קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקע מפשעתי תאונת עבודה: 1. התובע, עובד הדברה בעירית פ"ת, הגיש לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה בגין בקע מפשעתי שנפגע בו ביום 13.2.97 (להלן: "הבקע"). התובע מציין בהודעתו כי לצורך ביצוע העבודה בשטח בו עבד באותו יום, נזקק להעמסת ציוד נוסף לציוד הרגיל, ותוך כדי הרמת מרסס גדול של 100 ליטר, נתקף בכאבים והופיעה נפיחות (נ/1). 2. בהודעתו לחוקר הנתבע טען התובע כי ביום האירוע הגיע לעבודתו כרגיל, והוא ועובד נוסף (להלן : "גיל") החלו להעמיס ציוד, התכוונו להרים מרסס (שמשקלו "קרוב ל- 100 ליטר") לטנדר, ותוך ששניהם מרימים המרסס, כשגופו כפוף למטה והוא נותן תנופת משיכה למעלה - חש בכאב חד כסכין באיזור המפשעה, נשימתו נתפסה, ועזב מידיו את המרסס. לאחר מספר דקות הבחין בנפיחות במקום. כשנשאל על אופי עבודתו הבהיר כי הוא מרים משא כבד ומשא קל, "פעם ככה ופעם ככה", וכי צורת ההרמה היתה רגילה. עוד הבהיר "באותו בוקר נדרשנו למאמץ פיזי יותר מיום רגיל כי ביום שבו יוצאים לריסוס כמו אותו בוקר זה נחשב ליום של מאמץ פיזי. כמובן שזה חלק מהעבודה אבל לא יום יומי". (נ/2). גיל בהודעתו מציין כי הוא והתובע ניסו להרים המרסס המצוי על עגלה, להגביהה כדי להכניסה לטנדר ובזמן ההרמה ראה לפתע את התובע מתכווץ מכאבים. אח"כ התכופף והתקשה להתיישר, וצעק מכאבים. התובע התלונן על כאבים במפשעה והציג בפניו הנפיחות. גיל מציין שחריגה אותו בוקר היתה כשקיבלו טנדר חדש שהיה גבוה יותר מהישן, בכ-15- 20 ס"מ, ומשכך נדרשו להרמה יותר גבוהה, וכי "זה השוני היחידי" (נ/3). 3. הנתבע דחה התביעה עפ"י סעיף 84לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995בנימוק כי הופעת הבקע לא באה כתוצאה ממאמץ לא רגיל בעבודת התובע, שכן הרמת המרסס אינה מאמץ לא רגיל בעבודתו. 4. בתצהירו לביה"ד מציין התובע כי מדובר בעבודה מיוחדת ולא שגרתית, שלבצועה נדרש למרסס גדול של 150ליטר המונח על "מריצה" עם גלגלים, וכי תוך ביצוע מאמץ גדול להרמתו חש בכאב חד כסכין במפשעה והופיעה נפיחות במפשעה, וכי מדובר במאמץ-לא רגיל הן בשל הצורך להרים עגלת ריסוס כבדה והן בשל הצורך להרימה לגובה רב יותר, אף בשל ההבדלים במבנה הגוף בינו לגיל. גיל בתצהירו מציין כי היה עליו ועל התובע, לראשונה, להרים המרסס לגובה רב יותר, ומשכך נדרשו למאמץ רב שלא הורגלו בו וכי בזמן ההרמה שמט התובע המרסס והתקפל בצעקות כאב, ואף הופיעה אצלו נפיחות. הוגש גם תצהירו של העובד שעמד על הטנדר (להלן : "ירוחם") שתאר אף הוא את מיוחדות העבודה באותה עת בכך כי הטנדר בו השתמשו באותו יום הוא גבוה יותר ולפיכך, נדרשו להרמה שדרשה מאמץ רב יותר. התובע התקפל בצעקות כאב ונראתה נפיחות במפשעה. 5. בהגנתו טען הנתבע כי התובע ביצע ב- 13.2.97 את עבודתו הרגילה, כי אובחן אצלו בקע מפשעתי דו צדדי, כי אין קשר בין הארוע לבקע וכי תקופת אי הכושר שנקבע לו אינה מוצדקת. עוד נטען כי לא נתקיימו בתובע תנאי סעיף 84 לחוק. 6. בדיון בפניי אישר התובע כי נ/ 2 נרשם מפיו כשורה, ואף הוספה בסופו הערה שהוסיף. התובע הופנה לכך כי בנ/ 2 לא טען ששימוש במרסס כבד הוא חריג - ואז משיב הוא כי סיפר לחוקר "כללית" על עבודתו. משהופנה לכך כי תאר בעבודתו פתיחת וסגירת מכסי תעלות ביוב מבטון ומכסי פלדה - השיב כי התייחס לבור ביוב שמכסה שלו שוקל 20- 30 ק"ג, אך אינו יכול להרים מכסה בזק או מכסה פלדה שכן הוא כבד מאוד. התובע עומת עם העובדה כי בנ/ 2דיבר על "קרוב ל- 100 ליטר", דהיינו, משקל פחות מ- 100 ק"ג ובתצהירו דיבר על 150 ק"ג, השיב כי כשהמרסס ריק שוקל הוא 80- 100 ק"ג. עוד הבהיר כי שימוש במרסס גדול נעשה בערך פעם בחצי שנה או שנה. עוד הבהיר כי טעה בתשובתו לחוקר עת דיבר על 100ליטר שכן בדק ומדובר ב- 150 ליטר, במשקל 150 ק"ג, וכי כבר הרים בעבר מיכל כזה. עוד אישר כי בכל פעם מרימים המיכל באותו אופן וכי לאור העובדה שבעבר הרים כך את המרסס - סבר גם הפעם כי יצליח. לאור אי הדיוק שבתשובתו בנ/ 2על משקל המרסס נשאל התובע לגבי המשקלים בהם נקב בעדותו ביחס למכשירים או חלקים אחרים ודחה את האפשרות כי לא דייק במשקלם. מעניין לציין כי התובע אינו מציין כלל, לא בתצהירו ולא בפניי מתי בדק את משקל המרסס ובאיזה אופן. - לא בכדי נשאל בהקשר זה, שמא כל המשקלים האחרים שנקב בהם, אף הם שונים. ועוד - התובע מציין כי אם לא יבצע עבודתו, ובהקשר זה הרמת המרסס הכבד יצטרך ללכת הביתה. בנשימה אחת מוסיף הוא - "כשזה (הרמת המרסס הגדול) מתחלק לשני אנשים זה שונה". - דהיינו, אף הוא לא ראה בכך משהו מיוחד וחריג במשקל או במאמץ, כשהמרסס מורם ע"י שניים. עוד ראוי לציין כי תיאורו של התובע את עבודתו הרגילה (נ/6) התייחס לעבודה כדורשת מאמץ פיזי, וזאת משעובדים עם ציוד קל וכבד ומרימים מכסים, מרססים וכו' - דהיינו, אליבא דתובע, משנדרש לתאור עבודתו הרגילה הכללית, ציין מאמץ פיזי וכשנשאל למה נדרש הוא למאמץ פיזי - הוא עצמו מציין גורמים כבדים או קשים לעבודה. - התובע אינו דן בעבודה שנעשית אחת לשנה, אלא בעבודה הרגילה השגרתית. והעיקר - בסיפא הודעתו מציין הוא כי "סוג העבודה שלי היא הרמת משא כבד וגם קל" ובהמשך: "ביום שבו יוצאים לריסוס כמו אותו בוקר זה נחשב ליום של מאמץ פיזי, כמובן שזה חלק מהעבודה אבל לא יום יומי" - דהיינו, גם כאן בהתייחסו לעבודתו הוא מציין "מאמץ פיזי", כפי שהתייחס לעבודתו הכללית. אין הוא מציין מאמץ מיוחד, שונה, קשה יותר, בלתי רגיל, אלא מאמץ פיזי, שאינו נעשה כל יום, אך גם איננו מתבצע רק פעם בכמה חודשים או פעם-פעמיים בשנה. משמקובלת עליי הודעתו שניתנה "עפ"י תומו", אין לומר כי מדובר במאמץ בלתי רגיל. 7. מעניין לציין כי בתצהירו טוען התובע כי ביצע מאמץ רב ובלתי רגיל (אף כי דבר מאלה לא הוצהר על ידו בסעיפים העובדתיים (ראה סעיף 7), וכי במיוחד המאמץ היה להרים המרסס לגובה רב ובלתי רגיל, שחייב תנוחה מיוחדת ובלתי נוחה, וכן בשל הצורך להרימו לטנדר גבוה יותר, או כתוצאה מהבדלים במבנה הגוף בינו לגיל. ראוי להבהיר כי התובע אינו מצהיר כי נדרש למאמצים כאמור, אלא רק טוען לכך עת הוא דן בתצהירו בטעות הנתבע. והעיקר - אף לא אחת מטענותיו אלה - נטענה בהודעתו המפורטת (נ/2). 8. ואם היה ספק בדבר העובדה שלא נעשתה באותו יום עבודה בלתי רגילה - בא גיל בנ/ 3 ואומר לנו מפורשות כי "הרמת עגלה כזו זה חלק מהעבודה שלנו. באותו יום לא היה כל מקרה חריג בהרמת העגלה. זה אמנם לא כל יום אבל זה בהחלט חלק מהעבודה שלנו ורגילים אליה" (ההדגשות הוספו). די למעשה בעדותו של גיל במצורף לדברי התובע בהודעתו כדי לקבוע כי אין מדובר במאמץ מיוחד או בלתי רגיל. 9. המיוחדות שציין גיל ביחס לאותו אירוע תוארה כך בלשונו: "עכשיו אני נזכר שלמעשה מה שהיה חריג באותו בוקר שאנחנו קיבלנו טנדר חדש והוא גבוה יותר מהרכב הישן ובאותו בוקר נאלצנו להרים את העגלה גבוה יותר ולכן גם השקענו מאמץ יתר. ההבדל בגובה של הטנדר אולי 15 ס"מ עד 20 ס"מ ולכן היה צורך בהרמה גבוהה יותר ממה שהיה בעבר. זה השוני היחיד (ההדגשות הוספו, נ/ 3 עמ' 2). - דהיינו, השוני היחידי הוא הגובה (20- 15 ס"מ נוספים) להרמה. אלא, שגיל אינו טוען כי הרימו המרסס עד לגובה הטנדר בעת בה עזב התובע את המרסס (ראה עמ' 1 לנ/3), שהרי אומר הוא "ניסינו להרים ולהגביהה". - והעיקר, התובע עצמו מתאר (נ/2, עמ' 2) כדלקמן: "התכוונו להרים להגביה את המרסס וירוחם מעל הטנדר יתפוס וימשוך פנימה... איך שאני וגיל מרימים יחד... וכל הגוף שלי כפוף למטה ונותן תנופת משיכה למעלה, פתאום אני מרגיש... נשארתי כמה שניות כפוף ולאט לאט התיישרתי" - דהיינו, עסקינן במצב בו התובע עסוק היה רק בתנופת הרמה, לא התיישר עדיין ולא הצליח להתרומם, וטרם היה סיפק בידו להשקיע המאמץ המיוחד כדי להרים המרסס לגובה רב יותר מהרגיל. ודאי כי לא תוארה תנוחה לא נוחה/נכונה, ואף גיל שהעלה ענין הטנדר בהודעתו - לא מציין תנוחה לא נוחה או לא נכונה, לא בהודעתו ולא בתצהירו. גיל בתצהירו אף לא טוען כי נשלמה ההרמה לגובהו של הטנדר החדש, וכך אף לא ירוחם. גיל אומר בעדותו מפורשות כי לא הספיקו להרים המרסס לאוטו. ירוחם מציין כי המרסס, למיטב ידיעתו, הורם (באותו יום) כשהוא ריק (עמ' 8) וכי רק כשהרימו קצת, התובע צעק ונפל אחורה, וישב על ברכיו, ולאחר הערת ב"כ התובע - נפל אחורה, צעק ונפל קודם על הברכיים ואח"כ התיישב על הישבן. 10. ראוי לציין כי התרשמתי מעדויות התובע כי ניסו להקטין ולמזער את שגרתיות העבודה שביצעו באותו יום (כנאמר בהודעות התובע וגיל) ולהאדיר, את מיוחדותה בתצהיריהם והעיקר בעדותם. לא בכדי טענה ב"כ הנתבע להתחמקות העדים בחקירתם. בעדותו מציין גיל לראשונה כי הם עובדים עם מרסס 100 ליטר שהוא קצת יותר קל (מהמרסס הנדון) ועם מרסס 300 ליטר שהוא הרבה יותר כבד (עמ' 6) - גרסה חדשה שטרם נשמעה. עוד ראוי לציין, כי התובע לא טרח להציג נתון כלשהו נייטרלי ממנו עולה כי אכן מדובר בפעם ראשונה שעבדו בטנדר חדש, או כי ביום הארוע נדרשו להרמת מרסס גדול. והעיקר - מעדות גיל עולה כי העבודה מתבצעת במרסס שמשקלו קרוב לזה (מרסס 100 ליטר) ואף מרסס 300 ליטר. עוד אציין כי טענת "תנוחה לא נכונה" עליה חזר ב"כ התובע בסכומיו - לא הוכחה כלל. 11. גיל טען כי התובע הוסע למרפאת רושטילד (עמ' 1לנ/3), וכך טען גם התובע (בנ/1). עיון בכרטיס ממרפאת רוטשילד לא מעלה דבר. עיון בכרטיס שהוגש ע"י הנתבע ביום 5.7.99 מעלה כי מצויה בו תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מ-13.2.97, ממרכז רפואי רוטשילד לפיה "היום במהלך עבודה בהרמת חפץ כבד הרגיש כאבים במפשעות". זהו הרישום היחיד המצוי בתיק שהינו מיום הארוע. דא עקא, כי אף שנרשם בו "הרמת חפץ כבד" - משלא שוכנעתי מהעדויות שבפניי כי חפץ כבד זה שונה מזה שהרים בעבודתו בעבר - אין לומר כי מדובר ב"מאמץ לא רגיל". 12. לאור כל אלה - משלא שוכנעתי בנכונות גירסת התובע ועדיו בביה"ד, ומשמקובלים עליי דבריהם בפני חוקר המל"ל, ומשלא שוכנעתי כי אכן ארע ארוע מיוחד וכי התובע ביצע באותו יום מאמץ בלתי רגיל - נדחית התביעה. אין צו להוצאות.בקע מפשעתיתאונת עבודהבקע