קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום 10% דמי יזמות: העובדות התובע והנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), ניסו בעבר לחבור יחד כדי לזכות במכרזים פרטיים וציבוריים לבניה. מסיבות שונות, בין משום שלא זכו במכרז ובין מסיבות אחרות, לא עלה הדבר בידם. בין היתר ניהלו הצדדים מו"מ לפעול במשותף כדי לבנות תוספת לבנין בן שתי קומות ברחוב שינקין 10 (להלן: "הנכס"). אין חולק שהנתבע הגיש הצעה בשמו בצירוף ערבות בנקאית של 125,000 ש"ח ואף זכה במכרז - התמחרות שניהל עו"ד יגאל סלונים. לפי ת16/, שנחתם כנראה לפני עריכת ההתמחרות, נעשה הסכם שותפות בין הנתבע לבין הנתבע 2, שלפיו ירכשו שניהם בשותפות ובחלקים שווים את הנכס. קודם להתקשרות זו ניהול הנתבע והתובע מו"מ כשהם מנסים לצרף שותפים נוספים כדי להרים ולהקל את הנטל הכספי. בין היתר הם נפגשו למטרה זו עם אטיאס ושטריגלר, אך המשא ומתן עימם התפוצץ. אין מחלוקת שהנתבע והתובע נסעו יחדיו ביום שנקבע להתמחרות וכי לאחר שהנתבע זכה בהתמחרות, נסעו שניהם למשרדי הנתבע 2, לקבלת הסכמתו למחיר שהוצע, משום שהסכום שהציע הנתבע עלה על התקרה שלה הסכים הנתבע 2. לדברי הנתבעים כף רגלו של התובע לא דרכה במשרדו של הנתבע 2 ואילו לגרסת התובע הוא ישב בפגישה זו עם הנתבעים. גרסת הצדדים לטענת התובע, הוא שאיתר עבור הנתבע את הנכס. מאחר והפרוטה לא היתה מצויה בכיסו, הוא סיכם עם הנתבע שהוא יאתר נכסים מתאימים, יערוך בדיקות אדריכליות ותכנוניות ויבדוק את הכדאיות הכלכלית והנתונים הרלבנטיים לעסק. אם הנכסים שאותרו בדרך זו, היו נראים לנתבע היה עליו לדאוג להשגת מימון מתאים בין מהונו שלו ובין בדרך של גיוס משקיע נוסף. כמו כן היה עליו לדאוג לכל הבטחונות. בתמורה לעמל כפיו של התובע הוא היה זכאי למחצית מרווחי השותפות. ברוח הסכם זה, הגיע התובע לנכס בדק את שטחו, הפנוי והבנוי, ברר את שיעור דמי השכירות שהוא מניב, מהן זכויות הבנייה ומה הרווח שיוותר לאחר מכירת הכנס, כשזכויות הבנייה שלו ינוצלו. לאחר שנכשל הניסיון לגייס כשותפים את אטיאס ושטריגלר, התקשר כאמור הנתבע עם הנתבע 2. בד בבד עם התקשרות זו, הודיע הנתבע לתובע כי ישלם לו רק דמי יזמות בשיעור 10% מהרווחים הצפויים בפרוייקט, דמי תיווך בשיעור של 2% על ידי כל אחד משני הנתבעים ובנוסף, הוא יקבל עבור ניהול הפרוייקט סך של 700 דולר למ"ר. התובע הסכים להצעה זו ונתבע 2 אישר לתובע שהוא ישלם לו דמי תיווך בשיעור 2%. הנתבעים הכחישו את גרסתו של התובע. לדבריהם הנתבע היה מוכן להיכנס עם התובע לשותפות רק חלף השקעה כספית מצדו. זולת זאת, הנתבע איתר את הנכס בעצמו בעזרת חוברת מכרזים שברשותו והוא אף ערך בדיקות משלו לברר את הפוטנציאל הגלום בנכס. נתבע 2 הכחיש שנפגש עם התובע, עד למועד שהחלו ההליכים בבית המשפט. העדויות בעדותו סיפר התובע כי הוא פנה לאדריכל ורשבסקי כדי שיתן לו פרטים על הנכס והלה אכן אישר את הדבר. כמו כן פנה התובע למדור האינפורמציה בעיריית תל אביב, כדי לדלות מהם פרטים על הנכס וזכויות הבנייה. לדבריו, שמו לא הופיע כזוכה עם הנתבע בעת שנעשתה ההתמחרות, יען כי טרם סוכם באותו מעמד מה יהא חלקו של כל אחד מהם בשותפות. בהמשך עדותו שינה התובע גרסתו, ואמר ששמו אינו מופיע בהתמחרות, כי לא היה לו כסף. הוא הדגיש וחזר והדגיש שהשיתוף בינו לבין הנתבע היה שילוב של ידע, מומחיות וכישרון הבניה שלו מחד ומאידך, השקעה כספית של הנתבע. עוד העיד התובע שהפגישה בין שני הנתבעים, שנעשתה לאחר ההתמחרות, היתה בנוכחותו, כשלפגישה הוא נסע עם הנתבע. בתום ההתמחרות התקשר הנתבע 2 לאדריכל ורשבסקי, לאחר שקיבל את מספר הטלפון מהתובע. בעדותו חזר התובע על גרסתו שהנתבע שינה את המוסכם ביניהם, ואמר לו שיקבל 10% מהרווח ו- 2% דמי תיווך מכל צד. בעדותו, בניגוד לאמור בכתב התביעה, לא אמר התובע שהוא הסכים להצעה זו. מה שהטריד את התובע היתה הדאגה לכסף שיפסיד הנתבע ולא גורל השותפות ביניהם. העסקה עם שטריגלר ואטיאס נכשלה, כי הנתבע דרש להקטין את חלקם בשותפות על חשבונו, בכך שישלמו את דמי התיווך. התובע טען שמגיע לו תיווך, כי הוא הביא את הנכס לנתבעים וליזמות הוא זכאי, כי הוא שהביא את הפרוייקט למצב של בנייה. בחקירתו הרבה התובע להטיל בוץ ורפש על הנתבע ועל יכולתו ומיומנותו כקבלן וכיזם, אך בחקירתו הנגדית התברר שיש לו סיווג נמוך משל הנתבע ושלפחות בחמש - שש השנים האחרונות הוא לא בנה, אלא עסק לכל היותר בתיווך וביזמות ואין לו ניסיון בבניה ציבורית. הנתבע העיד שהתובע הציע לו לצרף שותף שלישי, כך שכל אחד מהם ישא בשליש מהוצאות המימון. בפגישה שהיתה עם אטיאס ושטריגלר, חזר התובע על דרישתו שיקבל 10% תמורת ניצול הפרוייקט. הצעה זו לא היו השנים מוכנים לקבל והם פרשו. הנתבע הוא שהגיש את מסמכי המכרז (ת10/) ושילם ערבות, בסך 125,000 ש"ח, שאותם קיבל מהנתבע 2 (ת16/). הבריח התיכון בגירסתו של הנתבע היא, שלא חפץ בתובע, משום שלא היה מוכן להשקיע כספים ושהוא הגיע בכוחות עצמו לנכס, מתוך עיון בחוברת מכרזים (ראו גם ת10/). שותפות להבנתו, מתבטאת בהשקעה כספית ובמתן ערבויות ולא שאחד נושא בנטל הכספי והשני רק שותף ברווחים. גם לא היה לו צורך לאור נסיונו וויתקו בבירורים שערך הנתבע. ולבסוף, הוא חיפש שותף כי לא יכל לעמוד לבדו במעמסה הכספית ולכן אין זה מתקבל על הדעת שיחפש שותף רק לרווחים ללא השקעה מצידו. הנתבע 2 פנה כזכור גם הוא לאדריכל ורשבסקי, אך מאחר והצעות המחיר שלו היו גבוהות, הוא המשיך לעבוד עם מחנאי (נ2/), שאליו פנה גם הנתבע לצורך עשיית בירורים. הפגישה עם האדריכל ורשבסקי היתה שלא באמצעות התובע, אלא על ידי מוטי טהורי. הפגישה שהיתה חד פעמית, נעשתה במסגרת פגישות מקדימות להכרת הנכס. גם הוא נפגש עם האדריכל מחנאי. נתבע 2 טען שלא פגש מעולם את התובע, שהמתין בחוץ, בעת שהוא והנתבע סיכמו את ענין השותפות ביניהם, לאחר שהנתבע זכה בהתמחרות. הוא סרב לקבל את התובע כקבלן מבצע, לאחר שנפגש עמו בשלב מאוחר יותר, כי, לדעתו, כקבלן ירושלמי אינו מתאים לשפלה. הנתבע 2 טען שלא השיב במישרין על פנייתו של עו"ד קהן (ת12/), משום שהעביר את המכתב לעו"ד קהן, אך בא כוחו דאז, עו"ד הרפז, העיד שהמכתב לא הועבר לטיפולו. העדים האחרים יעקב שטריגלר סיפר שנפגש עם התובע והנתבע כמה ימים לפני ההתמחרות ואז, בפגישה, הציע הנתבע שדמי התיווך שמגיעים לתובע, בשיעור 10%, יתחלקו עם שטריגלר ואטיאס, אך הלה סרב לשלם דמי תיווך. עדות זו סותרת את עדות הנתבע והיא נראית לי הגיונית ואמינה יותר. הנתבע אף הציע באותה פגישה, שהתובע יבצע את העבודה בנכס כקבלן מבצע. גם עד זה אישר שעניין זה הוא שפוצץ את העסקה. ברם, כחיזוק וכסיוע לגירסת הנתבעים, אמר העד, שהוא הבין שגם התובע ישקיע כספים בשותפות, ביחד עם הנתבע. האדריכל ורשבסקי אישר שהתובע והנתבע 2 התעניינו אצלו בנתוני הנכס. העד אישר שהכיר את נתבע 2 דרך חבר משותף מוטי טהורי, אך סבר שהנתבע 2 לא הגיע אליו בגלל מוטי טהורי, אלא בגלל התחשיב שראה. גם הוא אישר שהפסיד את העבודה כי היה לדעת הנתבע יקרן. נחום הרפז ששימש כעורך דין של התובע והנתבעים, ידע שבענין רכישת הנכס מעורבים רק הנתבעים. הוא סיפר שהנתבע 1 אמר לו, כשנוצר הקשר בין שני הנתבעים, שהוא מחפש עזרה במימון כי לא יכל להרים את הפרוייקט לבדו. הנתבע גם סיפר לו שלתובע יש בעיה כספית. מסקנות התובע לא הביא לתשומת לבו של הנתבע את דבר קיומו של הנכס וככל הנראה כל אחד מהם הגיע לנכס בכוחות עצמו. כל אחד עשה באופן עצמאי בדיקות של כדאיות העסקה. התובע פנה לאדריכל ורשבסקי והנתבע לאדריכל מחנאי. התובע לא שכנע בעדותו שהיה הסכם שהוא יקבל 10% עבור יזמות. גם לפי דבריו מה שעשה לא הביא את הנכס למצב של בנייה. עובדה שעד לאחרונה היו בעיות באשר להשגת היתר. כל מה שעשה התובע היה בירורים מוקדמים לצרכי רכישת הנכס. לכל היותר ניתן לומר שהיו גישושים, הצעות, רעיונות, לגבי חלקו או תרומתו של התובע בשותפות, שהיתה אמורה לקום לצורך הבנייה. כל הדברים הללו עוד לא קרמו עור וגידים, עד למסוימות וגמירות דעת ליצור יחסים משפטיים (ע"א 2036/94 טרבלסי נ' טרבלסי, טרם פורסם). אני גם מקבל את עדות הנתבעים שהתובע לא נכח בישיבה שהיתה ביניהם לאחר ההתמחרות. העובדה שנתבע 2 לא השיב על מכתבו של ב"כ התובע (ת12/) אין בה, כשלעצמה, בהעדר נסיבות מיוחדות להוביל למסקנה לחובתו. אדם אינו חייב להשיב לכל מי שלטרדן בעיניו יחשב (ע"א 74/89 חסינים חברה להחזקת נכסים בע"מ נ' שפירא, פ"ד מו(1) 895, 899). התמיהות שעולות מכך שבת13/ ובכתב ההגנה, בסעיף 5, נאמר שהתובע הוא שדרש 10% ואילו מעדותו של יעקב שטריגלר מסתבר שהנתבע הוא שהעלה דרישה זו וכן נסיעתו חסרת ההגיון של התובע ברכבו של נתבע 2 להתמחרות ומשם לנתבע 2 (ראו גם עמ' 38 שורה 17). אין בה כדי להעמיד בסימן שאלה את מסקנתי שהיו הצעות שונות בנוגע לחוזה שיתכן ויחתם בעתיד בין התובע לנתבע, אך המגעים וההצעות לא לבשו לבוש משפטי של גמירות דעת ומסוימות. התובע לא הרים את הנטל שאכן נכרת חוזה בינו לבין הנתבעים. נוסף לכך, כפי שהראיתי, אפילו נעשה חוזה בין התובע לנתבעים לא הוכח שהתובע היה הגורם היעיל להתקשרות ולרכישת הנכס וגם לא הוכח שהוסכם לשלם לתובע דמי תיווך מעבר למקובל (זמיר, פירוש והשלמה של חוזים, תשנ"ו - 1996, עמ' 36 - 37, ה"ש 65; ע"א 2144/91 מוסקוביץ נ' מנהלת עיזבון המנוח ביר, פ"ד מה(3) 116, 129 - 131). אף לא הוכח שהתובע הביא את הנכס למצב של בניה. בנוסף, אופן חישוב הרווח שהיה מגיע לתובע, לו היה מנהל את הבניה, לא הוכח, שכן עדותו של המומחה מטעם התובע לא שכנעה אותי, לאור הפגמים שנתגלו בחוות הדעת בחקירה הנגדית. סוף דבר התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעים את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח בצרוף מע"מ ובצרוף ריבית והצמדה כדין. דיני חברותיזמות