קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים עם עגלה: 1. השאלה שהוחלט, בהסכמת ב"כ הצדדים, כי תוכרע תחילה היא: האם התאונה הנידונה בתביעה שלפנינו, שאין חולק שהיתה תאונת עבודה, היתה גם תאונת דרכים. 2. ביום 18.3.93 הגישו ב"כ הצדדים הודעה בדבר עובדות מוסכמות כדלקמן: "א. ביום 22.10.89 עמד התובע על עגלה, שהינה חלק ממערכת אוטומטית, שייעודה הוא להעמיד שקי מלט על משאית. ב. העגלה בנויה בגובה של כ- 4 מטר מן הרצפה ונעה על פסים. ג. באופן שגרתי מתעוררת בעיה המצריכה פעולה של שמון בקטע של העגלה. ד. ביום התאונה הפעיל התובע את המערכת בכדי להעמיס שקי מלט על גבי משאית. ה. במהלך תהליך הטעינה התעורר הצורך לבצע פעולה של שמון ולשם ביצועה עלה התובע על העגלה. ו. כתוצאה מיציאה של העגלה ממסלולה נפל התובע על הרצפה." 3. מעדות התובע ונציגי המפעל בו עבד, עולה, כי מדובר במתקן הטענה אוטומטי. ההטענה נעשית על ידי פיקוד אלקטרוני באמצעותו מוטענים שקי מלט המיוצרים במפעל הנתבעת, על גבי משאיות. המתקן נקרא פוליטייזר. הוא כולל שתי יחידות הקשורות פיסית בחיבור קשיח, שאחת מהן היא עגלה, ובהמשכו מגש המחליק את השקים אל תוך המשאית. במתקן מתקיימות שתי תנועות: אחת נסיעה מישורית של שתי היחידות הנ"ל, על פסים; השניה, עליה וירידה של המגש. היחידה הנעה על המישור קדימה ואחורה עושה כן לצורך מילוי אוטומטי של העגלה בשקי מלט המגיעים אל המתקן מפסי הייצור. הנסיעה על הפסים קדימה נעשית לצורך פריקת השקים על המשאית וסידורם בתוכה באמצעות מגש. בתוך היחידה קיימות פעילויות משנה של סרטים מסתובבים המניעים את השקים מנקודה לנקודה ופעילות משנה נוספת בתוך המגש המסדר את השקים בצורת משטחים בתוך המשאית. כל זה נעשה כאמור באופן אוטומטי וכמקשה אחת. התובע היה מופקד על הפעלת מתקן ההעמסה על ידי שליטה על מחשב פיקוד האלקטרוני. 4. עובד לתאונה ביצע התובע פעולת שימון על העגלה שהיתה בתנועה ושעליה עמד. באותה עת נעה העגלה מן המשאית והלאה לכיוון הטענתה היא ולא לכיוון המשאית. עוד התובע על העגלה, התהפכה זו וירדה בשניים מארבעת גלגליה מן הפסים, והתובע נפל ממנה, מגובה של כ- 4 מטר. 5. מערכת העובדות הנ"ל מוליכה למסקנה שהמקרה ארע במהלך תהליך הטענת המשאית ותוך כדי ביצוע ההטענה. אומנם, מתקן הטעינה היה נפרד מהמשאית ולא היה קשר פיסי בין השניים והם גם לא עמדו במפלס אחד, אולם ברור שהמתקן כולו היה מיועד ופעל בפועל בעת הארוע, ככלי להטענת המשאית. 6. על פי הגדרת "תאונת דרכים" במועד הרלוונטי לתאונה, היתה פריקה וטעינה חלק מ"שימוש" בכלי הרכב עליו מטעינים או ממנו מפרקים. אין חשיבות, לדעתי, לשאלה מה הם הכלים המשמשים לפריקה או לטעינה, כל עוד התאונה ארעה תוך כדי הטעינה ועקב הפעולות הדרושות לביצוע הטעינה, בקרבת זמן ומקום לרכב שעליו מטעינים. אין זה משנה בעיני אם השינוע של השקים היה לאורך מספר מטרים כל עוד הארוע ארע בהתערבות "מתקן ההטענה" תוך כדי פעולות ההטענה. 7. אין חולק שהמשאית עמדה במקומה כשהיא קולטת "טעינה" שנעשתה עליה על ידי הפוליטייזר שהתובע עמד על חלק ממנו. טענת ב"כ התובע שתאונה כזו יכולה לקרות כאשר אין משאית נמצאת במקום כדי לקלוט את השקים, איננה רלוונטית. היתה משאית ועליה הוטענו שקים והתאונה קרתה תוך כדי פעולה זו. העובדה שהתובע נפל מן העגלה, איננה מנתקת את הקשר הסיבתי בין פעולת ההטענה ובין נפילתו עקב ותוך ההטענה שעליה היה מופקד ושלמטרת ביצועה נמצא הוא אותה עת על העגלה. 8. אין ללמוד גזרה שווה מפסקי הדין שצוטטו על ידי ב"כ התובע, ביניהם, ת. 727/81(חי) עז' המנוח ירון איתן ואח' נ' קרנית ואח' פס"ד תשמ"ג ב עמ' 206; ת.א 1313/75 מחצבות כפר הגלעדי נ' הסנה צלטנר תוספת 17 עמ' .215 כל מקרה ונסיבותיו. פסק הדין הנראה קרוב ביותר לעניננו הוא ת.א (חי) 1450/87 גם הוא איננו זהה לעניננו לא מבחינת העובדות ולא מבחינת המסקנות המשפטיות. שם, לא היה מדובר בפריקה אלא נעשה נסיון מלאכותי לייחס אופי של פריקה לעבודת צביעה שנעשתה באמצעות מכונה בעלת מנוע משלה, וזאת רק משום שבעת עבודת הצביעה, נמצאה המכונה על גבי ג'יפ שהביא אותה למקום העבודה ואמור היה להעבירה לשם. במצב דברים זה נקבע כי לא היתה זו פעולת פריקה, וכפועל יוצא, כי לא היתה זאת תאונת דרכים. כאן, קרתה התאונה תוך פעולת טעינה מובהקת. 9. אשר לטעינה ופריקה בעזרת מתקנים, אומר המלומד אנגלרד בספרו "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" מהדורה שניה עמ' 37 ואני מצטרפת לעמדתו - כי: "מתקני הפריקה והטעינה מהווים חלק של הרכב גם אם הם מצויים בפועל מחוץ לרכב." "מבחינת הרכב הנפרק או הנטען אין זה משנה שהפריקה או הטעינה מתבצעת בעזרת כלי שהוא עצמו בבחינת רכב מנועי, פעולות הטעינה והפריקה נשארות הליכים שהם שימוש ברכב המוביל את המטען." בע.א 498/80 מדינת ישראל נ' קדר בע"מ פס"ד לו(1) 492 אומר בית המשפט: "משאית היא כלי רכב המשמש לנשיאת משאות ותהליך הטעינה והפריקה הוא חלק אינטגרלי של הובלת המשא ממקום למקום." ראה גם ע.א 358/83שולמן נ' ציון חברה לבטוח בע"מ פס"ד מב(2) 844,859. 10. לא היה ניתוק קשר סיבתי בין פעולת הטעינה לבין התאונה שכן, שינוע העגלה יחד עם היחידה שהיתה מחוברת אליה נעשה לצורך ההטענה ואין זה משנה שהעגלה נעה בעת התאונה אחורה כדי להטעין את עצמה לצורך נסיעה קדימה להטענת המשאית. 11. אשר על כן מחליטה אני שהתאונה היתה תאונת דרכים ולפיכך דוחה אני את התביעה נגד הנתבעת - המעבידה - שעילת התביעה נגדה היתה בנזיקין, ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת יציאות המשפט + 000, 4 ש"ח שכר טרחת עורך דין + מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ואילו היציאות, מיום, הוצאתן. רשמתי לפני שב"כ הנתבעת מסר לב"כ התובע את מספר המשאית ואת שם חברת הבטוח שביטחה את השימוש בה.עגלהתאונת דרכים