תביעה בגין רכישת מכונה לעיבוד שבבי - הפרת חוזה

כללי: התובעת מספקת שירותים ומוצרים בתחום האלקטרו-מיכני לגופים שונים בארץ ובחו"ל. במהלך עבודתה השוטפת משתמשת התובעת בכרסמות, שהינן מכונות לעיבוד שבבי. על כרסמות אלו ניתן להתקין סרגלי קריאה דיגיטליים, בעזרתם ניתן לקרוא מידות של החומר המעובד בדיוק רב, ובכך לאפשר ביצוע עבודת כרסום מדוייקת (להלן-"סרגל"). הנתבעת מס' 1 עוסקת באספקת ובהתקנת מערכות של כרסמות ומחרטות ובתיקונן. הנתבעת מס' 2 הוקמה ונוסדה על ידי הנתבעת מס' 1, ועיסוקה ביבוא מכונות לעיבוד שבבי. ביום 30.7.01 הזמינה התובעת מאת הנתבעת מס' 1 סרגל באורך 12 מטר. הנתבעת מס' 1 אישרה את ההזמנה, וכללה בעיסקה אף את התקנת הסרגל על גבי הכרסומת. התובעת שילמה מיקדמה עבור הסרגל בסך 11,170 ₪, אך את חשבונית המס הנפיקה הנתבעת מס' 2. שתי הנתבעות מנוהלות על ידי מר אוריאל ארז, אשר הגיש בשמן את כתב ההגנה ואת ההודעה לצד שלישי. בכתבי הטענות ובתצהירים מתייחסים בעלי הדין אל שתי הנתבעות כאל גוף אחד, למרות שמדובר בשתי חברות נפרדות. על כן, אתייחס אף אני לשתי הנתבעות כאל נתבע אחד. הנתבעות סיפקו את הסרגל לתובעת, אלא שהנתבעות לא הצליחו לכייל את הסרגל למידת הדיוק הנדרשת. לטענת התובעת הכשל בדיוק של הסרגל מהווה אי התאמה בין הסרגל שסופק לבין הסרגל שהוזמן. הנתבעות טוענות כי הכשל בדיוק של הסרגל נובע כתוצאה מליקויים בכרסומת עליה הותקן הסרגל, ועל כן האחריות לאי ההתאמה נופלת על התובעת ולא על הנתבעות. התובעת תבעה את השבת התשלום ששילמה על חשבון הסרגל, בניכוי מע"מ, אך בתוספת הפרשי הצמדה ורבית וכן את הסך 1,500 ₪ בגין הוצאות לשליחת הסרגל לנתבעת מס' 1, טלפונים ויעוץ משפטי בכתיבת מכתביה לנתבעת מס' 1. הנתבעות הגישו כנגד התובע תביעה שכנגד ובה תבעו לחייב את התובעת להשלים את התמורה עבור הסרגל, שכן הן ייבאו את הסרגל במיוחד עבור התובעת. טענות הצדדים: טענותיה של התובעת הן כדלקמן:   (1)   הנתבעות סיפקו לתובעת סרגל באורך 12 מטר, אך ללא הדיוק של 0.01 מ"מ, אלא עם הדיוק של 2 מ"מ (פי 200 ממה שסוכם), ודבר זה הוא בבחינת אי התאמה. הנתבעות ניסו לתקן את אי ההתאמה אך ללא הצלחה. עקב התחייבויות של התובעת כלפי צדדים שלישיים, נאלצה התובעת לבטל את העיסקה עם הנתבעות, ולהזמין סרגל אצל צדדים שלישיים. (2)   החוזה עם הנתבעות בוטל כדין, ועל כן חייבות הנתבעות להשיב לתובעת את המיקדמה אותה שילמה לנתבעות בצירוף הסך 1,500 ₪ בגין הוצאות שהיו לתובעת. (3)   התובעת החזירה לנתבעות את הסרגל, אך הן סירבו לקבלו. על כן השאירה התובעת את הסרגל במשרדי הנתבעות. לעומת התובעת טוענות הנתבעות את הטענות כדלקמן:   (1)    אכן הוזמן סרגל עם דיוק של 0.01 מ"מ, אלא שחוסר ההצלחה לכייל את הסרגל למידת הדיוק הנדרשת נגרם כתוצאה מכך שמסלולי הגררה ו/או מיטת הכרסמת אינן תקינות.   (2)    נציג הנתבעת הודה בפני נציג הנתבעות כי הפגם במסלולי הגררה או במיטת הכרסמת היו כבר בעת שהכרסמת הגיעה מחו"ל למפעל של התובעת. (3)    התובעת לא הודיעה לנתבעות בעת ההזמנה כי קיים ליקוי בכרסמת. (4)    הסרגל אותו סיפקו הנתבעות לתובעת הוא סרגל מקודד, אשר יכול להגיע לרמת דיוק גבוהה של 0.01 מ"מ. (5)    הסרגל הוזמן במיוחד עבור התובעת, ואין לנתבעות מה לעשות איתו. (6)    אילו יכלו הנתבעות למכור את הסרגל לקונה אחר, היו מסכימות לבטל את העיסקה. העדויות: מטעם התובעת העיד מר ניב ניסן, המשמש כמנהל בתובעת. עד זה כמעט ולא נחקר על תצהירו, שכן הנתבעות לא היו מיוצגות על ידי עו"ד. נמטעם הנתבעות העיד מר אוריאל ארז (להלן-"ארז"), מנהלן של שתי הנתבעות. מעדותו של מר ארז עולה כי הוא עוסק בהתקנת סרגלים מאז שנת 1963. מר ארז בעצמו התקין את הסרגל על גבי הכרסומת במפעלה של התובעת. מר ארז הודה כי בתחילה התקנת הסרגל לא נעשתה כיאות, שכן בהתקנה הראשונה הוא היה חולה. בחקירה הנגדית שאל ב"כ התובעת את מר ארז שאלות מקצועיות בכל הקשור להתקנת המערכת, מיקום הסרגל ופעולתו. בחקירתו הנגדית נשאל מר ארז על אופן ביצוע הכיול של הסרגל, ומר ארז השיב על שאלות אלו בפירוט רב. דיון ומסקנות:   הסרגל שהוזמן ומידת הדיוק: בהתאם לנספח א' לתצהיר מר ארז עולה כי ביום 30.7.01 שלחו הנתבעות לתובעת הצעת מחיר לאספקת סרגל באורך 12 מ' ולהתקנתו. ביום 31.7.01 אישרה התובעת את ההזמנה, תוך שהיא מציינת כי רמת הדיוק הנדרשת מהסרגל היא 0.01 מ"מ. התובעת טענה עובדות אלו בסעיף 9 לכתב התביעה, והנתבעות אישרו זאת בסעיף 11 לכתב ההגנה. ובהתאם לדברים אלו, הוכיחה התובעת כי היא הזמינה מהנתבעות סרגל באורך 12 מ' עם רמת דיוק של 0.01 מ"מ. התשלום ששילמה התובעת עבור הסרגל: התובעת טענה כי היא שילמה ע"ח הסרגל והתקנתו את הסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. התובעת צירפה מסמכים על כך ששילמה את סכום זה לנתבעות ביום 1.8.01. בהתאם לדברים אלו הוכיחה התובעת את תשלום הסך 10,000 ₪ על חשבון הסרגל. ביש לציין כי התובעת שילמה סכום זה בצירוף מע"מ, אך מאחר והתובעת עוסק מורשה, לא תבעה את החזר המע"מ מהנתבעות. התקנת הסרגל וחוסר הדיוק בפעולתו: אין מחלוקת בין בעלי הדין כי התקנת הסרגל על גבי הכרסומת לא עלתה יפה, ועקב כך לא עמד הסרגל בדרישות שהותוו בעת כריתת החוזה, דהיינו, דיוק של 0.01 מ"מ. התובעת לא נכנסה כלל לשאלה מה הוא הגורם לחוסר הדיוק שהתגלה, אלא טענה שהסרגל שקיבלה לא עמד בדרישות החוזה עקב אי התאמה. הנתבעות הודו בחוסר הדיוק, ובכך הודו באי ההתאמה, כך שהתובעת יצאה ידי חובת ההוכחה המוטלת עליה.   לטענת הנתבעות, חוסר הדיוק בפעולת הסרגל נובע כתוצאה מפגם בכרסומת של התובעת. הפגם שנטען שהיה בכרסומת והשפעתו על כיול הסרגל הוא ענין שבמומחיות. הנתבעות לא הגישו לבית המשפט כל חוות דעת של מומחה בענין זה. מאחר וטענה זו היא טענת הגנה, הנטל להוכחת טענה זו מוטל על הנתבעות. בהעדר חוות דעת של מומחה בענין זה, לא הרימו הנתבעות את הנטל המוטל עליהן.   לעומת הנתבעות, הוכיחה התובעת את חוסר ההתאמה בין הסרגל שהוזמן לבין הסרגל שסופק בפועל.   כמו כן הוכיחה התובעת כי החזירה את הסרגל לנתבעות. העובדה שהנתבעות סירבו לקבל את הסרגל בחזרה, אינה צריכה לעמוד לחובתה של התובעת אלא לחובתן של הנתבעות.   המסקנות המתבקשות מהאמור לעיל הן שביטול החוזה היה כדין, על הנתבעות להחזיר לתובעת את סכום המקדמה, ואילו התובעת פטורה מתשלום יתרת התמורה עבור עיסקת הסרגל.   הוצאות התובעת: בכתב תביעתה תבעה התובעת את הסך 1,500 ש"ח עבור הוצאות שנגרמו לה עקב הפרת החוזה. התובעת לא הוכיחה את הוצאותיה אלה במסמכים, ואף לא פירטה את הסכומים ששילמה עבור כל הוצאה והוצאה. אינני מוכן לקבל הצהרה לאקונית אודות סכום ההוצאות, בלי שתפורט כל הוצאה והוצאה ותגובה במסמכים, במיוחד כאשר מדובר בחברה אשר חלה עליה החובה לקיים הנהלת חשבונות מסודרת.     סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 1.8.01 ועד ליום התשלום בפועל. כן תשלמנה הנתבעות, ביחד ולחוד, לתובעת את אגרת המשפט בסך 308 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ ומע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.   התביעה שכנגד נדחית.הפרת חוזהחוזה