מה הדין במקרה של אובדן הסכם ? לצורך עמידה בתנאי של מסמך בכתב ניתן להביא ראיות בדבר קיומו של מסמך בכתב אנו מפנים לפסיקת בית המשפט העליון : דברי כב' השופטת א. חיות בע"א 7119/08 חיימי נ' שמיר, בפיסקה 9 (6.9.2010): ”בתביעה שהגישו המשיבים בבית משפט קמא ביקשו הם לאכוף הסכם מכר מקרקעין כעשרים ושש שנים לאחר ההתקשרות באותו הסכם ובלא שהיה בידם לצרף לתביעה את ההסכם שלקיומו טענו. נקודת פתיחה זו מציבה בפני המשיבים קושי לא מבוטל בבואם לבסס את עילת התביעה, בייחוד נוכח דרישת הכתב המהותית הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין... יחד עם זאת, אין מדובר במשוכה בלתי עבירה במובן זה שהצגת ההסכם הכתוב איננה תנאי בלעדיו אין להוכחת קיומו. כך למשל מקום שיעלה בידי התובע להראות כי הסכם בכתב נוצר ונכרת אך אבד או שאין בידי התובע להציגו מסיבות שונות שאינן בשליטתו, כי אז יוכל התובע להוכיח בראיות משניות אף את תוכנו של ההסכם הכתוב ותביעתו לא תיכשל אך בשל העובדה שהמסמך גופו אינו מצוי בידיו. גישה זו יש לה עיגון ברור בפסיקתו של בית משפט זה. כך נפסק בע"א 455/85 קצין התגמולים נ' כספי, פ"ד מב(1) 177, 188 (1988) מפי הנשיא שמגר כי: "כללי ראיות המקובלים מורים, כי אפשר להוכיח את תוכנו של מסמך בראיות משניות, אם הוכח, כי העניין נופל בגדר אחד החריגים ל'כלל הראיה הטובה ביותר', כגון שהמסמך המקורי אבד או הושמד. הכלל הראייתי הזה היה עומד... גם אילו נדרש הכתב כיסוד חיוני של הפעולה המשפטית. כך, דרך משל, יוכל צד לעיסקה במקרקעין להוכיח בראיות משניות תוכנו של מסמך בכתב המכיל את ההתחייבות לעשות עיסקה, אם יוכיח כי המסמך אבד... תוצאה זו היא הגיונית וסבירה" (שם, 188). דברים דומים שב בית המשפט וקבע גם בע"פ 2286/91 מדינת ישראל נ' אילוז, פ"ד מה(4) 289 (1991) מפי הנשיא שמגר בציינו: "לא יכול להיות חולק על כך, כי לו אבד או הושמד המסמך, ניתן היה להביא ראיה משנית במקום הראיה הטובה ביותר, וזאת בין אם דרישת הכתב היא מהותית ובין אם היא ראייתית" (שם, 306). אכן, אובדן הכתב או השמדתו אינם מאיינים את הפעולה המשפטית שנעשתה כדין על פיו ולכן אובדן המסמך הכתוב או השמדתו אין משמעותם אובדן העילה המשפטית הקמה מכוחו...“חוזהאובדן חוזה