תא (י-ם) 15450/00 תביעה בגין קניית מערכת אזעקה 1. התובעת היא חברה העוסקת ביצור ושווק מערכות אלקטרוניקה. הנתבעת היא חברה העוסקת במתן שירותי שמירה והתקנת מערכות אזעקה. ביום 6.5.99 התקשרו התובעת והנתבעת בהסכם על-פיו רכשה הנתבעת מאת התובעת תחנת מוקד מסוג 420 - CMS (להלן בהתאמה: "ההסכם" ו-"המוקד"), בסמוך לאחר שהותקן המוקד ובשל בעיות שהיו עמו ביקשה הנתבעת להחליפו. במאי 2000 הוחלף המוקד למוקד מסוג משופר יותר. עוד הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת 1 תרכוש מהתובעת מוצרים שונים בתחום מערכות אזעקה והציוד הנלווה להם. הנתבעים 2 ו- 3 ערבו לחובות הנתבעת על-פי כתב הערבות מיום 5.2.97 . 2. בתביעה דנן טוענת התובעת לחוב כספי של הנתבעת כמפורט להלן : 2.1 בגין תשלומים שוטפים בסכום של 48,589 ₪ (כמפורט בס. 5 (ד) לכתב התביעה). 2.2 בגין 70 יחידות חייגן שהושאלו לנתבעת ולא הוחזרו על ידה, מחיר כל יחידה 341 ₪, סך הכל 23,870 ₪. 2.3 בגין אי עמידה בהסכם לרכישת 200 רכזות קצה, הנתבעת רכשה רק 143 רכזות קצה. בגין כל אחת מהרכזות שלא תרכוש התחייבה לשלם 15$ בצירוף מע"מ ולפיכך סך חובה בגין סעיף זה עומד על 4,041 ₪. 3. חוב בגין תשלומים שוטפים במהלך הדיון הוברר שהחובות השוטפים נפרעו זולת סך של 17,206 ₪ שאמור היה להפרע ביום 21.8.00 (עמ' 18 לפרוטוקול). ביחס ליתרת הסכום, התובעת מודה שהוא שולם, אך טוענת שעל הנתבעת היה לשלמו שוטף + 30 ובפועל הוא שולם באיחור ניכר ויש לחייבה בהפרשי הצמדה וריבית בגין האיחור בתשלום. הנתבעת טוענת שהנוהג ביניהם היה לתשלום כעבור 70 יום ולפיכך אין מקום לתביעה בגין הפרשי הצמדה וריבית. הנתבעת צירפה לסיכומיה כרטיס הנה"ח לתמיכה בטענתה, מהכרטיס ניתן ללמוד שהתשלומים נפרעו במועדים שונים לעיתים אפילו כעבור 90 יום, על-סמך העדויות שנשמעו איני יכולה לקבל את הטענה שהיה הסכם לתשלום של שוטף + 30, אך איני יכולה גם לקבוע פוזיטיבית מה היה ההסכם בנדון או מה היה מקובל, יכולה אני לקבוע שהתשלומים בסך 12,590 ₪ שולמו באיחור ניכר, אפילו מעבר ל- 90 יום ובגינם על הנתבעים לשלם את הפרשי ההצמדה והריבית ואני מחייבת אותה בתשלום הפרשי הצמדה וריבית, לסכום הנ"ל לתקופה שבין 1.7.00 עד למוען הפרעון של כל אחד מן השיקים . אני מחייבת אפוא את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 17,206 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 21.8.00, וכן הפרשי הצמדה ביחס לסך של 12,590 ₪ כמפורט לעיל. 4. התשלום בגין יחידות החייגן מהעדויות עלו העובדות הבאות: 4.1 התובעת סיפקה את המוקד במועד המוסכם, אך הסתבר שהיו תקלות רבות בהפעלתו ולפיכך הוסכם ביוני 99 שהמוקד ישודרג לחדש, הובהר לנתבעת שטרם נסתיים הפיתוח של הכרטיס החדש והדבר יארך מספר חודשים (עדות מר סאמט, בעמ' 2 לפרוטוקול), דע עקא, שהסתבר שהפתוח התעכב מעל למצופה והמוקד החדש סופק רק במאי 2000, עוד הסתבר שהיו גם תקלות עם המוקד החדש. 4.2 בשל העיכוב באספקת המוקד החדש, הסכימה התובעת ליתן לנתבעת בלא תשלום חייגנים שיותקנו באופן זמני עד להשלמת פיתוח המוקד החדש, החייגנים שהושאלו בחלקם היו משומשים (עדות מר סאמט בעמ' 4 לפרוטוקול). בין הצדדים סוכם שהחייגנים יושבו לתובעת בתוך שבועיים מקבלת המוקד החדש (עדות מר סאמט, בעמ' 3 לפרוטוקול) . 4.3 כאמור, המוקד סופק במאי 2000, אך נתגלו בו תקלות, קריאות לא הגיעו למוקד והתובעת מצידה הגיעה לתקן את המערכת מספר פעמים, במצב זה הנתבעת המשיכה להשתמש בחייגנים (עדות מר משה בעמ' 14 לפרוטוקול). גם מר יונה וייט שפיתח את המוקד מאשר שדובר באב טיפוס והיו תקלות איתו (עמ' 17 לפרוטוקול). 4.4 הנתבעת השיבה לתובעת 24 חייגנים במהלך אוקטובר ונובמבר 2000, היא ביקשה להחזיר 26 חייגנים נוספים ב- 21.11.00 אך התובעת סרבה לקבלם. 4.5 כיום ולמעשה ממספר חודשים לאחר התקנת המוקד החדש, המוקד עובד באופן תקין, למעט בקשר שבין בית שמש למוקד ברחובות, לטענת התובעת הבעיה איננה בתוכנה אלא בקוי בזק, טענתה לא נסתרה (עדות מר סאמט בעמ' 5 לפרוטוקול ועדות מר וייט בעמ' 18 לפרוטוקול). 4.6 משמעות האמור לעיל, שעל הנתבעת היה להשיב לתובע את החייגנים לא שבועיים ממועד ההתקנה , היינו לא במהלך מאי 2000 אלא מספר חודשים מאוחר יותר. הנתבעת אישרה שמתוך 70 החייגנים החזירה רק 24 והיא ביקשה להחזיר 26 נוספים. אך גם לשיטתה לא החזירה ולא ביקשה להחזיר 20 חייגנים (מבין ה- 70). בהתחשב בכל הנאמר לעיל, סבורה אני שיש לאפשר לנתבעת להשיב לידי התובעת את 26 החייגנים ואני מאפשרת לה לעשות כן עד 1.4.00. בגין ה- 20 הנותרים תשלם הנתבעת את הסך של 341X20, סה"כ 6,820 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 21.8.00. במידה ולא יוחזרו 26 החיגנים כפי שנקבע לעיל, תשלם הנתבעת את התמורה בגינם בהתאם לפירוט דלעיל, 341 ₪ לכל יחידה. 5. רכישת יחידות הקצה התובעת טוענת, כאמור שעל פי ההסכם על הנתבעת היה לרכוש 200 יחידות קצה. בפועל נרכשו 143 בלבד ולפיכך על-פי ההסכם על הנתבעת לשלם 15$ בצירוף מע"מ בגין כל יחידת קצה . הנתבעים מודים שרכשו רק 143 יחידות (עדות מר כהן בעמ 9 לפרוטוקול), אלא שלטענת מר כהן , סוכם בשלב מאוחר יותר שהתובעת "תרד" מהסיפור של הרכישה, גירסה זו עלתה לראשונה בעדות הנתבע, היא לא הועלתה בתצהירו ואני דוחה אותה. יש אפוא לחייב את הנתבעת בתשלום על-פי ההסכם בסך 4,041 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה . 6. סוף דבר מכל הנאמר לעיל התוצאה היא שהתביעה מתקבלת באופן חלקי ואני מחייבת הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת 17,206 ₪ ועוד 6,820 ₪ ועוד 4,041 ₪ סה"כ 28,067 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 21.8.01 וכן הפרשי הצמדה על הסך של 12,901 ₪ כמפורט בס. 3 לפסק-הדין. הנתבעת תשיב גם את 26 החייגנים לתובעת כמפורט בסעיף 4.6 לעיל. הנתבעים ישאו בהוצאות התובעת ובנוסף בשכ"ט ב"כ בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. אזעקה