קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול מכרז פומבי: עתירה זו עניינה בבקשת העותרת לבטל את תוצאת מכרז פומבי 01/2012 לניהול ותפעול מערכת הגבייה והאכיפה שפרסמה המשיבה 1, לפיה הוכרזה המשיבה 2 כזוכה במכרז, להורות כי ההסכם שנחתם ביניהן בטל ומבוטל, ולהכריז על העותרת כזוכה במכרז. רקע בהינתן שהצדדים נדרשו בטיעוניהם לתקופה שקדמה לפרסום המכרז נשוא העתירה, ראיתי להרחיב בהצגת נתוני הרקע הרלוונטיים, כפי שהם עולים ממכלול החומר שבפניי, לרבות כתב התשובה שהוגש מטעם המשיבה 1, המועצה מקומית כפר כנא (להלן - המועצה), וארבעה משיבים נוספים בעתירה הקודמת שהוגשה נגדם (עת"מ 26468-06-12; להלן - העתירה הראשונה). המועצה הייתה מצויה במשך למעלה מעשור בקשיים כלכליים שבעקבותיהם לא הצליחה לעמוד בתשלומים לספקים שונים ואף לא במועדי תשלומי שכר לעובדיה. קשיים אלה נגרמו, בין היתר, כתוצאה מניהול לא תקין של המועצה, ובכלל זה, אי גביית מיסי ארנונה, מתן הנחות בארנונה וכן ביטולי חיובים שונים. בהיעדר כל הכנסה לקופתה של המועצה, לא הספיקה ההקצבה החודשית של משרד הפנים לכסות עיקולי תביעות ולהעביר את תשלומי השכר השוטפים לעובדי המועצה. כתוצאה מכך, המועצה נתבעה על ידי גורמים שונים לרבות עובדיה וספקיה. בניסיון למנוע קריסה כלכלית ננקטו מספר פעולות דחופות: הראשונה - מונו מספר חשבים מלווים מטעם משרד הפנים. במסגרת תפקידם היה עליהם לפקח ולבדוק פעולות בלתי חוקיות שבוצעו, אם בוצעו, על ידי נבחרי ציבור ולפעול לביצוע גביית הארנונה. כמו כן, התבקשו להציע דרכים לפתרון המצוקה הכלכלית אליו נקלעה המועצה. השנייה -בוצעו תוכניות הבראה מאושרות על ידי משרד הפנים בשנים 2004, 2007 ו- 2010. השלישית - ביום 28.4.07 ניתן על ידי שר הפנים צו להדחת ראש המועצה וחבריה. זאת בשל גרעון מצטבר אדיר של המועצה, אשר הגיע לכמעט 140% מהתקציב הרגיל, וכן בשל גרעון בתקציב השוטף שעמד על 24%, עקב אי עמידת המועצה בתוכנית ההבראה משנת 2004 וביעדי הגבייה שהתחייבה בהם - אחוז הגביה הגיע ל-26% בלבד. הרביעית - מר מוטי מרדכי, החשב המלווה של המועצה, שמונה על ידי משרד הפנים, מונה כממלא מקום ראש המועצה עד למינוי ועדה ממונה. במסגרת סמכויותיו הוא נקט בהליך של מכרז שעניינו בחירת קבלן חיצוני להספקת שירותי גבייה ואכיפה של תשלומי ארנונה ומיסים עירוניים נוספים (להלן - המכרז הראשון). החמישית - ביום 26.12.07, מונתה ועדה ממונה למועצה בראשה עמד מר אילן גבריאלי (להלן - מר גבריאלי). המכרז הראשון (מכרז פומבי מס' 02/07) פורסם במהלך שנת 2007 העותרת זכתה בו וחתמה על חוזה התקשרות עם המועצה לפיו היא תספק לה שירותי גבייה במשך 5 שנים, מחודש יוני 2007 ועד לתאריך 3.6.12. ביום 30.5.12 סוכם ביניהן כי העותרת תמשיך לספק למועצה שירותים אלה, וכך עד למועד בחירת הזוכה במכרז חדש שעתידה המועצה לפרסם, ולכל המאוחר עד לחודש דצמבר 2012. בחודש יוני 2012 שיעור הגבייה הגיע ל- 79% וחובה של המועצה עמד על 25 מיליון ₪ "בלבד". ביום 14.6.12 הגישה עמותת הצדק והשוויון, ביחד עם עוד 22 עותרים, את העתירה הראשונה לבית משפט זה נגד המועצה, הוועדה הממונה, יו"ר הוועדה הממונה, גזבר המועצה, מנהל הארנונה (מר בסאם חכרוש) וחברת ביצורית בע"מ (היא העותרת בעתירה הנוכחית). בעתירה האמורה ביקשו העותרים להורות על הפסקת ההתקשרות בין המועצה ובין העותרת שבפניי, בהעלותם טענות שונות הנוגעות לחוקיות עבודת העותרת, ובכלל זה, חוקיות החיובים אותם היא גובה מהחייבים בגין הליכי אכיפת מיסי ארנונה בשם המועצה. העתירה הראשונה הסתיימה בפסק דין מיום 8.7.12 (כב' השופט א' קולה), בגדרו הגיעו הצדדים להסכמה כי היא תימחק (להלן- פסק הדין הראשון), בכפוף להסכמות הנוספות ביניהם, כדלקמן: הראשונה - המועצה תפרסם עד ליום 10.7.12 מכרז חדש, שעניינו במתן שירותי גביה ואכיפה, ותחליט על זוכה במכרז האמור עד ליום 8.8.12; השנייה - עד ליום 20.7.12 תהיה רשאית העותרת להמשיך בהליכי גבייה אותם היא נוקטת נגד תושבי המועצה; השלישית - החל מיום 20.7.12 ועד לתום תקופת הרמדאן, או עד למועד בו יוכרז על זוכה חדש במכרז, העותרת לא תהא רשאית לנקוט בהליכי גבייה ואכיפה מבצעיים, אך תהיה רשאית להוציא מכתבי התראה ודרישות תשלום לתושבי המועצה. ביום 12.7.12, בסמוך לאחר פסק הדין הראשון, פרסמה המועצה מכרז פומבי חדש (1/2012), הוא המכרז נשוא עתירה זו, שעניינו ניהול ותפעול מערכת הגבייה והאכיפה של חובות ארנונה שוטפים כמו גם חובות עבר הכוללים סוגי מיסים עירוניים שונים (להלן - המכרז השני או המכרז). סעיף 11 למכרז מגדיר את אמות המידה להכרעה בין ההצעות וכן את תהליך בחירת ההצעה הזוכה. השלב הראשון - נסוב על בחינת הצעות המחיר של המציעים, אשר מהווה 50% מהניקוד. במסגרת מסמך "הצעת המחיר" שצורף למכרז, כללה המועצה אומדן גלוי לפיו שיעור העמלה בגין שירותי הגבייה והאכיפה יעמוד על 3% מהגבייה בפועל, והמציעים נדרשו להציע הנחה משיעור זה. השלב השני - שבו נעוצה המחלוקת בין הצדדים - עוסק בבחינת איכותה של כל הצעה שצלחה את השלב הראשון, בהתאם לקריטריונים שהותוו מראש - כולל "נסיונו של המציע לרבות מנהל האכיפה המוצע על ידו, אופן מתן השירות, אמינותו של המציע והתנהגויותיו" - ואף הוא מהווה 50% מניקוד ההצעה. לצורך קביעת הניקוד בשלב השני, כך נקבע בתנאי המכרז, יתקיים ראיון בפני חברי ועדת המכרזים, או מי שיוסמכו על ידה לצורך זה, בנוכחות נציגי המציעים וכן עם המנהל המוצע על ידם. על פי תנאי המכרז, ההצעה הזוכה תהא זו שתזכה לסך כל הניקוד הגבוה ביותר. בהזמנה להגשת הצעות למכרז, נקבע כי ביום 17.7.12 בשעה 12:00 תתקיים במשרדי המועצה פגישה לצורכי הבהרות בנושא המכרז וכי השתתפותם של המציעים הפוטנציאלים בפגישה זו היא בגדר חובה. בפועל, הפגישה האמורה התקיימה במשרד גזבר המועצה ביום 31.7.12. השתתפו בה נציגי המועצה - הגזבר, המנכ"ל, מנהל האמרכלות, וכן נציגי ארבע חברות גבייה. בו ביום, נפתחה תיבת המכרזים והתברר כי למכרז הוגשו שתי הצעות בלבד: זו של העותרת וזו של מ.ר. עולמית שירות פיננסי בע"מ (המשיבה 2). הצעות אלו נבדקו, מוינו ופורטו בפרוטוקול הישיבה. כמו כן, הן שוגרו ליועץ המשפטי מטעם המועצה, עו"ד זאהי ח' טאהא (להלן- היועץ המשפטי), כדי שהלה יקבע האם עומדות הן בתנאי הסף של המכרז. בחוות הדעת מיום 1.8.12 קבע היועץ המשפטי כי בהצעות שהוגשו חסרים מספר מסמכים וכי אין מניעה להורות למציעים שישלחו את המסמכים הרלוונטיים. בישיבה שהתקיימה ביום 6.8.13 ראיינו נציגי ועדת המכרזים את המנהלים המוצעים מטעם המציעים. בחוות דעתו המשלימה מיום 9.8.12, קבע היועץ המשפטי כי הן העותרת והן המשיבה 2 עונות על תנאי הסף של המכרז, בהוסיפו כי הצעתה של המשיבה 2 הינה הזולה ביותר והיא עדיפה בשלב א', שמשקלו 50%, כאמור. ביום 15.8.12 התכנסה ועדת המכרזים לדון בהצעות והחליטה להמליץ על המשיבה 2 כזוכה במכרז. זאת, לאחר שהניקוד הסופי שקיבלה הצעתה של המשיבה 2 הוא 82 נקודות, בעוד שהצעתה של העותרת קיבלה 64 נקודות, כלהלן: "אופן מתן שירות: ביצורית - 12 והמשיבה 2 - 12; אמינות המציע והתנהגות: ביצורית - 8 והמשיבה 2 - 10; התרשמות ממנהל מוצע: ביצורית - 10 והמשיבה 2 - 10; הצעת מחיר: ביצורית - 36 והמשיבה 2 - 50". ביום 22.8.12 הודע לעותרת בשיחה טלפונית ובמכתב על אי זכייתה במכרז. בהמשך לכך, ההרשאות שניתנו לעותרת ולעובדיה, המאפשרות גישה לקובץ החייבים, בוטלו. העותרת טוענת, כפי שארחיב על כך בהמשך, כי הצעת המשיבה 2 איננה עומדת בתנאים ובדרישות הסף של המכרז. בכלל זה היא טוענת, כי להצעת המשיבה 2 אף לא צורפו מסמכים אשר נדרשו כדרישת סף במכרז. על הרקע האמור, הוגשה העתירה שבפניי ביום 26.8.12. בד בבד, הגישה העותרת בקשה למתן צו ארעי וצו ביניים האוסר על המועצה לקדם התקשרות עם המשיבה 2 מכוח המכרז, ולהורות כי העותרת תמשיך לספק למועצה שירותי גבייה על פי החוזה הקיים בינה ובין המועצה או על פי פסק דינו של בית המשפט בעתירה הראשונה. ביום 3.9.12 נעתרתי לבקשה למתן צו ארעי, האוסר על המועצה לקדם כל התקשרות עם המשיבה 2 מכוח המכרז, והתיק נקבע לדיון במעמד הצדדים. ביום 6.9.12 התקיים בפניי הדיון, שבמהלכו קיבלו הצדדים את הצעתי לפיה המשיב 3 (משרד הפנים) לא יימחק מן העתירה, חרף טענתו כי אינו בעל דין דרוש בעתירה. הצדדים גם קיבלו את הצעתי לפיה תינתן לעותרת זכות להשיב על טענות חדשות שהעלו המועצה והמשיבה 2 בכתבי התשובה מטעמן. הצו הארעי שניתן, כאמור לעיל, בוטל בהסכמת הצדדים, וביום 20.9.12 הגישה העותרת את תשובתה לטענותיהן של המועצה והמשיבה 2. עיקרי טענות הצדדים טענות העותרת לטענת העותרת, הצעת המשיבה 2 איננה עומדת בתנאי הסף הקבועים בסעיפים 2.1.1, 2.1.3 ו- 2.3 למכרז. סעיף 2.1.1 עוסק בניסיון קודם של המציע (להלן- סעיף 2.1.1). לטענת העותרת, הסעיף קובע שלושה תנאים מצטברים בעניין זה. האחד, על המציע להיות בעל ניסיון של שלוש שנים לפחות בתחום של ניהול מחלקות גביה או בתחום מתן שירותי גביה; השני, השירותים האמורים יינתנו לארבע רשויות מקומיות לפחות; והשלישי, מתוך הרשויות האמורות, לפחות שתיים מהן תהיינה בעלות מספר בתי אב העולה על 4,000. לדידה של העותרת, הפרשנות שהיא מציעה לדרישת הסף הקבועה בסעיף זה היא סבירה ונכונה. לשיטתה של העותרת, המשיבה 2 לא עמדה בדרישה האמורה. העותרת טוענת כי המשיבה 2 צירפה להצעתה המלצות של תשע רשויות מקומיות. ברם, כל אחת מן הרשויות האמורות איננה עומדת בדרישת הניסיון או בתנאי אחר שנקבע בסעיף 2.1.1. כך למשל, עיריית אום אל פחם הינה אמנם רשות המונה למעלה מ- 4,000 בתי אב, אולם תקופת הניסיון שצברה המשיבה 2 ברשות זו, מסתכמת בשנה וחצי בלבד. אשר ליתר הרשויות המקומיות, נטען כי הן מונות פחות מ- 4,000 בתי אב. ספציפית נטען, כי המועצה המקומית ירכא מונה 3,049 בתי אב. כדי לבסס טענה זו, העותרת הפנתה לדוחות הכספיים של המועצה האמורה כפי שהם מתפרסמים במשרד הפנים. על רקע הדברים הללו, היא חולקת על קביעת גזבר ראש מועצת ירכא, מר זיאד תכתוב, כי מספר בתי האב ביישוב עומד על 4,265 בתי אב. לטענתה, פלט המחשב שצירף למכתבו הינו פירוט מספרי של כלל הנכסים שבגינם נגבית ארנונה בתחומי היישוב, לרבות עסקים. אין זה פירוט מספר בתי אב. העותרת ממשיכה וטוענת, כי המשיבה 2 לא עונה על תנאי הסף שנקבע בסעיף 2.1.3 לתנאי המכרז, העוסק במצבת עובדי הגבייה המועסקים על ידי המציע (להלן - סעיף 2.1.3). הסעיף דורש, כי המציע העסיק ב- 24 החודשים שקדמו למכרז לפחות שני מנהלי גבייה, וכן שלושים פקידי גבייה או פקידי קבלת קהל או אנשי שטח ואכיפה, שמאושרים על ידי מערכת בתי המשפט לעסוק בגבייה ואכיפה. על פי הטענה, עיון בפרוטוקול ישיבת פתיחת תיבת המכרזים מיום 31.7.12 (נספח ז' לעתירה) מלמד על כך שהמשיבה 2 לא צירפה כל אסמכתא לעניין העסקת אנשי שטח ואכיפה. אסמכתא כאמור צורפה בשלב מאוחר יותר על ידי רואה חשבון מטעם המשיבה 2, מר ג'מאל חיר, ולפיה המשיבה 2 מעסיקה 7 מנהלים ו- 47 עובדים (עת/3). העותרת טוענת כי אין באסמכתא שצורפה כדי להראות כי המשיבה 2 העסיקה 47 עובדים בכל אחד מ- 24 החודשים שקדמו למכרז, דהיינו בחודשים אוגוסט 2010 עד אוגוסט 2012. היא מציינת בהקשר זה, כי אמנם קיים חוסר התאמה בין "אישור עו"ד/ רו"ח" שצורף לחוברת המכרז, ממנו עולה כי מצבת עובדי הגביה המועסקים על ידי המציע ב- 12 החודשים שקדמו למכרז תהיה לפחות 2 מנהלי מחלקות גבייה, 6 פקידי גבייה או קבלת קהל או אנשי שטח ואכיפה, ובין סעיף 2.1.3. ברם, לטענתה, המדובר בטעות גרידא של עורכת המכרז, המועצה. העותרת מדגישה בהקשר זה, כי בניגוד למשיבה 2, היא עומדת בתנאי זה של המכרז באופן מובהק, ואף מציגה אישורים מהמוסד לביטוח לאומי לפיהם היא מעסיקה למעלה מחמש שנים יותר מ- 60 עובדים. בהמשך לכך היא טוענת, כי בין המשיבה 2 ובין עובדי הגבייה שהיא מעסיקה לא מתקיימים יחסי עובד מעביד הואיל והם מועסקים על ידי קבלני משנה, וזאת בניגוד לסעיפים 4.2 ו- 4.10 לחוזה ההתקשרות שצורף לחוברת המכרז (להלן גם - החוזה או חוזה ההתקשרות). באופן דומה, היא מוסיפה כי מסירת ביצוע העבודה לקבלני המשנה מנוגדת לסעיף 7.7.1 לחוזה וטעונה אישור מהמשיבה 1 מראש ובכתב, למעט במקרים של עיקולים. עוד טוענת העותרת, כי המשיבה 2 אף לא עונה על דרישות סעיף 2.3 לתנאי המכרז (להלן- סעיף 2.3 או הסעיף העוסק בניסיון מנהל מחלקת גבייה). הסעיף האמור עוסק בכישורים, ניסיון וותק הנדרשים מהמנהל המועסק על ידי המציע לנהל את מחלקת הגבייה של המועצה. הוא קובע, כי על המנהל להיות בעל ותק של שלוש שנים לפחות בניהול גביה ברשות מקומית. כמו כן, הוא קובע כי על הרשות המקומית להיות בעלת מספר בתי אב העולה על 4,000. על פי הטענה, המנהלים שהציעה המשיבה 2, לשם ניהול מחלקת הגבייה במועצה, אינם עומדים בדרישות הקבועות בסעיף. העותרת מפנה בהקשר זה לקורות החיים של שני עובדים, מר הייב עדנאן ומר עראם סאמי (להלן ייקראו שניהם - המנהלים). היא טוענת כי מר עדנאן עבד כשנתיים בתור מנהל גבייה במועצה המקומית "נחף" ושנתיים נוספות במועצה המקומית "בוסתאן אל מרג'". אולם, שתי המועצות האמורות אינן מונות 4,000 בתי אב. היא מפנה בהקשר זה לפלט תמצית דוחות כספיים של הרשויות בהן עבדו המנהלים, וטוענת כי מהדוחות האמורים עולה כי המדובר ברשויות המונות פחות מ- 4,000 בתי אב (נספחים כ' ו- כ"א לעתירה). היא מציינת, כי אמנם מר סאמי עבד בעיריית חיפה בתחום גביית קנסות מטעם משרד עורכי הדין בו הועסק בזמנו, אולם אין המדובר בניהול רשות מקומית כנדרש בסעיף 2.3 למכרז. היא גם טוענת כי במסגרת מימוש זכות העיון לא הומצאו לה פרוטוקולי ראיונות שערכה המועצה למנהל המוצע לניהול מערך הגבייה לפי סעיף 2.3 לתנאי המכרז. העותרת טוענת אפוא כי המשיבה 2 אינה עומדת לפחות בשלושה תנאי סף שנקבעו במכרז, ודבר זה כשלעצמו היה מצדיק את פסילת הצעתה במכרז. היא מפנה בהקשר לכך לפסיקה הקובעת כי אי עמידה בתנאי סף שהינו תנאי חיוני להשתתפות במכרז מהווה פגם מהותי היורד לשורשו של הליך המכרז (עע"מ 5949/07 אמישראגז- גז טבעי בע"מ נ' פז- גז (1993) בע"מ (2008); בג"ץ 376/76 גוזלן נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לא (1) 505). העותרת מוסיפה כי אי עמידתה של המשיבה 2 בתנאי הסף מהווה גם פגיעה מהותית בעיקרון השוויון. העותרת ממשיכה וטוענת, כי לא זו בלבד שהמשיבה 2 אינה עומדת בתנאי הסף, כאמור, היא גם לא צירפה להצעתה מסמכים שונים שנדרשו כדרישות סף במכרז. על פי הטענה, לעותרת נודע על כך כבר במועד פתיחת תיבת המכרזים ביום 31.7.12. לפיכך, פנתה באמצעות בא כוחה במכתב למועצה, בו פורטו הפגמים האמורים בהצעתה של המשיבה 2 (נספח י' לעתירה). בתגובה למכתב זה שיגרה המועצה ביום 2.8.12 מכתבים לעותרת ולמשיבה 2 (נספחים י"א- י"ב לעתירה). במכתב ששוגר למשיבה 2 ניתנה לה אפשרות לצרף אסמכתאות ואישורים שלא צורפו להצעתה מלכתחילה (טופס 106; תעודת אנשי שטח בעלי תפקידים; הוכחות שהיא עסקה במשך 3 שנים בניהול מחלקת הגביה או בתחום מתן שירות גביה לשתי רשויות שמספר בתי האב שלהן עולה על 4,000 בתי אב). במקביל, כך העותרת, היא נדרשה לשלוח למועצה מסמכים אשר צורפו להצעתה מלכתחילה. לדידה, התנהלות זו של המועצה מהווה אינדיקציה לכך שלמשיבה 2 ניתנה ביודעין אפשרות לערוך "מקצה שיפורים" בהצעתה. העותרת מוסיפה וטוענת, כי החלטת ועדת המכרזים של המועצה לקבוע את המשיבה 2 כזוכה במכרז, התקבלה על בסיס שיקולים זרים. על פי הטענה, הדיון בוועדה לא התנהל בלב פתוח: על אף שהיועץ המשפטי של המועצה קבע כי הן העותרת והן המשיבה 2 עומדות בתנאי הסף של המכרז, הובאו הסתייגויות, הן שלו והן של מזכיר המועצה וגזבר המועצה, באשר לחוקיות פעילותה של העותרת. לטענתה, הם קבעו ממצאים ביחס לכך מבלי להתמודד בהקשר זה עם טענות העותרת כפי שבאו לידי ביטוי בעתירה הראשונה, ומבלי שתינתן לה הזדמנות להגיב להאשמות שהועלו בדיון בוועדה. היא טוענת כי הדברים שנאמרו בוועדה על ידי נציגי המועצה וכן ההסתייגויות שהביע היועץ המשפטי בישיבה אינם מתיישבים עם המלצות שניתנו לה בעבר על ידי היועץ המשפטי (נספח י"ז לעתירה). העותרת גם מפנה לדבריו של מנכ"ל המועצה, מר אסלאם אמארה, חבר ועדת המכרזים, בפרוטוקול ראיון שנערך לעובדי העותרת ביום 6.8.12, ומציינת כי מדבריו עולה כי בחירת העותרת כזוכה במכרז תשפיע באופן שלילי ביותר על הבחירות למועצה. לטענת העותרת, הדבר מהווה אינדיקציה מובהקת לכך שההחלטה לדחות את הצעתה במכרז התבססה על שיקולים זרים ולא סבירים. העותרת מדגישה בהקשר זה כי כיום שיעור הגבייה של התושבים במועצה עלה בשיעור של כ- 80%, בזכות פעולות האכיפה והגבייה שנקטה העותרת, וכי המדובר באחוז גבוה ביותר . טענות המועצה מנגד טוענת המועצה, כי המשיבה 2 עמדה בתנאים הקבועים בסעיף 2.1.1 למכרז. היא שוללת מכל וכל את הפרשנות שהעניקה העותרת לדרישת הניסיון. לטענתה, ניסוח התנאים למכרז נעשה תוך כוונה לשמור על ההוראות שנקבעו בסעיף 2א(ב) לחוק חובת המכרזים (תיקון מס' 19),תשס"ח- 2008 (להלן - תיקון מס' 19 לחוק או התיקון), ובתוספת שהוספה לחוק במסגרת התיקון (להלן - התוספת). לשיטתה, יש לפרש את דרישת הניסיון באופן שבו המציע עבד שלוש שנים במצטבר בארבע רשויות מקומיות ומתוכן בשתי רשויות שיש להן 4,000 בתי אב. לדבריה, על בתי האב האמורים לעלות על מחצית בתי האב שבתחום המועצה. המועצה ממשיכה וטוענת, כי הפרשנות שהעניקה העותרת לדרישת הניסיון הינה מחמירה יותר מזו שנקבעה בטור ב' לתוספת, ומאחר שקביעת תנאי מחמיר זה לא נומקה בחוברת המכרז, חרף הוראת סעיף 2א(ב) לתיקון לחוק, יש להכיל את התנאים הקבועים לעניין זה בתוספת זו. בהתאם לתנאים האמורים, כך המועצה, יש חובה לבדוק את היקף וכמות העבודות שביצעה המשיבה 2 עבור הרשויות המקומיות בנושא המכרז, ובהינתן שמספר בתי האב ברשויות המקומיות שאצלם עבדה המשיבה 2 עובר למכרז עלה על מחצית בתי האב שבתחום המועצה, די בכך כדי להקים את דרישת הניסיון ולקבוע כי המשיבה 2 עומדת בתנאיו של סעיף 2.1.1. עוד טוענת המועצה, כי המשיבה 2 עונה אף על דרישת סעיף 2.1.3 למכרז. על פי הטענה, המשיבה 2 צירפה מסמכים שיש בהם כדי להראות כי ב- 24 החודשים שקדמו למכרז,העסיקה 47 עובדים ו- 7 מנהלים, היינו, יותר ממה שנקבע בסעיף עצמו. המועצה ממשיכה וטוענת, כי העסקת העובדים כאמור אינה מחייבת קיומם של יחסי עובד מעביד. כדי לחזק טענה זו היא מציינת, כי סעיף 7.2.2 לנוסח החוזה קובע כי הקבלן יהיה רשאי להעביר חלקית לצורך ביצוע עיקולים חלק מן העבודה לקבלני משנה והדבר יהיה באחריות המציע. אשר לסעיף 2.3 למכרז, שעניינו בוותק המנהלים, טוענת המועצה כי מר סאמי עבד כשנתיים כמנהל מחלקת אכיפה וגביה מוניציפאלית בשנים 2008-2010 במשרד עורכי דין המייצג רשויות מקומיות שונות, וביניהן את עיריית חיפה. כמו כן נטען, כי משנת 2010 ועד היום עובד מר סאמי אצל המשיבה 2 בעיריית אום אל פחם ובמועצה אזורית בוסטאן אל מרג'. כך או כך, נטען כי תנאי הסף לניסיון ותק דרושים במכרזים למציע ולא לאחד מעובדיו, וכאשר המציע עומד ועונה על דרישת הוותק והניסיון, אין כל משמעות לאי עמידת אחד מעובדיו בוותק ובניסיון הנדרש בתנאי המכרז, ונתונה לו הזכות להעסיק עובד אחר העונה על תנאי המכרז הנוגעים בוותק וניסיון. המועצה הוסיפה וטענה תחילה כי העותרת לא עמדה בתנאי סעיף 2.4.1 למכרז, הקובע כי על המציע לצרף אישור של עו"ד או רו"ח המאשר עמידתו בתנאים 2.1.1- 2.1.3. ברם, לאור הסכמת ב"כ המועצה וב"כ המשיבה 2 בעניין זה, כפי שנרשמה מפיהם לפרוטוקול (בתחתית עמ' 5), לא נדרשה עוד העותרת להשיב על טענה זו, תוך שהבהרתי לפרוטוקול הדיון כי הסכמה זו של המשיבות "אינה גורעת מזכותה של העותרת להמשיך ולטעון כי דווקא הצעתה של המשיבה [2] אינה עומדת בתנאי הסף ועליה להשיב על כך" (שם, עמ' 6). עוד טוענת המועצה, כי החלטת ועדת המכרזים להמליץ על המשיבה 2 כזוכה במכרז היא סבירה ונעדרת שיקולים זרים. היא מדגישה כי לא הייתה שבעת רצון, בלשון המעטה, מהתנהלות העותרת, הן כלפיה והן כלפי תושבי המועצה, במשך תקופה שהשתרעה על פני חמש שנים, בהן העניקה לה העותרת את שירותי הגביה מכח זכייתה במכרז הראשון. המועצה העלתה בעניין זה טענות קונקרטיות, לפיהן העותרת גבתה ממנה תשלום שכר טרחה ביתר ופעלה בניגוד להסכם שנחתם עם המועצה ובניגוד להוראות החוק. המועצה דוחה את טענת העותרת לפיה לא ניתנה לה הזדמנות להגיב לטענות שהועלו נגדה בוועדת המכרזים. לטענת המועצה, במעמד הראיון שנערך לנציגיה של העותרת ביום 6.8.12 ניתנה להם הזדמנות להגיב על הטענות הללו. ברם, לדבריה, אף נציגיה של העותרת- מר ספא חלבי, המנהל המוצע לגבייה מטעם העותרת (להלן - מר ספא), ומר אמיר סביתי, מנהל רשויות מקומיות מטעם העותרת (להלן- מר סביתי) - הודו בפרוטוקול הראיון מיום 6.8.12 בהפרות העותרת את ההסכמות עם המועצה, התנהגויותיה הבלתי חוקיות ואופייה השלילי. המועצה טוענת עוד, כי החלטת ועדת המכרזים שלא לאפשר לעותרת לבצע את העבודות נשוא המכרז לנוכח ניסיון העבר, הינה שיקול ענייני ורלוונטי המצוי במרחב שיקול דעתה, וכי השיקול האמור אף עוגן בסעיף 10.4 למכרז. כן היא טוענת כי לא עלה בידה של העותרת לסתור את חזקת התקינות. טענות המשיבה 2 המשיבה 2 טוענת, כי הצעתה עמדה בתנאים הקבועים בסעיף 2.1.1 למכרז. היא חזרה בעניין זה על הפרשנות שהעניקה המועצה לדרישת הניסיון בהתאם לתיקון לחוק, כאמור לעיל. היא מוסיפה כי אף המלצות הרשויות, שצורפו על ידה, מלמדות בבירור כי לפחות שתיים מהן מונות 4,000 בתי אב. היא מפנה להמלצות שניתנו על ידי מועצה מקומית ירכא ועיריית אום אל פאחם, אשר לטענתה מונות כל אחת בנפרד מעל 4,000 בתי אב. באופן דומה, ממשיכה המשיבה 2 וטוענת כי היא עמדה גם בתנאי סעיף 2.1.3 למכרז, בכל הנוגע למצבת העובדים המועסקים על ידה, וכי צירפה אישור רו"ח בו צוין במפורש כי היא מעסיקה 7 מנהלים ו- 47 עובדים. נטען גם כי צורפו תעודות תקפות של שני עו"ד המועסקים על ידה כאנשי שטח ואכיפה לבצע תפקידים ביצועיים, לרבות הליכי גבייה ואכיפה. המשיבה 2 מוסיפה בהקשר זה, כי אין ולא קיימת חובה כי אנשי השטח שאמורים לעסוק בפעולות מבצעיות של גבייה ואכיפה יהיו עובדים שכירים של המציע. נטען כי הם יכולים להיות מועסקים גם על ידי קבלני משנה. היא טענה כי היא הודיעה לוועדת המכרזים והגישה לה, לבקשתה ודרישתה, מסמכים ואישורים ביחס לאפשרות של העסקת אנשי שטח כקבלני משנה לביצוע פעולות גבייה ואכיפה, מאחר שהיא תהיה האחראית הבלעדית כלפיה בגין מכלול הפעולות נשוא ההסכם וההתקשרות. לטענתה, הדבר מעוגן בסעיף 7.7.2 לחוזה ההתקשרות עם הזוכה. המשיבה 2 ממשיכה וטוענת כי היא אף עמדה בתנאים הקבועים בסעיף 2.3, העוסק בכישורים, ניסיון וותק הנדרשים מהמנהל המיועד מטעם המציע. היא חזרה על טענות המועצה בהקשר זה וטענה כי מר סאמי הוא בעל ותק וניסיון של שלוש שנים בניהול גבייה ברשות מקומית המונה מעל 4,000 בתי אב, החל משנת 2008 ועד היום. כן טענה כי גם מר עדנאן הינו בעל ניסיון וותק כנדרש, הואיל ועסק בניהול מחלקת הגבייה והאכיפה מטעמה במועצה המקומית ירכא בתקופה שבין ינואר 2007 ועד לדצמבר 2009. היא ציינה, כי בהתאם להוראות החוזה, המועצה רשאית בכל עת לדרוש מהמציע החלפת עובד או מנהל מטעמו, מכל סיבה שתראה לה לנכון, וכי עניין זה נתון לשיקולה הבלעדי. טענות המשיב 3 המשיב 3 (משרד הפנים) הביע דעתו בדיון כי בנסיבות המקרה דנן, בהיעדר כל הפניה במכרז לחוק חובת המכרזים, שינוי בדיעבד של תנאי הסף של המכרז, בדרך ש"מרככת" אותו, מהווה פגיעה הן במציעים והן במציעים פוטנציאליים והדבר על פניו נראה כמהלך לא תקין. דיון והכרעה אקדים ואומר כאן, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים על רקע כל החומר שבפניי, באתי למסקנה כי דין העתירה להתקבל. אנמק. שאלת עמידתה של המשיבה 2 בתנאי הסף של המכרז הלכה היא עימנו כי לעורך המכרז שיקול דעת רחב בעיצוב תנאי המכרז כאמצעי להגשמת התכלית הציבורית שבהתקשרות נשוא העניין (ע"א 1444/95 עיריית אילת נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מט(3) 749, 763 (1995)). בין יתר התכליות שאפשר למנות לעניין זה, ניתן לציין את יעילות ההליך המכרזי כך שיתמקד במציעים בעלי כשירות בסיסית רלוונטית ומספקת, תוך חסכון בהליכי סרק של מיון ובחינת הצעות; הליכי סרק שמחירם הן בהפסד הרשות והן בהפסד המציע. לרשות נתונה הסמכות לקבוע את תנאי הסף במכרז בהתאם ליעדים שבכוונתה להשיג בהתקשרות עם המציע ולתרגם יעדים אלה על ידי פריטת המטרה הראשית למטרות משנה ואת מטרות המשנה למטרות צרות ומוגדרות יותר, עד לאפיון מדויק ושלם של היעדים והדרישות שהמציע יצטרך לעמוד בהן (ע' דקל, מכרזים, כרך ראשון, עמ' 266 (2004); להלן - דקל). כפועל יוצא מכך, בית המשפט לא יתערב בתנאי סף שנקבעו במכרז אלא במקרים בודדים וקיצוניים במיוחד (עת"מ (י-ם) 1003/09 איגוד נותני שירותי סיעוד בישראל נ' המוסד לביטוח לאומי (2009), בפסקה 11(. בהקשר זה המבחן הוא מבחן של סבירות תנאי הסף ביחס לתכלית המכרז, והנטל להוכחת אי הסבירות מוטל על הטוען (ראו גם, עת"מ (י-ם) 235/10 ס. נופי ובניו בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (2010)). בית המשפט לא יתערב בדרך כלל בשיקול דעתו של עורך המכרז בעניין קביעת תנאי הסף, אלא במקרים ברורים וקיצוניים של חוסר סבירות, או כאשר התנאים נקבעו מתוך שיקולים זרים: "... תנאי סף המגביל את האפשרות להשתתף במכרז מעבר לנדרש אינו לגיטימי, שכן מדובר בתנאי סף המגביל את חופש התחרות מעל לנדרש, ועל כן איננו עומד בדרישות חוק יסוד: חופש העיסוק. על אף האמור לעיל, סביר להניח כי נטיית בית המשפט לפסול תנאי סף הקבוע במכרז לא תהיה גדולה, שכן מדובר בעניין מובהק של שיקול דעת. על כן, סביר כי התערבות שיפוטית בתוכן המכרז תהיה אך במקרים ברורים וקיצוניים במיוחד" (ראו דקל, לעיל, עמ' 279). על רקע העקרונות שהובאו לעיל, אבחן עתה את טענות המועצה והמשיבה 2 (להלן - המשיבות), לפיהן עמדה האחרונה בתנאי הסף הקבועים בסעיפים 2.1.1, 2.1.3 ו- 2.3 למכרז. אדון בסעיפים לפי סדרם. סעיף 2.1.1 למכרז: טענותיהן של המשיבות באשר לתנאי זה מתמצות בשלוש טענות עיקריות: האחת, כי יש לפרש את תנאי הסף במכרז באופן שלא יהיו חמורים יותר מהתנאים שנקבעו בתיקון מס' 19 לחוק חובת המכרזים (בסעיף 2א(ב) לחוק המתוקן), ובאופן ספציפי, שלא יהיו חמורים יותר מדרישת הניסיון הקודם כפי שנקבעה בסעיף 2, טור ב', לתוספת לחוק. המשיבות מדגישות כי הוראות החוק האמור חלות במישרין על המכרז שלפנינו ויש לבחון את תנאיו לפיו. השנייה, כי יש לפרש את דרישת הניסיון המופיעה בסעיף זה באופן שבו המציע יהיה בעל ניסיון של שלוש שנים לפחות בארבע רשויות מקומיות, דהיינו ניסיון מצטבר ולא ניסיון בכל אחת מהן בנפרד. השלישית, כי שתיים מתוך ארבע הרשויות האמורות תהיינה לפחות בעלות 4,000 בתי אב. להלן אדון בטענות אלו, אחת לאחת. אפתח בשאלת תחולתו של חוק חובת המכרזים, תשנ"ב-1992 (להלן - חוק חובת המכרזים), על רשויות מקומיות. סעיף 2 לחוק זה קובע כי החוק חל על "המדינה, כל תאגיד ממשלתי, מועצה דתית, קופת חולים ומוסד להשכלה גבוהה...". רשויות מקומיות אינן נכללות בהגדרה זו. חובת המכרז המוטלת על רשות מקומית מקורה בסעיף 197 לפקודת העיריות [נוסח חדש], ולגבי מועצות מקומיות, בסעיף 192 לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א-1950, והוראות התוספת הרביעית. מתעוררת אפוא השאלה, האם חוק חובת המכרזים חל גם על מכרז אשר החובה לעריכתו הוסדרה בחקיקה שקדמה לחקיקתו של חוק זה. בהידרשה לשאלה זו, אמרה כב' השופטת ביניש (כתוארה אז) את הדברים האלה: "שאלת תחולת חוק חובת המכרזים ... על גוף אשר חובתו במכרז הוסדרה בחקיקה לפני חקיקת חוק חובת המכרזים היא שאלה אשר נידונה בספרות המשפטית, ואשר נחלקו בה הדעות (ראו ג' שלו חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית, בעמ' 156). ... כשלעצמי, נוטה אני לדעה כי חוק חובת המכרזים חל גם על רשויות השלטון המקומי..."(עע"מ 2310/02 איגוד ערים אזור דן נ' דסאל מרחבים, חברה לעבודות עפר בע"מ, פ"ד נט(6)337 (2002)). לאור דברים אלה, מוכן אני להניח, לצורך פסק דין זה, כי הוראות חוק חובת המכרזים, לרבות אלה שהוספו בתיקון מס' 19 ובתוספת לחוק, חלות גם על מכרזים של רשויות מקומיות. בהינתן הנחה זו, השאלה הצריכה עתה לפנים היא, מה דינה של דרישת הניסיון הקודם במכרז שלפנינו. בטרם אשיב על שאלה זו אביא כאן את הוראות תיקון מס' 19 והתוספת לחוק כלשונן. סעיף 2א(ב) לחוק מורה כלהלן: "קבע עורך המכרז תנאי בנושא מן הנושאים המנויים בטור א' לתוספת, המציב דרישה מחמירה יותר מהאמור בטור ב' לתוספת, או תנאי הדורש ניסיון מוכח בעבודה עם עורך המכרז או עם גופים אחרים המנויים בסעיף 2, ינמק את החלטתו במסמכי המכרז". סעיף 2א(ב) לתוספת קובע בטור ב' כדלקמן: "ניסיון קודם - דרישה כי המציע ביצע עבודה אחת קודמת בהיקף כספי או כמותי השווה להיקף העבודה שבמכרז, או כי המציע ביצע עד שלוש עבודות קודמות, שההיקף הכספי או הכמותי של כל אחת מהן שווה למחצית ההיקף כאמור של העבודה שבמכרז". לאור הנחתי הקודמת, לפיה הוראות תיקון מס' 19 והתוספת לחוק חובת המכרזים חלות גם על מכרזים של רשויות מקומיות, נכון אני להוסיף ולהניח כי דרישת הניסיון הקודם שנקבעה במכרז דנן, כפי שהיא מתפרשת על ידי העותרת, הינה מחמירה יותר מהדרישה שנקבעה בעניין זה בטור ב' שבסעיף 2 לתוספת. בהינתן הנחות אלה, השאלה היא עתה איזו נפקות יש לעובדה שמסמכי המכרז לא הפנו לחוק חובת המכרזים, אף לא לתיקון או לתוספת, וגם לא נימקו את הדרישה המחמירה יותר. המחוקק עצמו לא נדרש לשאלה זו, וככל שידיעתי משגת, היא טרם נידונה בפסיקה. דומה כי ניתן להשיב עליה באחת מתשובות חלופיות אלה: הראשונה - כי הדרישה המחמירה, כפי שנקבעה בסעיף 2.1.1 למכרז, לא תחול כלל, ובמקומה יחול התנאי שנקבע בסעיף 2 לתוספת, כ"גזירת המחוקק". השנייה - הדרישה שנקבעה בסעיף 2.1.1 למכרז היא שתחול, חרף אי הנמקתה. השלישית - המכרז יבוטל ועורך המכרז ייצא במכרז חדש שתנאיו יהיו תואמים את הדרישות של חוק חובת המכרזים כפי שנקבעו בתיקון 19 ובתוספת לחוק. סבורני כי התשובה השנייה דלעיל היא הנכונה. טעמיי לכך הינם בקצרה יתירה אלה. ראשית - המחוקק לא אסר על עורך המכרז לקבוע תנאים מחמירים יותר מאלו שנקבעו בתיקון מס' 19 לחוק ובתוספת, אלא רק חייבו לנמק את הדרישה המחמירה יותר שנקבעה בו. שנית - נראה כי דרישת ההנמקה שנקבעה בתיקון לחוק נועדה להביא לכך שעורך המכרז ישקול מראש, עובר לפרסום המכרז, האם אכן יש צורך בנסיבות העניין לקבוע תנאי מחמיר יותר מזה שהמחוקק בעצמו הציב בנושא מהנושאים המנויים בתוספת. כן נראה כי חובת ההנמקה בהקשר זה נועדה גם להקל על בית המשפט בהפעלת הביקורת שיפוטית שהוא נדרש להפעיל, עובר להגשת ההצעות במכרז, בשאלת סבירותה של הדרישה המחמירה שנקבעה. שלישית - דומה כי מטרה נוספת שעמדה לעיני המחוקק בתיקון האמור הייתה להביא לכך שעורך המכרז ינסח באופן ברור וחד משמעי את התנאי בדבר ניסיון קודם, שהוא לרוב תנאי סף במכרזים, כדי למנוע בדיעבד לוליינות מילולית מצד עורך המכרז או מצד המציעים באשר לפרשנות הנכונה של דרישת הניסיון הקודם במכרז נתון. ואם יש צורך בראיה לביסוסו של טעם אחרון זה, יבוא המקרה שלפנינו ויוכיח: בחוות דעתו הראשונה של היועץ המשפטי לא היה כל זכר לחוק חובת המכרזים, כל שכן לא לתיקון מס' 19 או לתוספת; ורק בחוות דעתו השנייה - שחוברה לאחר שוועדת המכרזים ראיינה את המנהלים המוצעים מטעם העותרת, כשחלק מחבריה כבר הביע בראיון את דעתו השלילית על העותרת - רק אז, לראשונה, צוינו בה התיקון לחוק והתוספת, לצורך ריכוך פרשני בדיעבד של תנאי הסף והתאמתם למידותיהם הנוחות יותר למשיבות. אלא שלא לשם כך נחקקו התיקון והתוספת. הם לא באו להרחיב את יכולת התמרון של הרשות וגם לא לאפשר תקיפה בלתי מוגבלת בזמן של תנאי סף תוך פגיעה בעקרונות היסוד של המכרזים. לשון אחר, הם לא נועדו לשנות את תנאי הסף, לאחר סיום המכרז, כדי לאפשר בחירת זוכה באופן שיהלמו את התנאים שבתיקון לחוק ואת יכולותיו של הזוכה, שאינן תואמות את תנאי המכרז המקוריים. ברם, עדיין נשאלת השאלה, מה לגבי מצב, שבו לאחר סיום הליכי המכרז, לראשונה במסגרת עתירה נגד הזכייה, נטענת ומתקבלת על ידי ועדת המכרזים פרשנות לתנאי סף ההופכת את הדרישה שבו לדרישה המחמירה מהקבוע בחוק? האם במצב כזה, בו מובן כי לא נומקה הדרישה המחמירה, שלא נתפשה כך קודם לכן, יש להתאים את הדרישה לחוק, כטענת המועצה, דהיינו לשנות למעשה את תנאי הסף של המכרז? ראשית, לא זה המצב שבפניי. התרשמותי ומסקנתי מהחומר שבפניי הינה, שהמועצה אכן התכוונה לתנאי הסף בדבר הניסיון הקודם שבסעיף 2.1.1 כפי שפירשה אותו העותרת, ורק בדיעבד, לאחר שנתברר לה שהמשיבה 2 איננה עומדת בתנאים אלה, היא טוענת לפרשנות אחרת, תוך שהיא "מגייסת" לשם כך את ההוראות שבתיקון ובתוספת לחוק. וכך, בין בטענתה שמלכתחילה לא התכוונה לחרוג מהתנאים הקבועים בחוק, ולכן יש לקבל את פרשנותה, ובין בטענתה שאם מתקבלת פרשנותה של העותרת, הרי שמשעה שהיא (המועצה) לא נימקה במסמכי המכרז את הדרישה המחמירה יותר, יש להקל את דרישותיה ולהתאימן לדרישת החוק. שנית, ובזה העיקר, כפי שכבר צוין, החוק איננו קובע מה קורה במצב שבו הדרישה המחמירה יותר שנקבעה במכרז לא נומקה. החוק מניח, כנראה, שהמציעים יידרשו לכך בשלב המוקדם של הטענות כנגד תנאי הסף, והנושא ייפתר אז, אם על ידי שינוי התנאי ואם על ידי הנמקת ההחמרה. ודוק: המחוקק לא קבע כי במקרה של חריגה, שלא נומקה, תסולק החריגה והתנאי יוקל ויותאם לתנאים שבתוספת. ועל כל פנים, בהעדר כל אזכור במסמכי המכרז לכך שקיימת אפשרות להחלת תנאי הסף המרוככים שבחוק חובת המכרזים, ודאי שאין לעשות כן בדיעבד, באופן שיפגע בשוויון- במציעים פוטנציאליים, אשר בתנאי מכרז מקלים יותר ייתכן שהיו אף הם מתמודדים במכרז, כהארת ב"כ משרד הפנים (המשיב 3) בעת הדיון (עמ' 9 לפרוטוקול). די לי בדברים אלה כדי לקבוע, כי דרישת הניסיון הקודם כפי שנקבעה בסעיף 2.1.1 למכרז שלפנינו היא שחלה במקרה זה, ולא זו שנקבעה בתוספת לחוק חובת המכרזים. משהגעתי עד הלום, אפנה עתה לבחינת השאלה האם עונה הצעת המשיבה 2 על דרישת הניסיון הקודם שנקבה במכרז. כאמור, סעיף 2.1.1 למכרז עוסק בניסיון הקודם הנדרש מן המציע, והוא קובע כלהלן: "2.1.1 תאגידים הרשומים כדין בישראל והרשאים ע"פ חוק לעסוק בשירותי גביה ואכיפה, ויהיו בעל ניסיון של שלוש שנים לפחות בתחום של ניהול מחלקות גביה או בתחום מתן שירותי גביה לארבע רשויות מקומיות לפחות, מתוכן שתי רשויות לפחות שמספר בתי האב שלהן עולה על 4000 בתי אב. על המציע לפרט בהצעתו את שמות הרשויות להן נתן שירותי גבייה ויצרף אישור ממזכיר הרשות או מגזברה על פי הנוסח הרצ"ב". מן הבחינה הלשונית הפשוטה קובע הסעיף, כטענת העותרת, כי על המציע להיות בעל ניסיון בניהול מחלקת גבייה או כל מחלקה העוסקת במתן שירותי גבייה לארבע רשויות מקומיות לפחות, מתוכן בשתי רשויות לפחות שמספר בתי האב בהן עולה על 4000, כשכל אחת מהן נוהלה על ידו למשך שלוש שנים לפחות. פרשנות המשיבות, לפיה יש לפרש את דרישת הניסיון באופן שבו המציע עבד שלוש שנים במצטבר בארבע רשויות מקומיות ומתוכן בשתי רשויות שמספר בתי האב בהן עולה על מחצית בתי האב שבתחום המועצה, מתרחקת מרחק ניכר מלשון הסעיף. כך או כך, לאחר בחינת טענותיהן של המשיבות לעניין זה, סבורני כי המשיבה 2 אינה עומדת בתנאי הסעיף. במה דברים אמורים? מן החומר שבפניי עולה, כי המשיבה 2 צירפה להצעתה המלצות מאת תשע רשויות מקומיות: מועצה מקומית ירכא, מועצה מקומית כפר יאסיף, מועצה מקומית אבו- סנאן, מועצה מקומית נחף, מועצה מקומית פקיעין, מועצה מקומית מגדל שמס, מועצה אזורית בוסתאן אל מרג', מועצה מקומית עין מאהל ועיריית אום אל פאחם. מההמלצות עולה, כי משך העסקת המשיבה 2 אצל המועצות המקומיות כפר יאסיף וכפר ירכא הייתה לתקופה העולה על ארבע שנים (בכפר יאסיף תקופת ההעסקה הייתה מחודש ספטמבר 2009 ועד לשנת 2012, בכפר ירכא תקופת העסקה הייתה מחודש ינואר 2007 ועד לשנת 2012). במועצה המקומית מגדל שמס הועסקה המשיבה 2 לתקופה העולה על שלוש שנים (מחודש יולי 2012 ועד לחודש ינואר 2008). במועצה המקומית בוסטאן אל מארג' הועסקה המשיבה 2 לתקופה של שנתיים לכל היותר (מחודש יולי 2012 ועד לשנת 2010). במועצה מקומית פקיעין הועסקה המשיבה 2 למשך תקופה מירבית של שנה (2012). במועצה המקומית אבו סנאן הועסקה המשיבה 2 לתקופה העולה על חמש שנים (מחודש ינואר 2007 עד חודש יולי 2012) ובאום אל פאחם לתקופה של שנה וחצי לערך (בשנים 2011-2012). יוצא אפוא, כי המשיבה 2 עומדת בתנאי הראשון ובתנאי השני של סעיף 2.1.1. דהיינו, יש לה ניסיון העולה על שלוש שנים בתחום מתן שירותי גבייה או ניהול שירותי גבייה, והניסיון האמור הוא בכל אחת מארבע רשויות מקומיות אלה: מועצה מקומית כפר יאסיף, מועצה מקומית ירכא, מועצה מקומית מגדל שמס ומועצה מקומית אבו סנאן. כעת נותר לבדוק האם המשיבה 2 עומדת בתנאי השלישי, לפיו שתיים מתוך ארבע הרשויות האמורות תמנינה למעלה מ- 4,000 בתי אב. המשיבה 2 טענה, כי היא עמדה אף בתנאי זה. היא ציינה בהקשר זה את מועצה מקומית כפר יאסיף ואת מועצה מקומית כפר ירכא. היא טענה כי מספר בתי האב במועצות אלה עולה על 4,000 בתי אב. היא מפנה בהקשר זה לנספחים 15 ו- 16 לכתב התשובה מטעמה. עניינם של הנספחים האמורים הוא באישור שניתן על ידי מר עזמי עווד, גזבר מועצה מקומית כפר יאסיף, לפיהם מספר בתי האב ביישוב נכון ליום 6.8.12 עומד על 4,346 בתי אב. היא מפנה גם לנספח י"ד לעתירה. עניינו של נספח זה הוא באישור חבר מועצה מקומית כפר ירכא, מר זיאד תכתוב, לפיו מספר בתי האב ביישוב נכון ליום 31.7.12 עומד על 4,265 בתי אב. אין בידי לקבל את טענות המשיבה 2. מנספחים 15 ו- 16 לכתב התשובה מטעמה וכן מנספח י"ד לעתירה, עולה, כי האישורים שניתנו על ידי נציגי המועצות כפר ירכא וכפר יאסיף, התבססו על דוחות פירוט נכס. דוחות מסוגים אלה, מעצם טיבם, כוללים פירוט מספרי של כלל הנכסים שבגינם נגבית ארנונה בתחומי היישוב. אין התייחסות ספציפית בדוחות אלה למספר בתי אב, אף לא למספר בעלי הנכסים. לפיכך, אני קובע כי המשיבה 2 לא עמדה בתנאי סעיף 2.1.1 למכרז. מנגד, המשיבות לא חלקו על כך שהעותרת עמדה בתנאי הסעיף האמור ולא העלו כל טענה נגדה בהקשר לסעיף זה. סעיף 2.1.3 למכרז - הסעיף עוסק במצבת עובדי גבייה של המציע. הוא קובע כי על המציע להעסיק ב- 24 החודשים שקדמו למכרז לפחות שני מנהלי גבייה, וכן שלושים פקידי גבייה או פקידי קבלת קהל או אנשי שטח ואכיפה, שמאושרים על ידי מערכת בתי המשפט לעסוק בגבייה ואכיפה; ובלשון הסעיף: "המציע העסיק ב- 24 החודשים שקדמו למכרז לפחות 2 מנהלי גבייה, שלושים פקידי גבייה/ קבלת קהל/ אנשי שטח ואכיפה שמאושרים ע"י מערכת בתי המשפט לעסוק בגביה ואכיפה". סעיף 4.2 לחוזה ההתקשרות שצורף לחוברת המכרז קובע כי על העובדים המפורטים בסעיף לעיל להיות עובדי המציע. טענותיהן של המשיבות באשר לסעיף זה ולסעיף 2.1.3 למכרז מתמצות בשתיים אלה: האחת, כי המשיבה 2 העסיקה ב-24 החודשים שקדמו למכרז 7 מנהלים ו- 47 עובדים. הן הפנו בהקשר זה לאישור רואה חשבון מטעם המשיבה 2, מר ג'מאל חיר (נספח י"ד לעתירה). השנייה, העסקת העובדים אינה מחייבת קיומם של יחסי עובד-מעביד. הן הפנו בהקשר זה לסעיף 7.2.2 לחוזה ההתקשרות הקובע כי הקבלן, דהיינו, המציע, יהיה רשאי להעביר חלקית לצורך ביצוע עיקולים חלק מן העבודה לקבלני משנה. הן הוסיפו, כי על פי סעיף 7.7.1 לחוזה המציע רשאי למסור לאחר את שירותי הגבייה וזאת בכפוף להסכמת המועצה. אף טענות אלה אין בידי לקבל. אכן, מהאישור שצירף רואה החשבון מטעם המשיבה 2 עולה, כי נכון ליום 23.7.12, המשיבה 2 העסיקה 7 מנהלים ו- 47 עובדים. ואולם, כפי שהיא עצמה אישרה, חלק מהעובדים שהיא מעסיקה הינם עובדי קבלני משנה (סעיף 7ד לכתב התשובה מטעמה). דא עקא, סעיף 4.2 לחוזה ההתקשרות קובע באופן חד משמעי כי עובדי החברה (הזוכה) יהיו עובדיה בלבד. לפיכך, המשיבה 2 לא עומדת בתנאי סעיף 2.1.3 למכרז. אמנם, קיימת אפשרות (לפי סעיף 7.1.1 לחוזה ההתקשרות), כי המציע ימסור חלק מן העבודה לאחר, אך הדבר טעון אישור מראש ובכתב של המועצה, ואישור כאמור לא הוצג בפניי. לעומתה, העותרת הציגה אישורי ביטוח לאומי, "דין וחשבון על העסקת עובדים תושבי ישראל", מחודש אוגוסט 2010 ועד לחודש יולי 2012, לפיהם העסיקה יותר מ- 60 עובדים. המשיבות לא העלו טענה כנגד אישורים אלה. כמו כן, הן לא טענו בשום שלב כי העותרת לא עמדה בתנאי זה. סעיף 2.3 למכרז - הסעיף עוסק בניסיון הנדרש ממנהל מחלקת הגבייה מטעם המציע. הוא קובע כי: "להצעה יצורף שם מנהל האכיפה המיועד מטעם המציע, אשר ירכז ויטפל מטעם המציע במתן שירותי גביה לרשות ככל שהמציע יזכה במכרז. על המנהל המיועד להיות, בעל ניסיון של 3 שנים לפחות בניהול גביה ברשות מקומית מעל 4000 בתי אב. יש לצרף פירוט קורות חיים וניסיון קודם". הסעיף האמור דורש כי למנהל המיועד מטעם המציע יהיה ניסיון של שלוש שנים לפחות בניהול גביה ברשות מקומית המונה מעל 4,000 בתי אב. המשיבה 2 טוענת כי היא עומדת בתנאי זה. אף טענה זו אין בידי לקבל. המשיבה 2 צירפה להצעתה קורות חיים של שני מנהלים מטעמה: של מר עדנאן ומר סאמי (נספח ט' לעתירה). מקורות החיים של מר עדנאן עולה כי הוא בעל ניסיון של מעל שלוש שנים בתחום הגביה ברשויות מקומיות. הוא עבד כשנתיים בתור פקיד גביה במועצה מקומית ירכא וכשנה בתור מנהל גביה במועצה מקומית נחף. ואולם, המשיבה 2 לא הציגה ראיה לכך כי מספר בתי האב במועצות האמורות עולה על 4,000 , ובחומר שבפניי לא נמצא לי אישור או דו"ח ממנו ניתן להסיק ממצא כלשהוא באשר למספר בתי האב בשני היישובים האלה. אשר למר סאמי, מקורות החיים שלו עולה, כי החל משנת 2008 עד שנת 2010 (משך שנתיים) הוא עבד במשרד עורכי דין כמנהל מחלקת אכיפה ובניה מוניציפאלית לרשויות מקומיות שונות, ובכללן עיריית חיפה - בגביית קנסות חניה, וכי משנת 2010 עד היום הוא עבד אצל המשיבה 2 באום אל פאחם. אין חולק כי עיריית חיפה ועיריית אום אל פאחם מונות כל אחת מעל 4,000 בתי אב. ואולם, העותרת טוענת כי אף אם סופקו שירותי גבייה לעיריית חיפה בתחום גביית הקנסות אין המדובר "בניהול גבייה ברשות מקומית" כפי שנדרש בסעיף 2.3. בהקשר לכך היא מוסיפה כי לא הרי גביית קנסות כהרי גביית מיסי ארנונה. היא מציינת כי אופי הגבייה של קנסות בגין עבירות על חוקי עזר שונים שונה בתכלית השינוי מגביית מיסי ארנונה המתאפיינת בניהול קבלת קהל, ביצוע הסדרים, טיפול בהנחות וזכאויות של תושבים, עררים, השגות וכיוצא בזה. אף דין טענה זו להתקבל. המדובר במכרז שעניינו גביית מיסי ארנונה וחובות מים (סעיף 1.2 למכרז), להבדיל מחובות אחרים כדוגמת קנסות שאינם כלולים במכרז (כפי שנקבע מפורשות בסעיף 1.3 למכרז). משכך, יש לפרש את דרישת הוותק כמתייחסת לניסיון בגבייה בתחום הארנונה דווקא. איני מתעלם מטענת המשיבות לפיה אף אם ייקבע כי המנהלים לא עומדים בדרישות הסעיף אין בכך כדי לפסול את הצעתה של המשיבה 2. על פי הטענה, כאשר המציע עונה על דרישת הוותק והניסיון אין כל משמעות לאי עמידת אחד מעובדיו בוותק ובניסיון הנדרש בתנאי המכרז ונתונה לו הזכות להעסיק עובד אחר העונה על תנאי המכרז הנוגעים בוותק ובניסיון. אני דוחה טענה זו. סעיף 2.3 למכרז הינו סעיף שעוסק באופן ספציפי בוותק ובניסיון של מנהל מטעם המציע. זהו סעיף סף, שהמועצה ראתה לנכון לציינו בנפרד מסעיפים אחרים. הדבר מלמד על כך שהמדובר בסעיף עצמאי אשר מהווה חלק בלתי נפרד מתנאי הסף האחרים שנקבעו במכרז. אוסיף כי גם לעניין סעיף זה לא העלו המשיבות כל טענה בדבר אי עמידתה של העותרת בו. למעלה מן הנדרש יצוין, כי להצעתה של העותרת צורפו קורות החיים של מר חלבי ספא ומר לוי מוטי. לשניהם ניסיון של למעלה מ- 3 שנים במתן שירותי גבייה במועצות מקומיות. מר ספא אף עבד בטייבה ובקלנסווה במשך תקופה של 5 שנים. אין מחלוקת כי המדובר בישובים אשר מספר בתי האב בהם עולה על 4,000. נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי המשיבה 2 לא עמדה בשלושת תנאי הסף של המכרז. אי עמידתה של המשיבה 2 בכל אחד מתנאים אלה לכשעצמו חייב באופן גורף ואוטומטי פסילת הצעתה מהמכרז. לא למותר לציין, כי בזכייתה של המשיבה 2 במכרז, בין היתר על בסיס פרשנות מוטעית לסעיף 2.1.1, נפגמו הליכי המכרז בפגם היורד לשורשו של ההליך, מחמת פגיעתו בעקרון השוויון. שהרי ייתכן כי מציעים פוטנציאליים נמנעו לגשת למכרז ביודעם כי אינם עומדים בתנאי המכרז. במצב זה, קיימת פגיעה בשוויון המתבטאת בקבלת הצעה שלא עמדה בתנאי הסף של המכרז. לעניין זה יפים דבריו של כב' הנשיא ברק בע"א 4683/97 ידע מחשבים ותוכנה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 643, 646 (1997), כדלקמן: "4...המשיבה 2 לא עמדה בתנאי המכרז. על-פי דיני המכרזים, היה על ועדת המכרזים לפסול ההצעה. משלא נעשה הדבר, ומשנקבע כי הצעה פסולה זו היא הזוכה, נפגמו הליכי המכרז. פגם זה יורד לשורש ההליך, שכן הוא פוגע בעקרון השוויון. ייתכן שמתחרים פוטנציאליים נמנעו מלהשתתף במכרז ביודעם כי אינם מקיימים את תנאי המכרז. אילו ידעו כי בעל המכרז אינו מתחשב בתנאי הסף היו משתתפים גם הם במכרז. במצב דברים זה נפגע השוויון בין המתחרים הפוטנציאליים. כך הוא במכרז פומבי" (ראה בג"ץ 632/81, 19/82 מיגדה בע"מ נ' שר הבריאות ואח' [4], בעמ' 679). מן המותר לציין, כי העובדה שהצעתה של המשיבה 2 הייתה זולה יותר מהצעתה של העותרת, אין בה כדי להכשיר את אי עמידתה של המשיבה 2 בתנאי הסף של המכרז. בפסיקתנו נקבע זה מכבר, כי לעקרון ההזדמנות השווה יש לתת משקל מכריע על פני האינטרס הכלכלי-עסקי גרידא (ע"א 6283/94 "מנורה" איזי אהרון בע"מ נ' מדינת ישראל- משרד הבינוי והשיכון [8 עמ], נא (1) 21 (1995)). כפי שקבעתי לעיל, המשיבה 2 איננה עומדת בתנאי הסף במכרז, ועל כן דין זכייתה במכרז - להתבטל. שיקולים זרים למעלה מן הנדרש, אדון בטענת העותרת לפיה ההחלטה שלא להורות על זכייתה במכרז התבססה על שיקולים זרים. היא מפנה בהקשר זה לחוות הדעת של היועץ המשפטי מיום 9.8.12, לראיון שנערך ביום 6.8.12 עם המנהלים המוצעים מטעמה ולפרוטוקול ועדת המכרזים מיום 15.8.12. היא טוענת כי בישיבות אלה הועלו כנגדה טענות שונות כגון: חיוב שכר טרחה של המועצה ביתר; פעולות מנוגדות להסכם ההתקשרות עם המועצה; התנהלות לא חוקית בגביית הארנונה מתושבי המועצה וטענות נוספות, וזאת מבלי שניתנה לה הזדמנות אמיתית להתמודד עם טענות אלה. היא אף טענה כי הטענות שהועלו כנגדה בישיבות אלה אף סתרו מכתבי המלצה שנתנה לה המועצה לצורך השתתפות במכרזים של רשויות מקומיות אחרות וכי יש בכך כדי להראות על כך שהמועצה הייתה נחושה בדעתה לקבוע כי העותרת אינה עומדת בתנאי המכרז. יש ממש בטענות אלה של העותרת. מן החומר שבפניי עולה, כי היועץ המשפטי קבע בחוות הדעת המשלימה מיום 9.8.12 כי הן העותרת והן המשיבה 2 עומדות בתנאי הסף של המכרז. יחד עם זאת, הוא המליץ לוועדת המכרזים לשקול האם העותרת מתאימה או לא לנהל את מערך הגבייה של המועצה נוכח ניסיון העבר עימה, המתבטא בהפרות חוזרות ונשנות של הוראות חוזה עם המועצה, ביחסים שאינם משביעי רצון עם המועצה והתושבים, וכן בחיוב התושבים בסכומים שלא בהתאם להוראות החוזה והתקנות. בהמשך לכך, מפרוטוקול ישיבת ועדת המכרזים מיום 15.8.12 עולה בבירור כי להתנהלותה לכאורה של העותרת מול המועצה ותושביה אכן ניתן משקל. כך למשל גרס אסלאם אמארה, מנכ"ל המועצה (להלן - מר אמארה), כי "... עקב הראיונות שקיימנו וההתרשמות שלי מנציגי שתי החברות, וההיסטוריה השלילית עם חברת ביצורית והתלונות הרבות של התושבים, והכוחנות המופרזת גם כלפי התושבים וגם כלפי המועצה המקומית, אין מניעה להתקשר עם החברה שנתנה המחיר הזול ...". מר יורם לוי, יו"ר ועדת המכרזים וכן מר בסאם חכרוש, גזבר המועצה (להלן - מר חכרוש), הסכימו כי העותרת אינה ראויה לזכות במכרז נוכח השיקולים שהעלה מר אסאמה, כאמור לעיל. אכן, סעיף 10.4 למכרז מתיר למועצה לקחת בחשבון בבחינת ההצעה את אמינותו של המציע ואף את ניסיונה של המועצה עם המציע. המדובר בשיקול לגיטימי המתחייב מעצם התקשרות חדשה ונוספת עם אותו מציע. אך יש לבחון האם לעותרת ניתנה הזדמנות נאותה להתמודד עם הטענות שהועלו נגדה הן בוועדת המכרזים והן בחוות דעתו של היועץ המשפטי, אם לאו. סבורני כי התשובה לשאלה זו היא שלילית. מפרוטוקול הראיון שנערך למנהלים מטעם העותרת (להלן - ישיבת הראיון) אכן עולה כי האחרונים נשאלו באופן נקודתי על התנהלותה של העותרת, כאמור לעיל. כך למשל נשאל מר אמיר סביתי (להלן - מר סביתי) על ידי היועץ המשפטי: "למה המועצה צריכה לקבל אותכם במכרז לעבודה כשיש ניסיון מר איתה בין בהפרות ובהתיחסויות הפקידים והמעקלים...". באופן דומה נשאל נציג נוסף של העותרת, מר חלבי ספא, על ידי מר אמארה: "אתם יודעים כי בעוד שנה וחצי יהיו בחירות בכפר כנא ומי שינהל המועצה, נבחרי ציבור , והציבור זועם ושונא אותכם אתם ערוכים לסיטואציה הזאת, יש לכם מה להגיד?". מר ספא השיב לשאלה זו:" אם אני אעבוד פה תהיה לי מטרת על לשנות את התדמית של ביצורית בעיני המועצה וגם בעיני האוכלוסיה..." מתשובה זו ניתן ללמוד כי מר ספא לא עבד כלל אצל העותרת וכי השאלות שנשאל באשר להפרות שונות מצידה של העותרת, הופנו כלפי מי שבפועל לא מילא תפקיד כלל אצל העותרת (פרוטוקול, עמוד 18). במצב דברים זה, אני דוחה את הטענה כי ניתנה לעותרת הזדמנות הוגנת וראויה להתמודד עם הטענות שהופנו נגדה, כאמור. איני מתעלם מכך שבמסגרת ישיבת הראיון הופנתה שאלה בעניין ההפרות שבוצעו על ידי העותרת, למר סביתי, נציג העותרת ומנהל הרשויות בה, ברם אין בכך כדי לשנות ממסקנתי כי נוכח הטענות החמורות שהועלו כנגד העותרת בהזדמנויות השונות מן הראוי היה כי הדיון הנוגע לטענות אלה יהיה יותר ממצה ואולי אף יכלול דיון או ישיבה נפרדת. יצוין, כי הטענות שהופנו כלפי העותרת בפרוטוקול ישיבת ועדת המכרזים אף אינן מתיישבות עם תוכן ההמלצות שניתנו לעותרת במהלך השנים על ידי המועצה במסגרת השתתפותה של העותרת במכרזים של רשויות מקומיות אחרות. כך למשל אישר מר בסאם, במכתב מיום 19.1.11 שכותרתו "אישור על ביצוע שירותי גבייה", כי העותרת "מבצעת את עבודתה בתחומי השרות הנ"ל מזה למעלה מ- 4 שנים ברצף לשביעות רצוננו המלאה במקצועיות, אדיבות, יעילות ובזכות פעילותה עומדת הרשות ביעדי הגבייה אשר נקבעו לה ומקבלת את המענק המותנה". המלצות ברוח דומה ניתנו לעותרת על ידי מר בסאם גם בשנים 2005 ו- 2007 (נספח י"ז לעתירה). יתרה מזאת, בכתב התשובה שהגישו המועצה ומשיבים נוספים, במסגרת העתירה הראשונה, נטען כי העותרת פעלה בהרשאה הימנה לגביית החובות במסגרת המותר על פי חוק ועל פי הנוהל שנקבע לשם כך על ידי משרד הפנים. בהקשר האמור היא אף הפנתה לטענותיה של העותרת בכתב התשובה מטעמה. המדובר בטענות הנוגעות לכשרות פעילותה של העותרת בביצוע הליכי גבייה מנהליים ושירותים נוספים ובכללם גביית הוצאות אכיפה מתושבי המועצה. המועצה אימצה את טענות העותרת בהקשרים האמורים. היא אף טענה בכתב התשובה כי משנכנס לתפקידו מר גבריאלי החל שיתוף פעולה עם עובדי המועצה ועם חברת הגבייה, העותרת, וההכנסה העצמית של המועצה בגביית המיסים העירוניים עלתה מ- 25% ל- 79.9%. יצוין כי גם מהעתירה שבפניי עולה, כי אין מחלוקת על כך כי החל ממועד תחילת עבודתה או פעילותה של העותרת בתחומי המועצה, חל שיפור משמעותי ביותר בשיעורי הגבייה השוטפת של מיסי ארנונה. אמנם, המטרה של העלאת שיעור הגבייה אינה חזות הכל ואינה יכולה להצדיק גביה בלתי חוקית של מיסי הארנונה מהתושבים או נקיטת אמצעי גביה פסולים כלפיהם, כשם שאינה יכולה להוות היתר להתנהלות כוחנית של העותרת כלפי המועצה עצמה. ברם, הקביעה כי העותרת נהגה שלא כדין או שלא כשורה בביצוע הליכי הגבייה השונים, לרבות עיקולים, חייבו קיומו של הליך מינהלי הוגן ותקין, שבגדרו הייתה ניתנה לעותרת הזדמנות ניאותה להשמיע טענותיה לסתירת התלונות נגדה או להפחית את משקלן. דא עקא, מכל האמור לעיל עולה, כי לעותרת לא ניתנה זכות טיעון ממצה והוגנת במסגרת ישיבת הראיון עם המנהלים המוצעים מטעמה. עוד עולה, כפי שראינו, כי הטענות שהועלו נגד העותרת גם בישיבת הריאיון וגם בחוות הדעת של היועץ המשפטי מטעם המועצה, אינן מתיישבות עם טענותיה של המועצה במסגרת העתירה הראשונה ואף לא עם המלצות שניתנו לעותרת על ידי המועצה במהלך השנים. משכך, לא מן הנמנע להסיק כי המועצה הונחתה על ידי שיקולים זרים. מסקנתי זו מתחזקת נוכח השאלה שנשאל מר ספא על ידי מר אמארה בישיבת הראיון: "אתם יודעים כי בעוד שנה וחצי יהיו בחירות בכפר כנא ומי שינהל המועצה, נבחרי ציבור , והציבור זועם ושונא אותכם אתם ערוכים לסיטואציה הזאת, יש לכם מה להגיד?". אני מוצא טעם לפגם בשאלה זו. מההקשר הכולל בו היא נאמרה עולה כי הבחירות היוו שיקול משמעותי לאי קבלת הצעת העותרת. המדובר בשיקול שאינו ענייני, המנוגד לכללי ההגינות, היושר והסבירות שהרשות מחויבת בהם בשלבים השונים של הליך המכרז. נשאלת עתה השאלה, האם יש להכריז על העותרת כעל הזוכה במכרז? תשובתי לכך חיובית. לא מצאתי כל ממש בטענות המשיבות 1 ו-2 כנגד העותרת. העותרת עמדה בתנאי הסף וכל יתר הטענות הנוגעות להתנהלותה במכרז אין בהן דבר. ראוי לציין, כי מספר הנקודות שצברה העותרת בהשוואה למשיבה 2, ברכיב האיכות, קטן רק ב- 2 נקודות: 30 לעומת 32. זאת, משום שבסעיף של "אמינות המציע וההתנהגות", שם "שיחקו" כנגדה ההאשמות בגין התנהלותה בגבייה, קיבלה העותרת 8 נקודות לעומת 10 נקודות שקיבלה המשיבה 2. כלומר, המועצה עצמה סברה, כשניקדה את איכותה של העותרת, שהיא נופלת מהמשיבה 2 רק ב-2 נקודות. הפער העיקרי ביניהן יש לזכור היה ברכיב המחיר. גם "הזגזוג" ביחסה של המשיבה 1 כלפי העותרת בעייתי בעיניי. בהקשר זה, יש לזכור את העובדה שהמועצה נערכת להחזרת ניהול המועצה לידיה ולבחירות ואת חששה מההשפעה שתהיה לניהול ענייני הגביה בידי העותרת על הבוחרים. אין מחלוקת על הצלחתה של העותרת בהעמקת הגביה ובהקטנה דרסטית של חובות המועצה עקב כך, ובעצם בתרומתה להחזרת ניהול ענייני המועצה לידי התושבים. העותרת, יש לציין, גם הביעה את הסכמתה לשפר, ככל שיש צורך בכך, את התנהלותה בגבייה, והציעה הצעות קונקרטיות לכך. לנוכח כל אלה אינני רואה סיבה שלא להכריז על העותרת כעל הזוכה במכרז. לא ראיתי להחזיר את העניין לוועדת המכרזים כדי שתדון בשאלה האם להכריז על העותרת כעל זוכה במכרז או לבטל את המכרז, משום שברורה לי מראש החלטתה של הוועדה - המועצה הרי מבקשת לחלופין לבטל את המכרז. אינני רואה כל סיבה לבטל את המכרז, תוך פגיעה, בין היתר, בעקרון הסודיות, שבהפרתו נפגעים עקרונות השוויון והתחרות ההוגנת, שהם לב ליבו של המכרז. אין סיבה לבטל את המכרז ולפרסם מכרז חדש כאשר בנמצא זוכה ראוי, כפי שהעריכה אותו כך, עד לאחרונה, גם המועצה עצמה. אשר על כן, העתירה מתקבלת. אני מורה על ביטול החלטת ועדת המכרזים לפיה המשיבה 2 היא הזוכה במכרז וקובע כי להתקשרות של המועצה עם המשיבה 2, אין תוקף וכי העותרת הינה הזוכה במכרז. המשיבות 1-2 תשלמנה לעותרת, כל אחת בנפרד, הוצאות משפט ושכ"ט בסך של 15,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. מכרזביטול מכרז