תא 5768/01 הסכם תכנון חזיתות בניינים 1. בין הצדדים נכרת הסכם לפיו יעבדו ביחד, בשיתוף פעולה, בעבודות תכנון החזיתות של ביניינים במתחם השיקום של העיר העתיקה בנצרת, ובאותו הסכם צויין כי השכר המוסכם עם עיריית נצרת - המזמינה, הינו 5.9% מעלות הביצוע. כמו כן סוכם בין הצדדים כי השכר יתחלק ביניהם לאחר הורדת שכר הכמאי, בכך שהנתבע יקבל 60% והתובע יקבל 40%. באותו הסכום צויין סעיף נוסף, לפיו התובע יעסוק בפיקוח העליון.   2. התביעה בתחילתה הוגשה בסדר דין מקוצר, הוגשה בקשה ע"י הנתבע לקבלת רשות להתגונן, ובהחלטה מיום 28/7/02 ניתנה לנתבע רשות להתגונן, ניתנה החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית, ונקבע התיק להוכחות. הצדדים אכן הגישו תצהירי עדות ראשית.   3. ביום 31/10/02 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק, אשר במהלכה נחקרו בעלי הדין בחקירות נגדיות, והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה, בסוף אותה ישיבה.   4. אין מחלוקת בין הצדדים כי היו שני שלבים של עבודה הנוגעת לשיקום ושיפוץ חזיתות בעיר העתיקה, השלב הראשון הרלוונטי לעניינו, בוצע בפועל על ידי הקבלן, נזיה חמדאן, ועלותו היתה 508,024 ₪ בצירוף מע"מ, ואילו השלב השני אשר לא בוצע בפועל, היה בעלות 1,500,000 ₪, בצירוף מע"מ.   5. אין מחלוקת בין הצדדים גם בכך שהחלק השני אשר לא בוצע בפועל קיבל עליו הנתבע 80% מהשכר שהיה זכאי לו, ובגין אותו חלק לא היה בכלל צורך בעבודות פיקוח מטעמו של התובע, בהתאם להסכם, מאחר ואותו חלק בפועל לא בוצע.   6. הצדדים חלוקים בשלוש שאלות: א. האם התובע ביצע עבודת פיקוח עליון בנוגע לחלק אשר בוצע בפועל ע"י הקבלן חמדאן, ובהתאם לתנאי החוזה בין הצדדים? ב. האם התובע ביצע עבודת תכנון הגדר של בית הקברות בעלות של 38,438 ₪ בצירוף מע"מ? ג. מה היה השכר של הכמאי אשר אותו צריך להוריד מהשכר הכללי אותו קיבל הנתבע, בגין הפרוייקט, לפני החלוקה בינו לבין התובע?   7. עבודות הפיקוח: שמעתי את העדויות בעניין הזה, וכן עיינתי בתצהירים, ולאחר ששמעתי את העדויות השתכנעתי כי התובע כלל לא ביצע עבודות פיקוח, כנדרש על החלק אשר בוצע בפועל. אין צורך במומחיות מיוחדת כדי לדעת כי עבודת פיקוח על ביצוע פרוייקט שיקום חזיתות מצריך פיקוח מתמיד, מסודר ומתועד, דבר שלא היה במקרה שלנו. התובע השיב בחקירה הנגדית כי לא ערך דיווח או תיעוד לעבודות הפיקוח שהוא ערך לטענתו בשטח, לא נערך רישום על מימצאיו בשטח תוך כדי עבודות הביצוע, לא ערך רישום על ימי ושעות הפיקוח שהיה אמור לבצע לפי ההסכם, ולא די במעבר יומי של התובע ממקום העבודות בדרכו למשרד או בחזרה ממנו כדי להוכיח כי ערך פיקוח עליון על העבודות לפי טענתו. התובע העיד כי רוב עבודות הפיקוח נערכו במהלך הסיורים המשותפים של התובע עם הנתבע לאחר שהנתבע הגיע מירושלים. מדברים אלו ניתן לראות כי התובע בפועל לא מילא את חלקו בהסכם בגין עבודות הפיקוח שהיה אמור לבצע לבד ללא קשר לביקורי הנתבע בשטח. יתרה מכך, עבודת פיקוח מתבצעת תוך כדי יצירת קשר מתמיד עם אנשי המזמין של העבודה או המבצעים של העבודה, ולפי עדותו של התובע לא היה לו כל קשר עם אנשי המזמינה, עיריית נצרת, בשטח. מהאמור לעיל אני מקבלת את עמדתו של הנתבע כי התובע זכאי ל-80% בלבד מהשכר על פי ההסכם כי לא ערך עבודות פיקוח בשטח.   8. עבודות תכנון הגדר של בית הקברות: טוען התובע הוא ביצע עבודות תיכנון הגדר של בית הקברות. הנתבע מכחיש כי התובע הוא שביצע תכנון הגדר, וטען כי הוא בעצמו הוא שביצע את עבודות התכנון הללו, וכן טוען כי הגדר של בית הקברות לא היווה חלק מהעבודה המוסכמת בין הצדדים בהתאם להסכם, מאחר ושם דובר על תכנון חזיתות בלבד, ואין המדובר בחזית, אלא בגדר בית קברות. הנטל להוכיח ביצוע עבודה זאת ע"י התובע מוטל על התובע עצמו, ולא מצאתי כי התובע הרים נטל הוכחה בענין זה. ביצוע עבודת תכנון מסוימת, אשר שנויה במחלוקת בין הצדדים, ניתנת להוכחה בנקל על ידי הצגת מסמכים, תוכניות, מפות, שרטוטים, והתובע משום מה לא הציג ולו חצי מסמך לתמיכה בטענתו זו. אני מקבלת בענין זה את עמדתו של הנתבע כי התובע לא ביצע עבודה זו, וכי ספק אם תכנון הגדר של בית הקברות מהווה חלק מתכנון החזיתות, לפיכך אני קובעת כי אין התובע זכאי לשכר כלשהו בגין אותה עבודה.   9. שכר הכמאי: על פי ההסכם בין הצדדים זכאי התובע לקבל 40% מהשכר של תכנון החזיתות שהוא בשיעור 5.9% מהעלות של הפרוייקט, והחישוב של השכר או החלק של התובע מתבצע לאחר ניכוי שכר הכמאי, שהיה במקרה דנן המהנדס נסים מוסללם. הנתבע טוען כי השכר של הכמאי היה 0.9% ולכן התובע זכאי לחלק של 40% מתוך 5% בלבד מעלות הפרוייקט, בעוד שהתובע טוען כי שכר הכמאי היה 0.4% בלבד, ולכן זכאי הוא ל-40% מ-5.5% מעלות הפרוייקט. בחקירתו הנגדית הוצג לנתבע מסמך (ת/2) המופנה מהנתבע לכמאי המהנדס ניסים מוסללם בו הוא מעלה על הכתב סיכום בגין שכר של הכמאי בשיעור 0.004% בגין כל הכנת המפרטים והכמויות והכנת החומר למכרז, והנתבע אישר את חתימתו על המסמך. הנתבע ביקש בעדותו לסתור את המסמך ת/2, וניסה לטעון כי על אף ההסכם הוא בעצמו ביצע חלק מעבודות הכמאי. לפי סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותמני לא ניתן לסתור מסמך בכתב על ידי עדות בעל פה, שאינה נתמכת בכל מסמך, ולכן לא ניתן לקבל את גרסתו של הנתבע כי הוא בעצמו ביצע חלק מעבודות הכמאות, ולכן כביכול זכאי הוא לחלק משכר זה, ולפיכך אני קובעת כי השכר של הכמאי היה 0.4% בלבד, לפי המסמך, והתובע זכאי לחלקו בשכר לאחר הפחתת חלק הכמאי כאמור.   10. לפי האמור לעיל זכאי התובע ל-40% מה-80% מ-5.5% מעלות הפרוייקטים שלב ב' ו-ג' שהוא בסך 35,341.22 ₪, מהם קיבל בעבר מהנתבע סך של 20,000 ₪, ולכן הוא זכאי ליתרה בסך 15,341.22 ₪ בצרוף מע"מ.   11. הנתבע שלח לתובע לאחר הגשת התביעה במהלך המשפט שני שיקים, אחד בסך 4,680 ₪ שנתקבל אצל התובע ביום 12/2/2002, והשני על סך 8,128 ₪ שנתקבל אצל התובע ביום 27/10/2002. ב"כ התובע טען כי התובע לא הסכים לפרוע את השיקים מאחר והם נשלחו בלווית מכתבים מטעם הנתבע לפיהם שיקים אלה לסילוק מלוא התביעה, ואילו היה התובע פודה השיקים היה נחשב כמי שמסכים לוותר על יתרת התביעה בהתאם לתקנות. ב"כ התובע הפנה בענין זה לתקנות 504 - 510 לחסד"א. אני מקבלת את טענתו של ב"כ התובע לפיה התובע לא פרע את השיקים בצדק, ואילו היה פורע השיקים היה הנתבע יכול לטעון כלפיו טענה לפיה מודה התובע בסכום החוב שנשלח אליו, וזאת נוכח המכתבים של הנתבע לפיהם אותם שיקים לסילוק מלוא חובו לתובע, ולכן אין לקחת בחשבון את משלוח השיקים לתובע לצורך חישוב הפרשי הצמדה וריבית. יש לציין כי ב"כ התובע החזיר לנתבעים את השיקים.   כאן המקום לציין כי אכן הנתבע שילם בשתי הזדמנויות לתובע סכומים כמפורט לעיל, והוא טוען כי אותם סכומים לא שולמו לתובע לפני כן עקב חוסר סדר מצידו והוא התנצל על כך. ב"כ התובע טען כי הנתבע גילה חוסר תום לב בכך שלא שילם בזמן סכומים שלא היו שנויים במחלוקת וכל פעם תיקון את חישוביו מחדש ושילם סכום חדש לתובע לסילוק מלוא החוב לטענתו, ולכן יש מקום לטענתו לחייב את הנתבע בהוצאות לדוגמא. אם נתבע אינו משלם סכום שהוא שנוי במחלוקת אז הסנקציה הינה בחיובו בהפרשי הצמדה וריבית, ואינני מוצאת אחיזה לטענה כי היה חוסר תום לב מצד הנתבע, ואני כן שוכנעתי כי הנתבע לא עשה חישובים נכונים, ולכן שלח שני שיקים נוספים בהזדמנויות שונות לתובע, אך היה על הנתבע לשלם לתובע את אותם סכומים ללא ההתנייה כי אותם סכומים הם לסילוק מלוא החוב, אלא היה עליו לשלם לתובע את אותם סכומים שאינם שנויים במחלוקת מבחינתו, ולהמשיך להתדיין עם התובע בבית המשפט על יתרת החוב השנויה במחלוקת.   באשר למועד התשלום של יתרת החוב, הנתבע לא הראה את מועד קבלת התשלום מעירית נצרת, וכן לא הראה כי היה מוסכם בין הצדדים כי התשלום לתובע יבוצע רק לאחר קבלת התשלום מעירית נצרת, ולכן יש מקום לקבוע כי מועד התשלום לתובע היה אמור להתבצע זמן סביר לאחר כריתת ההסכם, וסיום העבודות, ולכן אני קובעת בנסיבות הענין כי מועד התשלום לתובע היה ביום 7/7/97, כשנה לאחר כריתת ההסכם.   12. לסיכום: אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 15,341.22 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7/7/97 ועד יום התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ. ובקביעת סכום ההוצאות הבאתי בחשבון גם את ההליך של בקשת רשות להתגונן. בניין