תא (ת"א) 10204/00 תביעה בגין תשלום על חיפוי קירות בשיש 1. הצדדים התקשרו בהסכם מיום 16/08/96 לפיו, סיפקה התובעת אבן שיש וביצעה חיפוי קירות בשיש עבור פרוייקט בנייה שביצעה הנתבעת. במהלך ביצוע העבודה הוציאה התובעת לנתבעת שני חשבונות חלקיים, הראשון מיום 30/9/96 ע"ס השווה ל-8,645$, והשני מיום 03/11/96 ע"ס השווה ל-38,397$. ביום 30/11/96 הוציאה התובעת לנתבעת חשבון סופי, שבו הופחתו הסכומים ששילמה הנתבעת לפי שני החשבונות החלקיים. בחשבון זה צוין כי הנתבעת שילמה בשני החשבונות החלקיים סך השווה ל-55,687$. התובעת טוענת כי סכום זה צוין בטעות, כיוון שהנתבעת שילמה למעשה 47,042$, והטעות נובעת מכך שסכום החשבון החלקי הראשון, 8,645$, חושב פעמים. התובעת פנתה לנתבעת בתביעה לתשלום סכום זה, אך זו שילמה לה ביום 20/10/98 סך של 15,000 ₪, שווה ערך ל-3,537$, בלבד, ותביעה זו היא לתשלום היתרה. הנתבעת, הלכה למעשה, אינה מכחישה, כי אכן נפלה טעות בחשבון הסופי, כמתואר לעיל. מנהלה, מר טנא, השיב לשאלה מפורשת בנדון במילה "אולי" (עמ' 5). טענתה העיקרית של הנתבעת היא, כי בין הצדדים התנהל משא ומתן, בעקבות דרישות כספיות שהעלתה התובעת מחד, וטענות נגדיות על טיב העבודה ועל ליקויים בה מאידך, ובסופו שילמה הנתבעת לתובעת, בהסכמת האחרונה אותם 15,000 ₪ לסילוק כל המחלוקות ההדדיות. התובעת מכחישה כי נוהל משא ומתן כאמור, וכי הסכום של 15,000 ₪ שולם לסילוק כל התביעה, כפי שהיא מכחישה כי נתגלו ליקויים בעבודתה. 2. מהראיות שהוצגו במשפט עולה, כי היו 3 שלבים במגעים שבין הצדדים: הראשון - השליש האחרון של שנת 1996. בתקופה זו בוצעה העבודה של התובעת בפרוייקט הנזכר והוצאו החשבונות הנזכרים (תצהיר מנהל התובעת, ברון - סעיף 2, עדות ברון - עמ' 1, נספחים ב', ג', ד' ו-י' לתצהיר ברון). השלב השני - דצמבר 96' - ינואר 97': תכתובת ומו"מ בנוגע לחשבון הסופי, הערות הנתבעת בקשר לחיובים מסוימים שנתבעה להם, השגות מסוימות וכיו"ב (נספחים יא', יב', טו', ו-טז לתצהיר ברון). בסופו של שלב זה מוציאה הנתבעת לתובעת מכתב שכותרתו: "חשבון סופי" (נספח טו לתצהיר ברון), והתובעת מוציאה לנתבעת מכתב שכותרתו: "גמר חשבון" (נספח טז לתצהיר ברון). ממכתב אחרון זה אנו למדים, כי כל שנותר הוא חוב שולי בסך של קצת למעלה מאלף ₪, והמכתב מסתיים "בברכת המשך שיתוף פעולה פורה", כיאות למי שדרכם המשותפת הסתיימה באופן מוצלח והם מקווים לעבוד שוב ביחד בעתיד. השלב השלישי - מתחיל הרבה יותר מאוחר, באמצע שנת 1998, בעת שרואה החשבון של התובעת מכין את המאזנים לשנת המס 1997 ומבחין בטעות המתוארת (ברון, סעיף 3 לתצהיר, עמ' 3 לפרוטוקול). ברון פנה לטנא בדרישה לתשלום הסכום החסר, תחילה בעל פה, ואחר כך בכתב (נספחים כ' ו-כא' לתצהיר ברון). בעקבות פניות אלה משלמת הנתבעת לתובעת סך של 15,000 ₪. מניתוח השלבים דלעיל עולה כי לא היה כל קשר שהוא בין התגבשותו של החשבון הסופי בינואר 1997 לבין שאלת הטעות בחישוב שהתעוררה במחצית שנת 1998, ושבעקבותיה שולם הסך של 15,000 ₪. במילים אחרות: סכום זה שולם בקשר לטעות בחישוב בלבד, ואינו קשור להתחשבנות העקרונית שבין הצדדים. 4. יתירה מזו, הנתבעת מבקשת להסתמך, בטענתה לליקויים, על הנזכר במכתביה שצורפו כנספחים ב2 ו-ב4 לתצהיר טנא (סעיף 9א-ג לתצהירו), והלא מכתבים אלה הם מסוף שנת 1996, קודם למכתבה המאוחר יותר מיום 10/01/97 (נספח ב1 לתצהירו) המוכתר כאמור בכותרת "חשבון סופי", ושעל פי תוכנו גובש בהמשך ובהתאם לסיכומים שבין הצדדים. משמע, בחשבון זה, שנענה, כאמור, במכתב של התובעת, שכותרתו "גמר חשבון" (נספח טז לתצהיר ברון), הסתיימה ההתחשבנות שבין הצדדים, לאחר שנלקחו בחשבון טענות הנתבעת. תעיד על כך גם העובדה שהנתבעת לא פנתה בכל דרישה שהיא לתובעת במשך כשנה וחצי, ואילו זו לא היתה פונה אליה בקשר לטעות בחישוב, מן הסתם לא היתה מועלית כל טענה בקשר לליקויים. 5. אפילו ניתן היה לראות בטענות הליקויים של הנתבעת טענת קיזוז, הלכה היא שטענה שכזו צריכה פירוט ותיאור, כדרך שמנסחים כתב תביעה (ראה: ע"א 579/85, אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י מ(2)765, 767), שלא לומר תמיכה בחוות דעת מומחה שתפרט את הליקויים הנטענים ושווי תיקונם. אין כל פירוט כזה בתצהירי הנתבעת (מלבד אותם טענות שהועלו כאמור במכתבים המוקדמים), ואין כל אסמכתא בדבר תיקון מהותי שנעשה, מלבד חשבונית על "תיקון איטום חלונות" (נספח ג' לתצהיר ברון) בסך של 3,510 ₪, שספק אם הוא קשור לעבודה שעשתה התובעת (סעיף 8.5.4 לסיכומיה). 6. ללא ספק, התובעת זכאית להחזר הסכום שחישבה בטעות כאילו שולם על ידי הנתבעת. זוהי טעות חישוב, "טעות סופר" (השווה: ע"א 565/79, רובינשטיין ושות' נ' לויס, פד"י לד (4) 591, בעמ' 597) אין לכך כל קשר לקביעותיו של "המפקח" לפי ההסכם שבין הצדדים. 7. לכל הפחות, מבחינת נטלי הראייה, לא עמדה הנתבעת בנטל המוטל עליה, להוכיח כי בתשלום הסך של 15,000 ₪ הסתיימה המחלוקת שבין הצדדים. לא נמצאה כל ראיה לכך מלבד עדות טנא, ולא אוכל לקבוע כי זו היתה מהימנה יותר מזו של ברון. 8. התוצאה היא, שהתביעה מתקבלת. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה, 27,230 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 02/01/00, ועד לתשלום בפועל, וכן בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. שישחיפויקירות