אי הפסקת עבודה לאחר תאונת עבודה

התביעה נדחתה ע"י הנתבע משלא מסר התובע מועד מדוייק לפגיעה ומשלא הוכח מאמץ לא רגיל, או כי הפסיק עבודתו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הפסקת עבודה לאחר תאונת עבודה: א. הרקע וההליך .1 התובע הגיש ביום 7.8.96תביעה לתשלום דמי פגיעה לאחר שהרים גלגל רצועה, הרגיש כאב ונגרם לו בקע, פגיעה מ- 16.5.96(נ/1). .2 בהודעתו לחוקר המל"ל מתאר התובע עבודתו כחרט משנת 1962ובארץ משנת 1978, כשעד שנת 92' עבד כשכיר ומאז כעצמאי; כי עסק בייצור חלקים שמשקלם הממוצע כ- 10ק"ג, עבודה בפלדה וברזל, שימוש בפריטים כבדים שמשקלם כ-30- 40ק"ג, כשמשקל מעל 40ק"ג מרים הוא עם מנוף, ופרטים שמשקלם 30- 40ק"ג מקבל הוא לעבודה 5- 4פעמים בחודש. לדבריו, ב- 15.5.96הרים מהרצפה למחרטה, פלטת ברזל שמשקלה כ- 40ק"ג, כדי לייצר ממנה גלגל רצועה, ובזמן ההרמה הרגיש כמו קריעה בצד שמאל במפשעה, במקום בו נותח בעבר, המשיך בעיבוד החלק, הוריד הגלגל מהמחרטה לריצפה (ואז משקלו פחות 10ק"ג). למחרת פנה לרופא המשפחה, וזה היפנה אותו למנתח, שקבע לו תור ל- .1.9.96מיום הפגיעה ועד לנתוח עבד כרגיל עם חגורה, והרים חלקים כבדים (נ/2). .3 התביעה נדחתה ע"י הנתבע משלא מסר התובע מועד מדוייק לפגיעה ומשלא הוכח מאמץ לא רגיל, או כי הפסיק עבודתו. .4 בתביעתו לביה"ד טען התובע כי כעצמאי מקפיד הוא לשלם את המוטל עליו לנתבע, כי הרופא כשכתב שסובל הוא 6ימים מהשבר עשה כן בטעות, כי בקופ"ח טעו כשכתבו שהפגיעה הייתה ב-16.5, כי בהיותו עולה חדש ולא קורא עברית, לא הבחין בטעות וכי מכתבו מ-27.10, מסביר את שקרה, וכי מדובר בתאונת עבודה. .5 התובע העיד בפניי ועם תום עדותו סיכמו הצדדים טענותיהם. לאחר ששבתי ועיינתי בכל החומר שבפניי - ניתן פסק הדין. ב. ההכרעה .1יום האירוע - בעדותו טוען התובע כי הארוע התרחש ב- 15.5.96(בטעות נרשם בפרוטוקול 15.6). כך גם טען בנ/2, בתביעתו לביה"ד, ובמכתבו לנתבע מ- 27.10.96שצורף לתביעתו. בנ/ 1טען כי נפגע ב-16.5, וכך אף עולה מתעודה רפואית ראשונה. התובע מסביר כי ביקר אצל הרופא לראשונה ב- 16.5וכי הרישום בדבר פגיעה מאותו יום - בטעות יסודו, טעות שנגרמה ע"י רואה החשבון שטעה לרשום כך בהתאמה לחומר הרפואי. לבקשתו, ייצג אותו רואה החשבון בדיון בפניי, ואישר כי אכן באופן זה מילא את נ/1, וכך עולה אף ממכתבו מ-.27.10.96 משכך - מקובלת עליי טענתו כי הארוע הנטען ארע ב-.15.5.96 .2הארוע - עיון בהודעתו (נ/2) מעלה כי מדובר בעבודה שגרתית ורגילה. בין אם נשווה העבודה שביצע באותו יום לעבודתו הרגילה המתוארת בהודעתו (עמ' 1), ובין אם נבחן את הצורה בה תאר עבודתו באותו יום, והעדר איזכור בדבר מיוחדות - חריגות העבודה/ההרמה/המשקל שהורם - כל אלה מובילים למסקנה כי מדובר בעבודה רגילה ושגרתית שביצע באותו יום, כבימים ושנים עברו. תמוכין לקביעתי זו מצויים בנ/1, בתאור הפגיעה - התובע מתאר עבודה מסויימת, שגרתית ואינו מציין כלל, כי מדובר בעיסוק מיוחד - חריג או במשקל כבד מהמקובל. בתעודה רפואית ראשונה נרשם כי הארוע ארע "בזמן הרמת משקל" - שוב, אין אזכור למשקל כבד יותר, יוצא מהרגיל, חריג. עיון בכתב התביעה המפורט (הוגש ב-16.11.98) מעלה כי אף בו אין כל אזכור לארוע מיוחד. התובע מציין "הרמתי גלגל רצועה לעיבוד במחרטה והרגשתי כאב חזק ומסתבר שקבלתי שבר" (ההדגשה הוספה, סעיף ג'1). דהיינו, התובע אינו מתאר משקל חריג, אך מתאר כאב חזק. במכתב הפניה לרופא כירורג מציין ד"ר גברילוב כי מדובר בארוע "אחרי עבודה קשה" ובכרטיס הרפואי נרשם: "סובל כבר שבוע שוב פעם הכאבים חוזרו אחרי עבודה קשה" (ההדגשה הוספה). - דהיינו, אף שסיפר לרופאו על עבודה קשה, ועל כאבים בעקבותיה, לא סיפר על מיוחדותה - חריגותה של עבודתו זו, ביום הארוע. בעדותו בפניי מציין הוא כי ב- 15.5הרים גלגל רצועה ופתאום הרגיש כאבים... - שוב אין תאור בדבר ארוע יוצא מן הרגיל. בחקירתו הנגדית, אף כי ניסה להפחית מהמשקל שהוא מרים (בנגוד לתאור בנ/2) אישר כי הוא מרים משקל כזה (40- 30ק"ג) בשנים אחרונות, ובתשובה אחת לאחריה טען שלא הרים משקל כאמור אלא בעזרת מנוף, כשמנגד אישר כי בנה מנוף רק לאחר הניתוח. - משלא שוכנעתי מעדות התובע בפניי, שמיניה וביה נסתרה, ומשסותרת היא דבריו הברורים בנ/ 2ומשממכלול החומר שבפניי לא נטען להרמה מיוחדת ביום הארוע שוכנעתי כי אין בפניי מאמץ בלתי רגיל ביום הארוע הנטען. .3הרישומים הרפואיים - למען הסר ספק, בחנתי אף נושא זה. ב- 16.5.96בכרטיס הרפואי רשם ד"ר גברילוב: "סובל כבר שבוע שוב פעם הכאבים חזרו אחרי עבודה קשה" דהיינו - מדובר בכאבים במשך שבוע, שחזרו לאחר עבודה קשה. באופן דומה רשם גם בהפנייה לכירורג ושם ציין כי כבר 6ימים מרגיש כאבים במפשעה. התובע טען כי לא אמר כך לד"ר גברילוב, וכי הרופא טעה. התובע טוען כי בשל אי יכולתו לקרוא עברית - לא ראה הטעות, וכי מדובר ברופא מחליף. דא עקא, כי התובע דיבר עברית ורוסית עם הרופא - דהיינו, לא צריך היה להיות קושי כלשהו בהבנת דבריו, מה גם כי בביה"ד הבין התובע היטב את שנשאל ואף השיב בהתאם. כך גם עולה מנ/.2 אין גם סיבה הגיונית אחרת "לטעות", בודאי כשציין שהכאבים שוב חזרו לאחר עבודה קשה. כך המצב שאין אצל הרופא רישום סתמי של לפני 6ימים, אלא כאבים במשך שבוע, שחזרו שוב לאחר... דהיינו, רישום מפורט וברור. - לאור כל אלה, לא שוכנעתי כי אכן מדובר בטעות ברישום אצל הרופא. .4הפסקת עבודה - בנ/ 1מציין כי חזר לעבודתו המלאה לאחר בדיקת הרופא (עמ' 2). בהודעתו ציין כי המשיך מיד בעבודתו הרגילה עד שסיים עיבוד החלק עליו עבד, סיים עבודתו כרגיל ולמחרת פנה לרופא (נ/ 2עמ' 2). בעדותו הראשית טען כי מיד הפסיק העבודה (עמ' 3שורות 3-1). עוד אמר כי עבד לאחר שביקר אצל הרופא, שלא נתן לו חופשת מחלה, אלא שעבד "לא כרגיל אלא קצת" וכי עד לניתוח "עבדתי במשך תקופה זאת בסבל רב ועבדתי מעט שעות". - לאור כל אלה, אין ספק כי התובע המשיך בעבודתו, ולא הפסיקה עד הניתוח. גם טענתו כי עבד קצת או פחות אינה מקובלת עליי משהתובע כדבריו, עובד לפרנסת משפחתו, משאינו מעסיק עובדים, ומשלא הוצגה ראיה להקטנת פעילותו. .5כללי - ראוי לציין כי המל"ל מכיר או דוחה תביעות עפ"י הוראות הדין, בענייננו הוראת סעיף 84לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-.1995 בבחינתו כאמור אין המל"ל יכול, ואף חייב הוא, שלא להתחשב בעובדה כי מדובר במבוטח שכל השנים שילם אם לאו. תנאי ההכרה בארוע כתאונת עבודה - הם בלבד הקובעים בשאלה זו. לכן, טרוניית התובע בדבריו (עמ' 4שורה 6-5, עמ' 6שורה 4-5) אין להם מקום. .6לאור כל אלה, משלא שוכנעתי כי נתקיימו בתובע תנאי סעיף 84וכי אכן הבקע שארע הינו תאונת עבודה - נדחית התביעה, ללא צו להוצאות.הפסקת עבודהתאונת עבודה