תאונת עבודה 19 אחוז נכות בביטוח לאומי

להלן פסק דין בנושא תאונת עבודה 19 אחוז נכות בביטוח לאומי: 1. פסק דין זה עניינו ערעור שהגיש המערער מכוח סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 28.2.02 (להלן: "הועדה" "ההחלטה" בהתאמה).   2. קודם שאדרש לטענות הצדדים יש להקדים ולפרט את העובדות הבאות:   א. המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 3.12.98.   ב. ביום 26.10.00 הכירה ועדה רפואית לעררים, למערער בנכות צמיתה בעקבות התאונה בשיעור של 19%.   ג. ביום 24.12.00 נדרש המערער לניתוח (נוסף) בשל התאונה בעבודה (להלן: "הניתוח הנוסף").   ד. בעקבות הניתוח הנוסף, נעדר המערער מעבודתו בהתאם לתעודות רפואיות לאי כושר המתייחסות לתקופה שמיום 24.12.00 ועד ליום 1.3.01.   ה. ביום 2.9.01 הגיש המערער בקשה להחמרה. לבקשה צירף המערער את סיכום המחלה בעקבות האשפוז מיום 24.12.00.   ו. בעקבות הבקשה להחמרה קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי: "לא ניתן לקבוע נכות זמנית עבור האשפוז מאחר והתביעה לאחר החמרת מצב לא הוגשה בזמן על פי התקנה".   עוד קבעה הועדה מדרג ראשון כי מהשוואת ממצאי בדיקתה את המערער, לממצאי הבדיקה של הועדה הקודמת מיום 26.10.00 - עולה כי לא חלה החמרה במצבו.   ז. ערר שהגיש המערער לועדה רפואית לעררים, נדחה בהחלטת הועדה נשוא הערעור, אשר קבעה כי היא "מקבלת ומאשרת את החלטה של דרג I". 3. כמצוין בכתב הערעור מוגבל הערעור להתייחסות הועדה הרפואית לעררים בשאלת הנכות הזמנית אשר יש להכיר למערער, בעקבות הניתוח הנוסף מדצמבר 00. ניתוח לו נצרך האחרון בשל התאונה בעבודה.   בקצירת האומר, טענת המערער היא כי הייתה הועדה הרפואית מוסמכת להכיר לו בנכות זמנית לתקופה שמדצמבר 00, ומכאן כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה.   4. אליבא המשיב דין הערעור להדחות, משלא הייתה מוסמכת הועדה להכיר למערער בנכות לתקופה שקדמה להגשת הבקשה להחמרה בהתאם להוראת תקנה 37 א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות").   5. מקובלת עליי עמדת המשיב כי דין הערעור להדחות מהנימוקים הבאים:   א. סמכותה של הועדה הרפואית, ולענייננו הועדה הרפואית לעררים לקביעת דרגת נכות בעקבות בקשה להחמרת מצב נקבעה בתקנה 37 א' לתקנות ולפיה:   "לא תיקבע דרגת נכות מחדש לפי תקנות 36 ו- 37 בעד התקופה שלפני מועד הגשת הבקשה לקביעת דרגת נכות מחדש. ואולם אם קבעה הועדה כי הנפגע היה מאושפז בבית החולים כתוצאה מההחמרה או מפגימה חדשה שנתגלתה, תיקבע דרגת הנכות מחדש בעד התקופה שלפני מועד הגשת הבקשה החל ביום שאושפז בבית החולים, ובלבד שהבקשה הוגשה תוך 90 יום מיום ששוחרר מבית החולים (הדגשה שלי - ט.מ.)".   ב. לענייננו אין חולק כי הבקשה להחמרה הוגשה כתשעה חודשים לאחר ששוחרר המערער מבית החולים בעקבות הניתוח הנוסף מדצמבר 00.   ג. אין מקום לטענת המערער לפיה, הפרשנות התכליתית של הוראות תקנה 37 א' מחייבת להכיר בסמכות הוועדה הרפואית להכיר למערער בנכות החל מיום האשפוז, על אף שהוגשה הבקשה להחמרה לאחר שחלפו 90 יום מיום ששוחרר המערער מבית החולים.   לעניין זה טען המערער כי לאור הוראות תקנה 36 לתקנות ובשים לב לעובדה לפיה נקבעה דרגת נכותו בידי הועדה הרפואית לעררים באוקטובר 00- היה רשאי לפנות בבקשה להחמרה לא לפני חודש אפריל 01.   המערער המשיך וטען כי בנסיבות אלה ממילא לא יכל היה לפנות בבקשה להחמרה תוך 90 יום מיום ששוחרר מבית החולים (בשים לב לעובדה כי ששוחרר מבית החולים כבר בסוף חודש דצמבר 00 ) - ומכאן, שהפרשנות המוצעת בידי המשיב להוראות תקנה 37א, שוללת ממנו את זכויותיו לפיצויי מכוח החוק בעקבות הניתוח הנוסף לו נצרך בשל התאונה בעבודה.   ד. כמצוין לעיל, אין בידי לקבל טענה זו של המערער. זאת הן לאור לשון התקנה (תקנה 37 א'), המגביל את סמכותה של הועדה הרפואית להכיר למבוטח בנכות לתקופה שקודם לבקשה להחמרה; והן לאור האפשרות העומדת בפני מבוטח להגיש בקשה להחמרה אף בטרם שחלפו שישה חודשים מיום שנבדק לאחרונה בידי ועדה רפואית, דהיינו להגיש בקשה להחמרה בתוך 90 יום מיום ששוחרר מבית החולים אף אם טרם חלפו שישה חודשים מיום שנבדק לאחרונה בידי ועדה רפואית ובכך לממש את זכויותיו מכוח החוק, במלואם.   ה. אין מקום להחזרת עניינו של המערער לועדה, לצורך התייחסות מפורשת לשאלת הנכות הזמנית שיש להכיר למערער בעקבות האשפוז, משלא תצמח למערער כל תועלת מכך, משאין הוועדה רשאית להכיר למערער בנכות בגין תקופה זו.   5. סוף דבר - הערעור נדחה.   בנסיבות העניין אין צו להוצאות.   הערעור על פסק דין זה הוא ברשות, בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין למבקש. נכותאחוזי נכותתאונת עבודהביטוח לאומי