תא (נצ') 5007/00 תביעה בגין הלוואה לחברים התובע, אשר בזמנים הרלוונטים לתביעה, היה חבר של בת הנתבעים, הלווה לנתבעים סך של 30,000 ₪, בתחילת חודש 01/97. הנתבעים היו בזמנים הרלוונטים לתביעה בעל ואישה. לטענת התובע ההלואה היתה צריכה להיות מוחזרת במהלך חודש 10/97 כשהיא צמודה לשער היציג של הדולר. ההלואה ותנאיה לא הועלו על הכתב בשל יחסי הידידות כאמור. הנתבעים לא החזירו לתובע את ההלואה או כל חלק ממנה ודחו אותו בלך ושוב ועל כן הוגשה התביעה. בתצהירו פרט התובע אל כל פניותיו ונסיונותיו להפרע מהנתבעים אולם ללא הועיל התובע בתביעתו תובע מהנתבעים את החזר ההלואה לאחר שערוך, הוצאות הקלטה ותימלול והוצאות שונות. הנתבעים בהגנתם מודים כי קיבלו את ההלואה האמורה בסכום ובמועד הנטען. הנתבעים מכחישים את תנאי השערוך הנטענים, וטוענים כי סכמו שההלאה תוחזר נומינלית. הנתבעים טוענים כי החזירו את ההלואה לתובע במלואה ובמזומן. בשלב תצהירי העדות, פרטו הנתבעים בענין החזר ההלואה; הנתבע חמו מנשה בתצהירו מפרט כי את ההלואה פרע, לאחר שזכה יחד עם חבר, שם טוב, ב"טוטו גול" וכי חלקו בזכייה ששולם לו ע"י שם טוב שימש לפרעון ההלואה לתובע. פרעון ההלואה נעשה במזומן על ידו לתובע, ללא עדים וללא תיעוד. הנתבעת מאשרת כי בעלה לשעבר הנתבע פרט עובדת הפרעון בפניה , זאת ותו לא. ביום 17/05/01 שמעתי את עדויות הצדדים בפני ושמעתי את סכומי הצדדים בעל פה. טענות הנתבעים בתיק זה הינם בגדר טענת פרעתי הטומנת בחובה הודאה בעובדת קבלת ההלואה. לאור האמור על הנתבעים מוטל הנטל להוכיח את פרעון ההלואה, כתנאי ל"הדחת" התביעה. ולא מן הדין שהתובע יזכה בתביעתו על יסוד הודאת הנתבעים בקבלת ההלואה. ראה בעניין "זוסמן מהדורה שביעית עמ' 321. לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים, והתרשמתי מהעדויות בפניי אני קובע כי דין התביעה להתקבל במלואה; הנתבעים לא רק שלא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת טענת הפרעון, אלא הראיות והעדיות נוטות בבירור לתמוך בגירסת התובע. התרשמתי מהנתבע, בעדותו בפני, כי אינו אמין וכי דבריו אינם אמת. הנתבע נמנע מלהתעמת עם הטענה כי לא שילם דבר לתובע, לרבות גם לא בשלב שחקר את התובע על גירסתו. הנתבעת בעדותה ובתצהירה הקפידה להרחיק עצמה מטענת הפרעון, כאשר בעניין הסתפקה באמירה כי היא מאמינה לגירסת הנתבע. הנתבעת נמנעה מלהטיל כל דופי בתובע. התובע בעדותו בפניי עשה רושם אמין , אשר גירסתו גירסת אמת. יצויין כי הנתבעים לא חלקו על יושרו והגינותו של התובע. הנתבע, כאמור טוען כי פרע את ההלואה ביום 24/01/00 בנסיבות מוזרות ותמוהות כשלעצמן עליהם אתעכב בהמשך. גירסה זו הינו עדות יחידה שאנני רואה כל נימוק מיוחד לקבלה ולבסס על פיה את פסק דיני לרבות עפ"י הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות. יתרה מזאת, הנתבע נמנע מלהביא את אותו שם טוב אשר לטענתו זכה עמו בטוטו ואשר העביר לנתבע את חלקו בכספי הזכיה. עפ"י פרוט ההמחאות שבסעיף 13 ותצהיר הנתבע. המנעות צד מהבאת עד, רלוונטי לכל הדעות, מעורר מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדתו וחשיפתו לחקירה שכנגד. המנעות כאמור פועלת עפ"י דיני הראיות כנגד הנתבע. מעבר לאמור הגירסה תמוהה כשלעצמה; סיפור העברת הכספים משם טוב מבלי שיש תיעוד כל שהוא המאשר את עניין הזכיה והעומד מאחורי אותה העברת כספים, פועלת נגד הנתבע. העברת הכספים בשלש המחאות בסכומים מוזרים כשלעצמם, אינם תואמים העברת כספי זכיה. בענין זה השיב הנתבע כי אינו יודע מה היו שיקולי אותו שם טוב להעביר את הכספים באותה חלוקה. הנתבעת בהגנתה, אשר הוגשה חודשים ארוכים לאחר התשלום הנטען אינה מפרטת בענין התשלום אלא רק טוענת סתמית את דבר התשלום, כאשר עובדות אלו הם לב ליבה של המחלוקת בתיק. הנתבע נמנע מלעמת את התובע עם גירסתו הנטענת שישלם לו כספים. עימות אשר היה מתבקש ומתחייב אלו היה הנתבע דובר אמת. החזר הכספים נעשה לטענת הנתבע לאחר שנותקו היחסים בין הצדדים ולאחר חודשים בהם התובע חזר ודרש את החזרת כספו ואיים בתביעות. אין הגיון בנסיבות כאמור שהנתבע ילך וישלם את ההלואה ללא עדים וללא תיעוד כלשהוא. זאת ועוד, לא סביר כי הנתבעת , אשר אישרה כי היתה ביחסים תקינים עם התובע ואף היתה במצוקה לאור דרישותיו הצודקות לתשלום ההלואה, לא תמצא לנכון לשוחח עם התובע, לאחר שנודע לה דבר התשלום מהנתבע ובפרט שלא תעשה כן לאחר שהתובע לכאורה מוצא לנכון לתבוע אותה בכפל למרות שקיבל את החזר ההלואה. לא מתקבל על הדעת שהתובע אשר לכל הדעות נמנע ארוכות מלתבוע את המגיע לו בדין ולאחר שהנתבעת אישרה כי הכירה בזכותו לתבוע לאור העכובים בתשלום, יבחר להגיש תביעתו דווקא לאחר שקיבל את החזר ההלואה כטענת הנתבעים. אשר על כן ולאור כל המפורט אני קובע כי דין גירסת הנתבעים לפיה החזירו את ההלואה לתובע להדחות. אני מקבל במלואה את גירסת התובע כי הנתבעים או מי מהם לא שילמו לו דבר על חשבון ההלואה שנתן. הנתבעת אחראית, יחד ולחוד עם הנתבע, להחזיר את ההלואה לתובע. להבנתי הנתבעת הינה חייבת עיקרית יחד עם הנתבע כעולה מעדותה ומעדות הנתבע והתובע. כספי ההלואה ניתנו לה לצרכים המשותפים של המשפחה. הנתבעת היא שפרעה את ההמחאה והעבירה עפ"י הטענה את הכספים לנתבע. לכל הפחות יש לראות את הנתבעת כערבה להחזר ההלואה כאשר הוסכם ואושר בעדות הנתבעת בפני, כי אלולי התחייבותה כלפי התובע להחזר ההלואה לא היו התובע מלווה את הכספים. הנתבעת בעדותה בפני חזרה ואשרה כי התחיבה והבטיחה לתובע להחזיר לו את הכסף . אני גם מקבל את גירסת התובע לענין שערוך ההלואה. מכל מקום לשאלה זו משמעות שולית בנסיבות, כאשר בכל מקרה ועל פי דין מהמועד בו היתה צריכה ההלואה להיות מוחזרת ולא הוחזרה גם לטענת הנתבע זכאי התובע לשערוך מלא ועל פי חוק. ללא רלוונטיות להסכמות שהיו לתקופה החוזית. אשר על כן אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 30,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13/01/97 ועד לתשלום בפועל. סך של 2,500 ₪ בגין הוצאות התובע לרבות לביצוע תמלולים והוצאות אחרות. סך של 10,000 ₪ בתוספות מע"מ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. שני הסכומים האחרונים דלעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.הלוואה