תביעה בגין גניבת מוצרים

תא (פ"ת) 4150/01 תביעה בגין גניבת מוצרים 1. ראשיתו של סכסוך זה, בתביעה שהוגשה על ידי המשיבה כנגד המבקש, על סך 220,000 ₪ וכשגם לתביעה זו קדמה תביעה קודמת.   הטענה של המשיבה, כי המבקש עשה יד אחת עם אחרים בגניבת מוצרים של המשיבה.  2. הסכסוך הועבר לבוררות בפני כב' השופטת (בדימוס) שרה פריש (להלן: "הבוררת") וכשנקבע מפורשות, כי הבוררות תתנהל לפי הדין המהותי, דיני הראיות וסדר הדין ואף תוך נימוק פסה"ד "הכל כאילו היה נדון הסכסוך בבית המשפט".   3. ביום 6.5.01 ניתן פסק הבוררות (להלן: "פסק הבוררות").   4. המבקש עתר לביטול פסק הבוררות מנימוקים מנימוקים שונים ובכללם כי הבוררת לא פסקה לפי הדין המהותי, לא פסקה לפי דיני הראיות ולא פסקה לפי סדרי הדין. ביחס לשיעור הפיצוי נטען, כי אין כל נימוק לאופן פסיקתו. הבקשה התייחסה לשני נושאים מרכזיים. ראשית, עצם הקביעה כי המבקש אכן ביצע הגניבה והנושא השני גובה הסכום שנפסק על ידי הבוררת.   5. ביום 28.4.02 ניתן פסק דין בבקשה תוך דחיית עתירת המבקש לבטל את הקביעה כי אכן ידו של המבקש במעל. בכל הקשור לשאלת גובה הפיצוי, התייחס ביהמ"ש בפסה"ד לשאלת פסיקה של גובה פיצוי במקרים שכאלו, אולם צויין בפסה"ד כי הגם שיתכן וניתן לדלות מהחומר שעמד בפני הבוררת, הכיצד הגיעה לסכום שהגיעה, הרי יש מקום לאור חובת ההנמקה כי פסק הבוררות יוחזר לבוררת "על מנת שזו תשלים ההנמקה.." (להלן: "פסק הדין").   6. ביום 18.6.02 הוציאה מלפניה הבוררת "השלמת פסק הבוררות".   7. המבקש חזר ועתר לביטול פסק הבוררות וכשעיקר טענתו, כי גם עתה אין כל נימוק בפנינו וכשהוא נדרש להשגות מהשגות שונות על קביעת הבוררת.   8. הגם שהמבקש מצא לנכון בבקשתו לחזור ואף כעין ערעור על אשר צויין בפסק הדין, אין מקום לחזור ולציין אשר הוחלט בפסק הדין ויש לראות את פסק הדין ותוכנו כחלק בלתי נפרד מפסק דין זה.   9. בפסק הבוררות מציינת הבוררת כדלקמן:   א. כי ביום 11.3.96 הגיעה המשיבה להסדר עם אחר, מר דוד מיכאל אשר אף כנגדו נטען כי היה מעורב בגניבות ולפיו ישלם למשיבה 40,000 ₪.   ב. כי התובעת טענה כי שווי הגניבה אותו גנב עובד המשיבה, אמיר קליבצקי ז"ל, (להלן: "המנוח"), משך 3 שנים שקדמו לפטירתו היה כ-400,000 ₪ וכי על פי חישוב רוה"ח של המשיבה, נאמדים הפסדיה בהשווואה לרווח הגולמי בענף, בסך נומינלי של 245,000 ₪ בגין השנים 96-92.   ג. כי המבקש טוען כי המשיבה לא הוכיחה את מהות וגודל הגניבה וכן את החלק היחסי של המבקש במעשי גניבה אלו.   ד. בכל הקשור לשאלת גובה הפיצוי נקבע כי "התובעת הוכיחה, במידה הנדרשת במשפט אזרחי, את נזקיה עקב ביצוע הגניבות במפעלה. כעולה מעדותו של רוה"ח בשארי והמסמכים שהציג לתמוך בעדותו, שלא מצאתי מקום לפקפק באמינותם".   ה. בהמשך "אודה ולא אבוש, כי קשה היה לקבוע במדויק את חלקו של הנתבע תוך כלל מעשי הגניבות ממפעלה של התובעת" "ובהמשך מצויין כי אין בגין כך לדחות את התביעה במקום שרב הנסתר על הגלוי, אלא יש "להפעיל את כלל האומדנה דדיינא ולקבוע באופן גלובלי את שיעור הפיצוי לו זכאי הנגנב".   ו. בהתאם מצאה לנכון הבוררת לחייב את המבקש לשלם למשיבה 60,000 ₪, נכון ליום מתן פסק הבוררות.   10. בהשלמת פסק הבוררות מציינת הבוררת כדלקמן:   א. כי נתנה אמון מלא בעדות החוקר ובהודאה שמסר המנוח בפניו.   ב. המנוח "מסר בהודאתו שהיקף הגניבות שגנב ממפעל התובעת עבור הנתבע ועבור אחר נאמר במאות אלפי ₪".   ג. כי החוקר התחקה לגבי העבודות הפרטיות שביצע המבקש וכפי שהעיד.   ד. עדותו של רוה"ח מטעם המשיבה אשר הציג את הנתונים הכספיים נמצאה מהימנה וכשהיא נסמכת על דוחות כספים שהוצגו.   ה. בנסיבות אלו, חוזרת הבוררת ומציינת את הדרך בה הלכה בקביעת שיעור הפיצוי וכשבסופה של ההשלמה מציינת הבוררת "בשים לב לנתונים שהוצגו בעדויות שצויינו לעיל, בעניין היקף הגניבות, היקף העבודות שביצע הנתבע והנזק שנגרם לתובעת, הגעתי לכלל מסקנה כי למצער יש לחייב את הנתבע בסכום של 6,000 ₪, שכאמור, הינו מינימאלי בשים לב לנתונים, שעלו במהלך הבוררות, בעדויותיהם של בללי (החוקר - י.ש) ובשארי (רוה"ח - י.ש) ובהודאתו של קלביצקי ז"ל (המנוח)".   11. לא בכדי מצאתי לנכון להדרש ולפרט, תוך השוואה של האמור בפסק הבוררות מחד, והמצויין בהשלמת הבוררות מאידך. אין אני סובר, כי אין כל הבדל בין האמורים אלא להיפך מכך. דומני, כי הבוררת עמדה בחובת ההנמקה הנדרשת בהשלמת פסק הבוררות.   12. יתר על כן, כפי שצויין עוד בפסק הדין, אכן מעיון בחומר שעמד בפני כב' הבוררת עולה שמשנתנה אמון באשר נתנה, בדבר היקפי הגניבה בכלל ואשר יוחס למבקש בפרט, רשאית היתה הבוררת להגיע לתוצאה אשר הגיעה אליה. ודוק, הסכום של 60,000 ₪ נכון הוא למועד פסק הבוררות וכשיש להתחשב כי מדובר בגניבות נטענות, שנים טרם לכן.   13. המבקש טוען בבקשתו, כי למעשה גם לאחר השלמת הבוררות אין בפנינו כל נתונים ויתרה מכך, המבקש משיג על הסתמכות זו או אחרת של הבוררת - על עדות זו או אחרת, תוך שהוא מפנה לטיעונים שלו, אלו או אחרים. נראה כי רובן ככולן של טענות המבקש עניינן כערעור ולא במסגרת עילות הביטול של פסק בוררות.   בצדק מפנה ב"כ המשיבה בטיעונים לאשר הוכח לכאורה בדבר גובה הגניבה הכללית וכשהוא מציין כי אשר נפסק הינו נמוך מ-10% מהנזק הכולל.   לא מצאתי כי נפל פגם זה או אחר בקביעה הכוללת כי מדובר בגניבה של מאות אלפי שקלים. אכן, מדרך הטבע שבנסיבות כנסיבות דנן לא ניתן היה לערוך חישוב מתמטי מדוייק ועל כן אף לא ניתן לכאורה, לנמק מעבר לאשר נומק בכל הקשור לקביעת שיעור הפיצוי, דהיינו, חלקו של המבקש, בדרך של אומדנא דדייני.   14. למעלה מהנצרך אציין, כי מעיון מדוקדק בהודאת המנוח ניתן היה אכן להגיע למסקנה, כי מחד מדובר בסכומים נכבדים שנגנבו ומאידך, שאכן נכון הוא שחלקו היחסי של המבקש לעומת אחרים נמוך הוא יותר בצורה משמעותית . בכל הקשור לעדותו של רוה"ח, אין אני סובר כי לאחר שהבוררת נתנה אמון בעדותו יש מקום שביהמ"ש יבחן אם מהראוי היה לעשות כן.   15. לא למותר לציין את חוסר האמון בעדויות המבקש על כל המשתמע מכך.   16. בהתחשב במכלול הנסיבות, הרי משנקבע בפסק הדין כי אין מקום שלא לאשר את הקביעה שידו של המבקש במעל, לא מצאתי כי בקביעת הבוררת בדבר סכום הפיצוי נגרם עיוות דין למבקש.   17. נוכח כל האמור, גם דינה של בקשה זו להידחות. נוכח ההוצאות שנפסקו בזמנו, אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל, נוסף, של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.   17. נוכח התוצאה, אני מאשר בזאת את פסק הבוררות מיום 6.5.01 על ההשלמה וכשניתן יהיה להגיש פסיקתא.מוצרתביעה אזרחית