לאט בעליה חדה. רמזי התנגש בטנדר, מאחר שנסע מהר ביחס לתנאי הדרך. הנתבע מסר כי התאונה אירעה במקום בו הכביש רחב, ושלוש מכוניות יכולות לעבור. לא נגרם לו נזק רציני כתוצאה מהתאונה, והפגיעה היתה בפנס השמאלי שלו ובכנף. בחקירה הנגדית חזר בו ומסר כי הכביש בו נסעו רמזי והוא נעשה צר לאחר הסיבוב, ויכולים לנסוע בו שני רכבים אך לא שלושה. לאחר מכן חזר ומסר כי התאונה אירעה בקטע בו הכביש מתרחב, ורוחבו עולה על 10 מ'. לדבריו נסע בצד ימין, והתאונה אירעה במסלול שלו. הוא ראה את רמזי מייד לאחר שיצא מהסיבוב, במרחק של כ - 70 מ', וכנראה שרמזי לא השתלט על ההגה, לכן אירעה התאונה. הנתבע טען כי לא נגרם לו נזק ולכן לא הודיע לחברת הביטוח שלו על התביעה שהוגשה נגדו, על אף שמדובר בתביעה על סך העולה על 36,000 ₪. התביעה הוגשה ארבע שנים לאחר התאונה והוא לא ידע מי חברת הביטוח שלו. לדבריו לא החליף פרטים עם רמזי, מאחר שהם אמרו שכל אחד יתקן את הרכב על חשבונו.   ג. לאחר ששמעתי את שני הנהגים אני רואה להעדיף את גירסתו של רמזי על פני גירסתו של הנתבע. רמזי הותיר רושם מהימן על בית המשפט, וזאת על אף הבילבול בעדותו בבית המשפט. התרשמתי כי הוא אינו מודע למשמעות של מתן עדות בבית המשפט ולצורך בדייקנות בפרטים. רמזי מסר כי זו פעם ראשונה שהוא מעיד בבית המשפט, וניכר היה כי הוא מבקש רק לסיים את עדותו ולעזוב את המקום.   למעשה אין מחלוקת אמיתית בדבר התאונה, והשאלה הנשאלת היא מי היה הגורם לה. לכן, על אף שרמזי התבלבל לעניין רוחב הכביש בו ארעה התאונה, ואמר בהזדמנות אחת כי הכביש צר, ובשניה כי רוחבו הוא כ- 10 -12 מ', אינני רואה לייחס לכך משמעות, מאחר שגם הנתבע לא היה חד משמעי בעניין זה והעיד כי הכביש צר במקום מסויים ומתרחב לאחר הסיבוב. הנתבע ביקש שלא להסתמך על גירסתו של רמזי, מאחר שבבית המשפט העיד כי היה בעצירה מוחלטת, ואילו לתובעת הודיע כי נסע במהירות של כ- 10 קמ"ש. אכן מדובר בשינוי גירסה, ואולם גם נסיעה של 10 קמ"ש היא נסיעה איטית ביותר, ונראה כי רמזי לא ייחס חשיבות רבה לצורך בדייקנות באימרתו.   אני רואה לקחת בחשבון כי לרמזי לא היה אינטרס בתוצאות הדיון, כי לא היה לו סיכסוך עם הנתבע, וכי לא היה לו מניע שלא לומר את האמת בבית המשפט. גם הנתבע אישר כי לאחר התאונה לא רבו הנהגים ביניהם, לא דיברו על האשם בתאונה, ולא החליפו פרטים.   ד. אינני רואה לקבל את גירסתו של הנתבע ולבסס אמצעים עובדתיים על פיה. הנתבע מסר כי התובע נסע במהירות בסיבוב וסטה לכיוון המסלול שלו, ואולם, אני רואה להעדיף את גירסתו של רמזי לפיה במקום התאונה הכביש היה צר והיה קושי לשני כלי רכב לעבור. רמזי העיד כי הנתבע הסתכל שמאלה ולא שם לב לכך שהתובע חיכה שהוא יעבור.   הנתבע הסתבך בתשובתו לעניין הביטוח, וגירסתו כי רכבו היה מבוטח בביטוח צד ג', אינה משכנעת. לא סביר כי אדם המבוטח בביטוח צד ג', לא יודיע לסוכן הביטוח שלו על קיום תביעה נגדו בסכום של 36,861 ₪, לא יבקש ייצוג משפטי ולא יבקש כיסוי ביטוחי. עניין זה משמעותי לגבי מהימנותו של הנתבע. אינני מקבלת את גירסת הנתבע כי הצדדים לא יחליפו פרטים מאחר שאמרו שכל אחד יתקן את רכבו על חשבונו. מעיון שטחי בתמונות שהוגשו ע"י רמזי עולה כי רכבו נפגע פגיעה רצינית, ולא סביר כי הוא ויתר על פרטיו של הנתבע. יתר על כן, רמזי מסר כי הלך לביתו של אבי הנתבע, וסביר להניח כי היה מעוניין לקבל את פרטי הביטוח של הנתבע, אשר לא נמסרו לו. לפיכך אני קובעת כי הנתבע נהג בחוסר זהירות בכך שהתנגש במכוניתו של רמזי, והתאונה נגרמה באחריותו. 5. הנזק שנגרם לתובעת: אין מחלוקת בדבר הנזקים הישירים שנגרמו לרכב ואשר לגביהם ניתנה חוות דעת של השמאי שלומי מלכה. התובעת שילמה למבוטח סך 32,338 ₪, ולשמאי שילמה 753 ₪.   6. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 33,091 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.12.98 ועד ליום התשלום בפועל. לעניין ההוצאות, אני רואה להתחשב בכך שהתביעה הוגשה במקורה בתל אביב והועברה לחדרה, כי כתב התביעה תוקן בהסכמה פעמיים, וכי התיק הסתיים בישיבת קדם משפט הראשונה. הנתבע ישא בהוצאות התובע וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 750 ₪ בצירוף מע"מ כחוק אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.תאונת דרכים