תא (נצ') 4794/00 תביעה נגד בעלים של חברה חדלת פרעון עקרי עובדות וטענות הצדדים 1. התביעה שבנדון הוגשה ב- 12/10/00, בסדר דין מקוצר .   2. התובע קבלן משנה של חברה בשם אבן יסוד (להלן: "החברה"), ביצע עבור החברה עבודות והיא נותרה חייבת לו בגינן את סכום התביעה.   3. החברה היתה לחדלת פרעון, כאשר גם לאחר פתיחת תיק הוצל"פ למימוש המחאה שמסרה החברה לתובע, לא נגבה החוב.   הנתבע על פי כתב התביעה בעליה של החברה אשר ערב לחובותיה.   4. כתב הערבות אשר הוצג כמוצג ת/1 עומד במרכז המחלוקת בתיק זה.   על פי הפיסקה השניה של המסמך ת/1, הנושא תאריך של 19/12/96, ערב הנתבע באופן אישי לכל החובות המגיעות לתובע מהחברה.   5. במסגרת בקשת רשות להגן, אשר בהסכמה נתקבלה, טוען הנתבע כי שימש כשכיר בחברה ובעל מניות זוטר.   6. הנתבע מכחיש כי ערב לחובות החברה בכל דרך שהיא.   7. המסמך ת/1 לטענתו זוייף, על דרך של הוספת הפיסקה השניה שלו.   המסמך ת/1 כפי שנחתם על ידי הנתבע, כלל רק את הפיסקה הראשונה המציינת את סיכום העיסקה בין התובע לחברה בלבד ואת החתימות בתחתיתו.   הפיסקה השניה הוספה ללא ידיעת ו/או הסכמת הנתבע ולאחר שהנתבע כאמור חתם על המסמך.   8. הנתבע אף הגיש תלונה במשטרה כנגד מעשה הזיוף לגירסתו, בשלב ראשון נסגר התיק המשטרתי, כאשר סמוך לתחילת ישיבת ההוכחות הודיע ב"כ הנתבע כי החקירה חודשה.   9. בקשת הנתבע להוסיף טענת הגנה על דרך של תיקון כתב הגנה, לפיה גם החברה אינה חבה כספית לתובע, נדחתה על ידי במסגרת בש"א 3733/01.   דיון ומסקנות   9. מרכז הדיון כאמור נסוב סביב תוכנו של המוצג ת/1 אשר יכריע את גורל התביעה לכאן או לכאן.   10. מטעם התובע העיד התובע בעצמו בלבד, ומטעם הנתבע, הנתבע עצמו. הנ"ל מסרו גירסאותיהם בפניי בשתי הזדמנויות, האחת בישיבת קדם משפט והשניה בישיבת ההוכחות.   11. לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות שהוצגו, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו ועל כן דין תביעתו להדחות;   12. יתרה מזאת גירסת התובע מתיישבת פחות עם התשתית העובדתית שהוצגה בפני;   13. הפיסקה היוצרת את הערבות האישית לכאורה של הנתבע הינה הפיסקה השניה בלבד כאשר הפיסקה הראשונה אין לה רלונטיות לענייננו.   התובע העיד כי החתימות נעשו לאחר רישום שתי הפסקאות; (ראה פרוטוקל עמ' 5 ו-6) הסתכלות אף בלתי מקצועית במסמך ת/1 מעלה בברור כי הוא מורכב משני כתבי יד.   כמו כן עולה כי הפיסקה השניה הוספה לכאורה לאחר החתימות של הצדדים על ת/1. בנדון די להפנות לעובדה כי הסיומת "בכבוד רב" נכתבה באותו כתב בו נכתבה הפיסקה הראשונה וכי הפיסקה השניה בסופה, לאור אילוצי המקום על הדף, הושלמה באותה שורה בה נכתבה הסיומת "בכבוד רב".   אילו הסיומת ובהמשך טבעי לה החתימות, היו מוספות בשלב שלאחר הוספת הפיסקה השניה, כגירסת התובע, היה ניתן לצפות כי היא תרשם באותו כתב בו הוספה הפיסקה השניה ובמרווח סביר ומקובל מתחתיה.   מראה המסמך ת/1 מתיישב על כן היטב עם גירסת הנתבע לפיה רשם את הפיסקה הראשונה, רשם את הסיומת וחתם, ורק לאחר מכן אחר הוסיף את הפיסקה השניה.   14. גירסת התובע, כשלעצמה מוזרה ואינה טבעית ומחייבת משנה זהירות והוכחה לקבלתה.   לגירסתו בתמצית, דרש מהנתבע ערבות אישית.   תחילה קיבל את מוצג ת/1 הכולל את הפיסקה הראשונה בלבד הואיל ולא ידע לקרוא פנה לאדם זר שיקריא לו.   משנוכח כי אין בפיסקה הראשונה ערבות אישית, דרש הוספת החיוב האישי ואז הוספה לדרישתו הפיסקה השניה. משוידא שוב באמצעות אדם זר כי הפיסקה השניה ראויה התרצה וחתם יחד עם הנתבע.   15. יתרה מזאת, בגירסה זו של התובע נמצאו סתירות;   16. בישיבת 30/10/01 העיד התובע:   - הפיסקה הראשונה נרשמה בנוכחותו.   - התובע דרש מהנתבע שנכח שיקריא לו. התובע לא האמין למה שהנתבע מקריא לו ופנה לאחרים שיקריאו לו והחזיר את המסמך לפקידה.   - באותו ערב, כך בעדות מ- 30/10/01, הוזמן שנית והראו לו את הפיסקה השניה שהוספה, שוב פנה לאחרים שהקריאו לו ואישרו לו את תוכן הערבות האישית והתובע התרצה.   - באותו מעמד התובע והנתבע חתמו על המסמך.   - התובע שב והדגיש כי שני הארועים ארעו באותו יום.   17. בישיבת יום 28/4/02 העיד התובע:   - כשהגיע בפעם הראשונה הפיסקה הראשונה כבר היתה כתובה והמסמך המתין לחתימתו.   - הנתבע לא היה נוכח והקשר היה עם הפקידה בלבד.   - הוא התבייש לציין כי אינו יודע לקרוא וירד למטה לשאול אחרים.   - כשנוכח שהפיסקה הראשונה אינה מספקת החזיר המוצג ת/1 לפקידה וסירב להמשיך לעבוד.   - היו מספר נסיונות של הנתבע להחזירו לעבודה אולם התובע עמד על דרישת הערבות, רק לאחר שהוספה הפיסקה השניה והתובע נוכח לאחר שהקריאו לו שהמסמך מספק התרצה וחתם.   - גם בפעם השניה חתם שלא בנוכחות הנתבע.   - בין הפעם הראשונה לשניה עברו יומיים שלושה.   - בשתי הפעמים הקריאו את הפיסקאות לתובע פועלים שהיו מחוץ למשרדי החברה.   18. הסתירות העולות, בין שתי העדויות של התובע, כמפורט לעיל, הינן מהותיות ומטילות צל כבד על גירסת התובע.   19. מאידך גירסת הנתבע היתה אחידה פשוטה והגיונית לא נמצאו בה סתירות והיא כאמור מתיישבת עם המסמך הכתוב.   20. גם הימנעות התובע מלהביא לעדות עדים כלשהם שיתמכו בגירסתו המורכבת, לרבות הפקידה של החברה, פועלת כנגדו.   21. מוצגי ת/5 מלמדים כי ההתקשרות בין התובע לנתבע החלה מספר ימים סמוך לחתימה על מוצג ת/1.   האמור מתיישב עם גירסת הנתבע כי ת/1 נחתם בתחילת העבודה, או מספר ימים מתחילתה, לא פחות מאשר עם גירסת התובע לפיה ההתקשרות בין הצדדים החלה חודשים ארוכים טרם החתימה על ת/1, כשבנדון לא הוצגו ראיות.   22. מוסכם כי בין הצדדים (התובע והחברה) לא נחתם הסכם בכתב ומתיישב, על כן, כי מטרת המוצג ת/1 היתה להעלות על הכתב את הסיכום הבסיסי בין החברה לתובע לענין עלות שעת עבודה כגירסת הנתבע, זאת ותו לא.   23. חלוף תקופה של 4 שנים עד להגשת התביעה כנגד הנתבע, מלמדת כי התובע ראה את החברה ככתובת היחידה לפרעון חובו. שאם לא כן מדוע לא הזדרז לתבוע את הנתבע בכל התקופה הנ"ל.   24. בניגוד לטענות התובע, לענין ת/4 וזהות הכתב על גביו, אינני רואה דרך לקבוע בהסתכלות בלתי מקצועית האם הכתב אשר אישר הנתבע כי נכתב על ידו, על גבי ת/4, תואם לכתב בפיסקה הראשונה במוצג ת/1, אם לאו. מכל מקום לא מצאתי בסיס לקביעת התובע כי הכתבים שונים ולא נכתבו על ידי אותו אדם.   25. לסיכום על כן, אני מכריע כי התובע לא הוכיח תביעתו ולא הציג תשתית ראייתית אשר יש בה לבסס ערבות אישית מצד הנתבע לחיובי החברה.   26. לאור המפורט אני דוחה את תביעת התובע.   27. לאור התוצאה, אני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשעור של 6,500 ש"ח בתוספת מע"מ.   28. הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מהיום.חדלות פירעון