תא (פ"ת) 5920/00 תביעת רשלנות במדידת בית 1. התובעת הגישה תביעה כספית על סך 119,310 ₪ כנגד הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"). ובמסגרת כתב תביעה מתוקן, גם כנגד הנתבעת 2 מבטחת הנתבע (להלן: "הנתבעת").   עילת התביעה, טענת התובעת כי הנתבע בעת שנשכר על ידי התובעת ליתן שירותי מדידה וסימון לצורך בניית בית מגורים, טעה במיקום הסימונים ובעקבות כך נגרמו לתובעת הנזקים הנטענים בתביעתה.   2. הנתבעים טוענים בהגנתם, בין השאר, כי הנתבע ביצע הסימונים בהתאם לנדרש על פי התוכנית, כפוף לאשר ציין הנתבע ואשר יפורט להלן    3. אין חולק כי בהתאם לתוכנית, חזית הבית אמורה להימצא 4 מטר מגבול המגרש, וכי בפועל נבנה הבית באופן שהמרחק הינו 2 מטר בלבד.   4. לבית המשפט הוגש תרשים מקום הבית המתוכנן ביחס לחזית הצפונית (במ/1), כשהנתבע מסמן בעיגולים אדומים את נקודות הסימון אשר לפי טענתו סימן וכעולה מהתרשים, הסימונים מצויים בהתאם לנדרש על פי התוכנית. ואילו התובעת סימנה בעיגולים כחולים את מיקום הסימונים כפי שלטענתה סימן הנתבע, סימונים אשר מתאימים לאשר נבנה הבניין בפועל.   5. בהסכמה פוצל הדיון באופן שבשלב הראשון ידון נושא האחריות ורק לאחר מכן נושא הנזק, ככל שתקבע אחריות וכשבהסכמה נקבע כי "בכל הקשור לנושא האחריות, הפלוגתא שבמחלוקת הינה, האם הסימונים בשטח סומנו על ידי הנתבע, כמפורט בסימונים האדומים בבמ/1 או שהנתבע סימן בשטח את הסימונים המסומנים בכחול כפי שוסמנו על ידי התובעת".   6. הצדדים אינם חלוקים שבשטח עצמו צולמו סימוני המודד לכאורה, וזאת בסמוך לאחר צו הפסקת העבודה המינהלי. המדידות בוצעו ב- 22.8.99 וכשצו ההפסקה מוצא ב- 7.10.99, לאחר שהמפקחת מטעם עירית יהוד גילתה את האמור ב- 6.10.99. כאמור, התובעת טוענת כי הסימונים כפי שצולמו על ידה הם אלו הסימונים שסימן הנתבע ואילו הנתבע טוען כי סימוניו לא היו בהתאם לאשר נבנה הבית ולמקום המצאותם בעת צילום הסימונים על ידי התובעת.   7. מטעם התובעת נשמעו העדויות כדלקמן:   א. הקונסטרוקטור מטעמה מעיד שאכן ראה סימנים. אולם אין בעדותו משום קביעה כי אותם סימנים שצולמו על ידי התובעת הם אלו הסימנים שראה בזמנו. בנוסף, מסכים העד כי בדרך כלל הסימונים אינם נותרים בשטח לאחר היציקות, אולם מסביר כי במקרה דנן לאור העדר כלונסאות במקומות הסימון וסוג הקרקע, יכול והסימונים יוותרו.   ב. האדריכלית, הגם שבתצהירה כעדות ראשית ניסתה לאמת את גרסת התובעת אינה יכולה לשמש כעדה אמינה לענייננו. במסגרת חקירתה הנגדית עולה, שאין סימני הפקעה בתוכניות שהוצגו וזאת בניגוד לנטען על ידה בתצהירה. במיוחד סתרה העדה את עצמה בכל הקשור לביצוע בדיקות בשטח בעת העבודות השונות וכן קיימת תהייה, הכיצד לא נוכחה לדעת כי המרחק מהחזית הינו רק 2 מטר במקום 4 מטר, בה בשעה שניתן היה להיווכח בכך לאור ההשוואה עם מקומו של הבית השכן וכפי שהצליחה פקחית העיריה לגלות, ללא קושי.   ג. התובעת עצמה אכן מעידה על השתלשלות האירועים בעת המדידה ובמיוחד טוענת כי כבר בעת מדידה זאת סברה כי יתכן ואינה ראויה, הואיל והסימון "נפל" בערוגת ורדים ציבורית וכן בתחום השטח המסומן, נמצא חיבור לכבל של עמוד חשמל.   לעניין זה נציין כי ביחס לעצם הספקות בנושא הערוגה נמצא תימוכין לכך בעדותה של האדריכלית.   8. מטעם התובע העיד שמאי אשר טיפל בעניין מטעם המבטחת. כמובן ששמאי זה אינו יכול לאמת את גרסת הנתבע, אולם מצא לנכון להעיד בכל הקשור להעדר סבירות, כי הסימונים ובמיוחד היתדות יוותרו על מכונם, עם ביצוע היציקות. אולם, אין עד זה בגדר מומחה בתחום, מעבר לכל אדם אשר בנה את ביתו. הנתבע עצמו ניסה לטעון כאילו בוצעה פעולה מכוונת ויזומה לבנות את הבית בסטייה, הכל על מנת לאפשר בניית בית נוסף בשטח. האמור אף הינו בגדר השערה וחרף הנטען על ידי הנתבע, לרבות אי הצגת התוכנית של הבית הנוסף, לא ניתן לקבוע כאילו כך פני הדברים. בנוסף אין להתעלם מכך שלראשונה לפני בית המשפט טען הנתבע, כי מדובר בנקודות חדשות "עם סרט אדום חדש וסימונים חדשים" (4), דבר שלא מצא ביטויו בתצהירו ובמכתביו ופניותיו לנציגי המבטחת. אין גם מקום להתעלם מחוות הדעת של השמאי וממכתבו של הנתבע למבטחת, שהוצגו במסגרת ת/5, אם כי לא ניתן לראות במסמכים אלו משום מסמכים הסותרים מכל וכל את גרסתו של הנתבע. מאידך, בסופו של יום נאלץ הנתבע להודות שאכן נושא ערוגת הוורדים עלה בשיחה בעת ביצוע המדידה, הגם שהוא נותן הסבר זה או אחר בנושא זה. עוד טוען התובע כי בחשבונית שנתן לתובעת צויין מפורשות כי "בדיקת מיקום מתווה בניין בצמוד למבנה קיים טעון אישור המתכננת", אולם לא רק שהאמור מתייחס לעניין הקיר המשותף ולא לסכסוך דנן, אלא שהתובעת מסבירה מדוע לא שתה ליבה לאמור שם, ואין מקום לדחות מכל וכל הסברה זה.   9. לא בכדי נזקק ב"כ התובעת לשאלת נטל ההוכחה והשכנוע. לדידו, מדובר ב"הודאה והדחה" הואיל והתובע מודה כביכול במיקום הסימונים לפי התמונות ועל כן עליו להוכיח טענתו, כאילו מאן דהוא העתיק סימוניו למקום הסימונים הנוכחי. אין דעתי כדעתו. מדובר בתביעה שהתובע טוען כי הנתבע סימן סימונים שלא לפי תוכנית ועל התובע להוכיח זאת. אכן לכאורה אין חולק כי הבית נבנה שלא בהתאם לנדרש, וכן שלכאורה כיום מצויים סימונים שלא בהתאם לתוכנית. יחד עם זאת, על התובעת להוכיח שאכן סימונים אלו שצולמו על ידה, הם הסימונים שאכן סימן הנתבע. כאמור לעיל, אין בעדויות הקונסטרוקטור והאדריכלית לבסס הוכחה שכזו. יתר על כן, לפחות בכל הקשור לאדריכלית, יש לראות בה כנוגעת בדבר, הואיל ולכולי עלמא מתעוררת שאלה ותהיה, והאמור גם ביחס לתובעת, הכיצד לא הבחינו בסטייה בולטת וברורה משך הבנייה, עד הגילוי על ידי פקחית העיריה.   10. דמות המפתח שיכולה היתה להאיר את עיני בית המשפט, הינו המוציא והמביא בפועל, דהיינו הקבלן. הקבלן יכול היה להעיד מכלי ראשון שאכן הסימונים דהיום הינם אותם סימונים אשר על פיהם ערך את המתווה ובנה את הבית. יתר על כן, הקבלן יכול היה ללא קושי לסתור את טענות הנתבעים, הן ביחס להזזת מיקום הסימונים והן ביחס לטעות של הקבלן עצמו. במיוחד יפים הדברים לאור דברי ב"כ הנתבעים במסגרת ישיבת קדם המשפט "יתכן שהתובעת תמימה, והקבלן שעבד מטעמה טעה ובנה את הבניין במקום הלא נכון. למעשה מי ששגה וטעה זה הקבלן...". לעניין זה יש להוסיף כי חרף הנטען בסיכומי הנתבעים בכל הקשור לזימונו של הקבלן, לא מצאה לנכון התובעת בסיכומי התשובה, להתייחס לטיעון זה, למעט הערה כי התובעת העבירה לב"כ הנתבעים את מלוא הפרטים אשר בידה ביחס לקבלן, על מנת שדווקא הנתבע יכול לזמנו לעדות.   11. הגם שלא ניתן להתעלם כליל מטענת התובעת בכל הקשור לנושא עיגון הכבל במגרעת של המבנה, אף כאן לא ניתן להתבסס על תמונות שהוצגו ואף על דברי הנתבע עצמו, כאשר זה מציין כי מתמונות ותרשימים אינו יכול לקבוע מידות מדוייקות. גם בנושא זה ניתן היה להביא עדות ראויה ומבוססת.   12. אם אכן היה הקבלן מעיד כגרסת התובעת, דהיינו שהתובעת יכולה היתה לבסס גרסתה באמצעות מי שאינו בעל דין, אזי אכן על הנתבע היה להוכיח, כי מאן דהוא הזיז את הסימונים. בנושא זה יש להוסיף, כי חרף עדותו של הקונסטרוקטור, עדיין לא הותר גם הספק של הימצאות יתד, ממש בצמוד לעמוד יציקה.   13. הנה כי כן מצויים אנו בעדות בעל דין מול עדותו של בעל הדין שכנגד. במצבים שכאלו על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו להכריע בין הניצים, ואף אם ניתן לתת אמון בדברי בעל דין זה או אחר. במקרה דנן זהירות זו חייבת להינקט שבעתיים, לאור המנעות התובעת מלהעיד את עד המפתח, דהיינו הקבלן. ודוק, אם אכן כגרסתה, מדוע נמנעה מזימונו של הקבלן, עצם הימנות זו אומרת דרשני, דהיינו חשש מחקירתו ואשר יעיד.   14. בנסיבות אלו וחרף הנטען על ידי התובעת, לא מצאתי מקום לקבל גרסתה בהיות עדותה עדות של בעל דין ונוכח ההימנעות מלהעיד את הקבלן.   15. למעלה מהנצרך נציין, כי הגם שהדבר אינו נצרך להכרעה, לכאורה, אף אם המודד טעה הרי לא יכולה התובעת ולא יכולים הפועלים מטעמה, לרחוץ בנקיון כפיהם ואין להמנע מהקביעה, כי ניתן לראות במחדליהם משום רשלנות רבתי. די אם נציין, כי התובעת לא ביצעה את הפעולות הנדרשות על פי דין טרם התחלת הבנייה, לא מצאה לנכון לזמן את המודד לבחינת הנדרש טרם התחלת הבנייה, ולמעשה לא שמענו ולא ראינו כי מי מטעמה בדק את מקום המתווה טרם ביצוע היציקות. כאמור לעיל, במקרה דנן על נקלה ניתן היה לגלות את הטעות, אם אכן נעשתה, וזאת לאור המבנה הסמוך אשר משמש כנקודת מוצא ברורה ופשוטה לצורך במרחק של 4 מטר מהחזית, דהיינו מרחק של 2 מטר מקו הבניין של הבית הסמוך.   16. למעלה מהנצרך נציין, כי דווקא נושא אחרון זה יש בו תימוכין לגרסת הנתבע, הואיל ומשהאדריכלית עצמה ציינה, כי נשוא ההפקעה לא בא זכרו בתוכניות שניתנו לנתבע, לכאורה גם אדם שאינו מקצועי, קשה להניח שישגה במקום בנסיבות שכאלה.   17. לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להדחות. אשר על כן התביעה נדחית ובנסיבות העניין אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. רשלנות