תביעה של עובד שעבד פחות מחודש לתמורת הודעה מוקדמת ושעות נוספות

1. תביעת התובע בתיק שבפנינו הינה תביעה לתמורת הודעה מוקדמת, לגמול עבור עבודה בשעות נוספות וליתרת שכר המגיעה לו, שכן לטענתו, השכר ששולם לו אינו עולה בקנה אחד עם הסיכום שסוכם עמו.   הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי התובע עבד אצלה במשך כ- 16 יום מ- 4.6.02 ועד 21.6.02, כי הסיכום עמו היה על משכורת חודשית בסך 4000 ₪ נטו עבור משרה מלאה וכי התובע הוא זה אשר הודיע שאין הוא מעונין להמשיך בעבודתו וקיבל את מלוא השכר המוסכם באופן יחסי לימים שעבד. הנתבעת אף טענה בכתב ההגנה כי התובע לא עבד שעות נוספות, מה גם שלא צרף לכתב התביעה רישום של שעות נוספות, ועבודה בשעות נוספות לא אושרה לו על ידי הנתבעת.   הנתבעת אף הבהירה כי מסגרת העבודה של התובע, כמו גם של יתר עובדיה, היתה עבודה בשעות עבודה רגילות עד השעה 16:00 למעט מקרים חריגים.   הנתבעת הבהירה כי לאור תקופת העסקתו של התובע אין הוא זכאי לפיצויי פיטורין ואף אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת משהוא זה שהודיע על סיום העסקתו.   2. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע עבד מ- 4.6.02 ועד 21.6.02 ובסה"כ 16 ימי עבודה.   באשר לבסיס שכרו של התובע טוען התובע כי סוכם עמו על שכר בסיס של 4800 ₪ ברוטו בעוד עד הנתבעת טוען כי סוכם עמו על שכר של 4000 ₪ נטו.   ראשית נציין כי נטל הראיה מוטל בענין זה על התובע והוא לא הרים אותו, מה גם שמעיון בנ/1 שהינו ריכוז תלושים של כל העובדים בחברה הנתבעת, עולה כי גם מתפעלים אחרים אשר הוותק שלהם היה של מספר שנים, השתכרו שכר של 4000 ₪ נטו ובנסיבות אלה עדות עד הנתבעת מהימנה יותר ואין כל סיבה שהתובע יקבל שכר ברוטו העולה על השכר ברוטו שקיבלו העובדים האחרים בעלי וותק של מספר שנות עבודה.   לאור האמור לעיל ובהתחשב בחודש עבודה מלא שהינו בן 25 יום (התובע עבד 6 ימים בשבוע) היה התובע אמור לקבל עבור אותם 16 ימים בהם עבד בפועל, שכר של 2560 ₪ נטו ושכר זה אכן שולם לו כאמור בתלוש ת/2 אשר התובע אינו מכחיש כי קיבל במדויק את הסכום המפורט.   אשר על כן אין התובע זכאי להפרש שכר עבור שעות עבודה רגילות ב- 16 ימי עבודה בהם עבד.   3. באשר לנסיבות סיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, והגם שקיימות בפנינו גירסאות סותרות שכן התובע העיד כי ביום עבודתו האחרון היה באזור נצרת והבהיר למעבידיו כי סיום יום העבודה יוצא מאוחר בהתחשב בכניסת השבת, ונאמר לו על ידי מעבידיו שעליו להשאר עד סוף העבודה.   יחד עם זאת, התובע מודה כי הוחזר באותו יום לביתו על ידי אחד ממנהלי החברה - מר אהרון שובל וכי החזרתו היתה בסביבות השעה 14:00.   לגירסת הנתבעת כפי שהיא באה לידי ביטוי בעדותו של מר אהרון שובל התובע הגיע ביום שישי בשעה מוקדמת למשרד והבהיר כי אינו מוכן לעבוד לאחר שעה זו בשל כניסת השבת, למרות שהמדובר היה בשעות קיץ בהן השבת נכנסת מאוחר.   בין כך ובין אחרת המדובר למעשה בסיום יחסי עובד ומעביד לאחר פחות מחודש עבודה ובהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורין ולהתפטרות תשס"א-2001 זכאי עובד במשכורת ואף עובד בשכר ליום הודעה מוקדמת אחד בשל כל חודש עבודה, דהיינו אין התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת משעבד חצי חודש בלבד.   אשר על כן תביעת התובע לתמורת הודעה מוקדמת נדחית.   ברור הוא שאין התובע זכאי לפיצויי פיטורין בהתחשב בכך שעבד 16 יום בלבד.   4. באשר לתביעת התובע לגמול עבור עבודה בשעות נוספות נציין כי נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח לא רק את עצם העובדה שעבד שעות נוספות אלא גם את מספר השעות המדויק בו עבד וכן את העובדה כי עבודה זו נעשתה באישור המעביד, והוא לא הרים נטל זה.   עיין לענין זה בדב"ע לב/3/32 מרלן פרוימוביץ נ. ישראל ברדון פד"ע ד' 39 וכן בע"ע 300080/98 אברהם כהן נ. דביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ.   בעניננו, התובע לא צרף לכתב התביעה אשר הוגש לבית הדין את פירוט השעות הנוספות והגיש פירוט כזה לתיק בית הדין רק במהלך ישיבת ההוכחות והמדובר ברישום ידני שלו על גבי לוח שנה, אשר ספק רב בעינינו האם אכן נרשם בסיומו של כל יום והאם הוא משקף את שעות עבודתו בפועל של התובע.   אל מול עדותו של התובע העידו שני מנהלי הנתבעת כי התובע לא נתבקש לעבוד שעות נוספות ואף לא עבד בפועל בשעות המפורטות ברישום ת/1.   עד הנתבעת , מר אהרון שובל, אשר ביצע חפיפה עם התובע בימים הראשונים לעבודת התובע, העיד כי לא טיפל עם התובע במכונות לאחר השעה 16:00 ועדות התובע כי עבד בימי עבודתו הראשונים, ימים בהם ביצע חפיפה עם מר שובל, עד השעה 17:00 עו 18:00 אינה אמת. התובע לא הביא ראיה כלשהי, אם באמצעות עדות של עובד נוסף ואם באמצעות רישום הקבלות אשר יצאו מהמכונות באשר לשעות בהן טיפל בכל מכונה ומכונה, על מנת להוכיח את תביעתו כי עבד שעות נוספות כאמור ברישומים שערך. מנגד ברור לבית הדין כי מסגרת העסקה של העובדים אצל הנתבעת היתה על בסיס רישום ימי העבודה ולא שעות עבודה, כמפורט בנ/2 וכפי שאף עולה מריכוז תלושי השכר של העובדים האחרים אשר באף אחד מהם לא מופיע פירוט של עבודה בשעות נוספות.   יתכן ובמהלך 16 ימי עבודתו של התובע נדרש פעמיים או שלוש להשאר כחצי שעה לאחר השעה 16:00, אולם אין המדובר בשעות המפורטות על ידו בת/1.   5. לאור האמור לעיל תביעת התובע נדחית.   התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 350 ₪. הודעה מוקדמתשעות נוספות