קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקיפה עם אקדח צעצוע: 1. ערעור על הכרעת-דינו של בימ"ש השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט מ' פלד), בת"פ 3019/98, בה הרשיע את המערער בתקיפה. עפ"י עובדות כתב האישום, בגינן הורשע כאמור, תקף המערער את אשתו (דאז), בכך שחבט באפה באמצעות אקדח צעצוע שהחזיק בידו. האירוע התרחש בביתם, ביפו, בתאריך 13.4.96. 2. למעשה מבוססת הכרעת-הדין על עדותה היחידה של המתלוננת. זו סיפרה, כי בשעות הערב, בהיותם בסלון הדירה, לקח בעלה את אקדח הצעצוע, העיף אותו עליה, ממרחק של כחצי מטר, ופגע בפרצופה. היא לקחה את האקדח ויצאה מיד מן הבית. הרגישה כאב ונפיחות, הגיעה לביה"ח, שם נבדקה, לרבות צילום רנטגן של האף. המשטרה הגיעה לביה"ח ושם מסרה את תלונתה (לא הוברר לביהמ"ש מי יזם את הפניה למשטרה ומי התקשר אליה). המתלוננת והמערער מצויים היו ב"סכסוך" והגישו בעבר תלונות הדדיות למשטרה. 3. גירסתו של המערער היתה, כי הוא כעס על שהדירה היתה "מבולגנת" ולא מסודרת. כשהעיר על כך למתלוננת, היא החלה לצעוק ולקלל. הוא שכב על הספה בסלון והרגיש תחתיו את אקדח הצעצוע. "אמרתי לה שבמקום לקלל ולצעוק היתה צריכה לסדר את הבית ומסרתי את האקדח לידיה." המתלוננת המשיכה לצעוק ולאיים עליו שתכניס אותו לבית הסוהר, ויצאה מן הבית. 4. בימ"ש קמא הרשיע את המערער, באמרו כדלקמן: "אני סבור, כי יש בעדותה הכוללת של המתלוננת ובאפיוני התנהגותה לאחר ארוע הפגיעה בה מזה, לעומת העדר הסבירות המצוי בגירסת הנאשם מזה, כדי להבהיר כי ההתרחשות הפוגעת בה אכן ארעה וגם ארעה. המתלוננת מסרה עדות עניינית ובלתי מתחמקת ומעוררת אמון בכללותה. גירסתה של המתלוננת, כמפורט לעיל נמצאת, איפוא, בעיני מהימנה." 5. מדובר, איפוא, בממצא מהימנות של בימ"ש קמא, לאחר שהתרשם מן הצדדים שהעידו לפניו ומגירסאותיהם - ולא התעלם משום טענה מטענותיו של המערער לגבי סתירות ושברי סתירות, כביכול, כאלו או אחרות, בגירסתה של המתלוננת. ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים, שנושא דיוננו אינו נמנה עליהם. 6. בימ"ש קמא לא התעלם, ואף נתן דעתו לכך, שעדותה של המתלוננת הינה בגדר עדות יחידה לעצם קרות אירוע התקיפה. אך מאחר והוא בחן היטב את גירסתה של המתלוננת, שנמצאה ראויה לאמונו, לעומת גירסתו של המערער, שנמצאה בלתי סבירה בעיניו - נתן בימ"ש קמא את מלוא המשקל הראייתי לעדותה. לא מצאתי טעות בשיקול דעתו או במסקנתו של בימ"ש קמא. 7. המערער הקדיש לא מעט מערעורו לענין התעודה הרפואית והממצאים - או נכון יותר לומר: העדר הממצאים הרפואיים, בבדיקתה של המתלוננת. בתעודה הרפואית (נ/ 3) נרשם מפיה של המתלוננת, שהיא קיבלה מכה באף. לא נמצאו סימני חבלה, צורת האף תקינה, אין דימום, אין שבר. המערער העיד מטעמו רופא משפחה (עה/ 2) לצורך פרשנותה של התעודה הרפואית. המערער ביקש ומבקש ללמוד מעדותו של הרופא, כי אם אכן נזרק אקדח מתכת על אפה של המתלוננת, חייבים היו להופיע סימנים ונפיחות למספר שעות. בהכרעת דינו התייחס בימ"ש קמא לטענות האמורות של ב"כ המערערת, לניתוח עדותו של רופא המשפחה ולמסקנה המשתמעת ממנה. בימ"ש קמא סיכם את הדיון בנושא זה, כדלקמן: "... מציין העד כי סבירות הופעת הסימנים תלויה בעצמת המכה ואינה מחוייבת... יש בעדותו של הרופא, שהובא כאמור מטעם הנאשם, כדי לחזק את טענת המתלוננת, בדבר תחושת נפיחות בפנים, באומרו כי תיתכן טראומה באף, כאשר אין חובה שיימצאו סימנים המעידים על החבטה ובקובעו כי תחושת נפיחות אצל אדם תיתכן גם ללא קיומה של נפיחות בפועל..." אני מסכים עם האמור. 8. מסקנתי היא איפוא, כי יש לדחות את הערעור. יצויין, כי המערער אינו מערער על גזר-הדין ואפילו לא על עצם ההרשעה. הוא איננו מבקש - אף לא לחלופין - כי נשקול מבחן או של"צ ללא הרשעה. למרות זאת, אני מציע לפנים משורת הדין, ובהתחשב בנסיבות הענין, לשקול מיוזמתנו את ביטול ההרשעה: למערער אין כל הרשעה קודמת; התקיפה היתה קלה; הצדדים כבר התגרשו זה מזה; הפגיעה בהמשך עבודתו של המערער, בשל ההרשעה, עלולה להיות ללא יחס לאינטרס הציבורי שבהרשעה. לפיכך, אני מציע, כי נבקש תסקיר שירות המבחן כדי שנשקול את עמדתנו לגבי ההרשעה ואת המלצתו של שירות המבחן, בהתאם לנתוניו ונסיבותיו של המערער, למבחן או לשל"צ. 9. לאחר שכתבתי את חוות דעתי, נתקבלה בלשכת האב"ד, בקשתם של הצדדים להורות על קבלת תסקיר של שירות המבחן. כיוונתי איפוא, לדעת גדולים. ז' המר, שופט השופטת ד' ברלינר: אני מסכימה. ד' ברלינר, שופטת אב"ד השופט א' בייזר: אני מסכים. א' בייזר, שופט לפיכך הוחלט, כאמור בחוות-דעתו של כב' השופט ז' המר, לדחות את הערעור על הקביעות העובדתיות של בית משפט קמא, להזמין תסקיר שירות מבחן, כדי לשקול את שאלת הרשעתו או אי הרשעתו של המערער. משפט פלילינשקאלימותאקדחתקיפה