להלן פסק דין הנושא תאונת עבודה סבל עצמאי: 1. התובע הגיש למוסד לבטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה בעבודה שאירעה לו לטענתו ביום 5.2.99 ובה נפגע, על פי הנטען, בברך שמאל. תביעתו נדחתה על ידי המוסד לבטוח לאומי מן הטעם כי לא הוכח שאירע לו ביום 5.2.99 אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"). (החלטת פקידת התביעות מיום 13.9.99) 2. ביום 6.8.02 ניתן פסק דין חלקי ובו נקבע כי הוכח קיומו של אירוע תאונתי ביום 5.2.99 שאירע לתובע תוך כדי עיסוקו במשלח ידו. 3. ואלו העובדות הצריכות לעניין: א. התובע, יליד 1950, עסק במועד הרלוונטי לתביעה בהובלות ובסבלות, כעצמאי. ב. ביום שישי, ה- 5.2.99, בסמוך לשעה 11:00, שהה התובע ברחוב סוקולוב 18 (פינת רחוב רופין) בהרצליה, בהמתנה לקבלת עבודה. התובע ניגש לטלפון הציבורי הממוקם בפינת רח' רופין, אך עוד בטרם הגיע לטלפון, נתקעה רגלו השמאלית בבור במדרכה ובעקבות כך נפל על ברכו השמאלית וקיבל מכה חזקה בברך ממרצפות המדרכה. ג. התובע משחק מידי יום שישי טניס באופן קבוע זה 20 שנה, עם שלושה אנשים נוספים. באותו יום, למרות הכאב שחש ברגל, הלך התובע לשחק טניס, שכן לא רצה לעשות לחבריו "פנצ'ר". עם זאת, אחרי כמה דקות ירד מהמגרש כי לא יכול היה לשחק מפאת הכאבים, שהיו מאוד חזקים. ד. לראשונה נבדק על ידי אורתופד (ד"ר רק), ביום 10.2.99. לאור השאלות הרפואיות שעלו בתיק, נעזר בית הדין בד"ר סלטי, מומחה יועץ רפואי שמונה מטעמו, על מנת שיחווה דעתו בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין האירוע התאונתי במשלח ידו של התובע מיום 5.2.99, לבין הנזק בברכו השמאלית. בפני המומחה, ד"ר סלטי, עמד תיקו הרפואי של התובע מקופ"ח מאוחדת: משפחה, אורתופדיה, כירוגיה פלסטית, תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, אישור ד"ר רק למוסד לביטוח לאומי, תוצאות בדיקת M.R.I מיום 2.4.99, תוצאות בדיקת מיפוי עצמות מיום 16.3.99,ומכתבה של ד"ר ביין מיום 27.4.00. 4. אל המומחה הופנו השאלות כלדקמן: א. ממה סובל התובע בברכו השמאלית ? ב. האם ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי רפואי בין האירוע מיום 5.2.99 כמתואר בחלק העובדות לעיל, לבין הנזק בברכו השמאלית של התובע, לרבות קשר של החמרת מצב קיים ו/או החשת קרות הנזק? ג. האם השפעת האירוע מיום 5.2.99 על הנזק בברכו השמאלית של התובע, ככל שישנה (לרבות קשר של החמרה ו/או החשת קרות הנזק), פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים? אם כן - אנא פרט מהם. 5. ביום 23.3.03, על סמך החומר הרפואי שעמד בפניו, נתן המומחה חוות דעתו. 6. על פי חוות הדעת עולות המסקנות הבאות: המומחה הבהיר כי על פי הרישומים, נראה כי התובע סובל מקרע של המניסקוס הלטרלי בברך שמאל ומפגיעה בקונדיל הפמורלי הלטרלי. לדעת המומחה, אמנם צילומי התהודה המגנטית מציינת אפשרות כי מדובר בקרע ניווני, אך בהעדר רישומים קודמים לעניין סבל כלשהו בברך שמאל ובהעדר כל פתולוגיה קודמת ידועה הקשורה במניסקוסים, אין אלא לשייך את הקרע המניסקלי שנראה בצילומי התהודה המגנטית לחבלה מיום 5.2.99. המומחה קבע כי אכן קיים קשר סיבתי בין הממצאים בברכו של התובע לבין האירוע מיום 5.2.99. המומחה הבהיר כי ממצאי בדיקת התהודה המגנטית הראו קרע של המניסקוס הלטרלי בברך. ממצא זה לא היה ידוע לפני כן והתובע מעולם לא התלונן על כאבים בברכו השמאלית. המומחה קבע כי לאור זאת אין אלא לקשור קשר של גרימה בין הקרע המניסקלי בברכו השמאלית לבין אירועי ה- 5.2.99. המומחה הבהיר כי השפעת האירוע מיום 5.2.99 על הנזק בברכו של התובע היא מכרעת. האירוע הוא הגורם הישיר והיחיד לנזק (קרע המניסקוס) שאובחן בברכו של התובע. 7. מטעם ב"כ המוסד התבקשה הפניית שאלות הבהרה למומחה. ב"כ התובע התנגד לבקשה, מן הטעם שהשאלות שהפנייתן התבקשו אינן עולות בקנה אחד עם ההכרעה העובדתית שנקבעה בפסק הדין החלקי. ביום 26.5.03 נתנה החלטה מפורטת הדוחה את בקשתו של ב"כ המוסד. 8. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעמו. זאת, מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה הרבה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד, ניתן ביום 2.11.00). אין במקרה זה כל הצדקה, עובדתית או משפטית, שלא לסמוך על חוות דעתו ומסקנותיו של המומחה בשאלה הרפואית שבמחלוקת. 9. מסקנתו של המומחה בעניינו של התובע היא חד משמעית ועל פיה קיים קשר סיבתי ברור בין הפגיעה בברך שמאל של התובע לבין האירוע התאונתי מיום 5.2.99 שאירע לו תוך כדי העיסוק במשלח ידו. המומחה, על סמך נסיונו המקצועי-רפואי ותיקו הרפואי של התובע, הגיע למסקנות האמורות ואינני רואה מקום שלא לקבלן או להתערב בהן. המומחה גם פירט באופן ברור ביותר את מסקנתו. הממצא של קרע במניסקוס הלטרלי בברך לא היה ידוע לפני כן; לא עולה מתיקו הרפואי של התובע כי התובע התלונן מעולם על כאבים בברכו השמאלית ומשכך - קיים קשר של גרימה בין הקרע המניסקלי בברכו השמאלית של התובע לבין אירועי ה-5.2.99. לא זו אף זו, המומחה קבע כי השפעת האירוע היא מכרעת, האירוע הוא הוא הגורם הישיר והיחיד לקרות הנזק שאובחן בברכו של התובע. 10. לפיכך, לאור מסקנות המומחה, קובעת אני כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הנזק בברכו השמאלית של התובע לבין האירוע התאונתי שאירע לו במשלח ידו ביום 5.2.99. דין התביעה איפוא- להתקבל. 11. בשים לב לתוצאה דלעיל, ישא המוסד בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,250 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. עצמאיםתאונת עבודה