תוחלת חיים של נכה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הערכת תוחלת החיים של אדם נכה ע"י בית המשפט: בת"א (חיפה) 1152/05 עסק בית המשפט בהרחבה בשאלת תוחלת החיים. המומחית שמינה בתחום השיקום לא התייחסה בחוות דעתה לשאלת קיצור תוחלת החיים ועשתה כן לראשונה בעת חקירתה הנגדית. בתחילת עדותה העריכה המומחית את טווח תוחלת החיים על בסיס ההנחה שלתובעת יכולת תנועה מסויימת ושהיא אוכלת באופן עצמאי, כפי שהיה בעת שנבדקה על ידה. לאחר שנמסרו לה נתונים מעודכנים בעניינים אלה, המעידים על שינויים מהותיים שחלו באורח חייה של התובעת מאז נבדקה, שינתה את הערכתה. כמו כן, הוצגה למומחית ספרות מקצועית העוסקת בנושא. בית המשפט קבע, כי קיצור תוחלת החיים בעניינה של התובעת נע בין 9 ל-17 שנים. לפיכך, "נוכח הקושי בקביעת תוחלת חיי התובעת בשל הטווח הרחב עליו היא נפרשת על פי הספרות הרפואית העדכנית, ולהשפעתה המהותית באשר לשיעור הפיצוי שעשויה לגרום קביעת תוחלת חיים ביחס לכל אחד מהצדדים - זהו המקרה לחלק את הפיצוי לשניים" (בפסקה 19). שני הצדדים ערערו על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 7986/10 כהן נ' ברוקס) והגיעו (בשלב קדם הערעור) לפשרה שניתן לה תוקף של פסק דין ביום 18.5.10, לפיה יתוסף לפיצוי סך של 250,000₪ (ולפיצוי העיתי סך של 3,000₪ בחודש). זאת, על יסוד הצעת בית המשפט, בנושא אליו נשוב בהמשך, לפיה לא היה מקום לסטות מן ההלכה שנקבעה בע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 450 (2000) (להלן: הלכת אקסלרד) ולפסוק לתובעת פיצוי בגין עזרת צד ג' בסכום של 12,000₪ בחודש בלבד. בע"א 8629/07 בן ארי נ' קליידרמן, בסוגיית קיצור תוחלת החיים אמר בית המשפט העליון: "קביעה זו כי לא ניתן לקבוע ממצא ברור בשאלת תוחלת החיים מקובלת עלי והיא מתבקשת לאור הזהירות הנדרשת בכגון דא, במיוחד במקום שבו המומחים עצמם מסוייגים ומדברים במונחים של 'ספקולציות', וקיימים פערים משמעותיים בהערכותיהם. טענות הצדדים לפנינו בהקשר זה לא שיכנעונו כי יש לסטות מן הבחירה של בית-המשפט שלא לקבוע מסמרות בענין קיצור תוחלת החיים. אדרבא, מטענות הצדדים עולה הקושי לגזור מסקנות מבוססות מהתשתית שהובאה. בית-המשפט קמא בחר אפוא בפתרון מאוזן שנועד למנוע קיפוח של מי מהצדדים, לאמור: לפצל את מנגנון התשלום באופן שייקבע תשלום חד-פעמי עד לגיל 45, ולאחר מכן תשלום עיתי כל זמן שהמשיב בחיים (תשלום אחת לשנה - מראש). בבחירה זו המצויה בגדרי שיקול הדעת של הערכאה המבררת לא ראיתי עילה מספקת להתערב. יוער בהקשר זה כי ההכרעה בנושא קיצור תוחלת החיים היא תמיד פועל יוצא של הנסיבות המיוחדות של המקרה ושל התשתית הראייתית שהובאה בתיק הנדון; אין ללמוד בעניין זה גזירה שווה מממצאים שנקבעו לגבי חולים אחרים בתיקים אחרים" (בפסקה 2, מפי המשנה לנשיאה, כב' השופט א' ריבלין). נכותתוחלת חיים