הבטחת הכנסה לגרושה עם 5 ילדים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הבטחת הכנסה לגרושה עם 5 ילדים: .1 ביום 16/11/94, הגישה התובעת לנתבע תביעה להבטחת הבטחת הכנסה (נ/2). הנתבע הודיע לתובעת במכתבו מיום 19/1/95, כי הוא דוחה את תביעתה, מאחר שלפי הממצאים שבידי הנתבע, מנהלת התובעת משק בית משותף עם אבי בתה. .2 תובענה זו הוגשה כנגד קביעת הנתבע במכתבו מיום 19/11/95והיא עוסקת בגמלת הבטחת הכנסה לחודשים שמנובמבר 1994עד ינואר .1995 בכתב התביעה טענה התובעת כי היא קיבלה גימלה מן הנתבע עד למועד שבו ילדה את בתה וכי אביה של בתה, היה נוהג לבוא לבקרנה, אלא שמזה חודש וחצי (כלומר בערך מתחילת דצמבר 1994) הוא לא בא אפילו לראות אותה. .3 בכתב הגנתו טען הנתבע את אשר נטען במכתב הדחיה. אלה עובדות המקרה .4 התובעת היתה נשואה וילדה לו 5ילדים, שאינם מצויים בחזקתה אלא לומדים בפנימיה וחוסים תחת אפוטרופוסותו של סבם .5 התובעת התגרשה מבעלה לשעבר ביום .1/4/93 עוד טרם הגירושין הכירה התובעת את מר ג'מאל (שייקרא להלן: "ג'מאל"), שהוא נשוי ואב ל- 5ילדים, אשר החל לחיות עם התובעת, בדירתה. התובעת אינה חולקת על כך שבתקופה זו היא היתה מתגוררת ביחד עם ג'מאל, אלא שלטענתה (שלא נסתרה), באותה תקופה הוא היה גם אצל משפחתו, אך מכל מקום - את הלילות עשה ג'מאל, באותה תקופה, גם לפי גירסת התובעת - יחד עם התובעת. לדברי התובעת, הוא עשה כן מאחר שחשש שבעלה של התובעת ייצא מבית הסוהר ויזיק לה. .6 ביום הגירושין מבעלה לשעבר (1/4/93), עשתה התובעת הסכם בכתב לחיים משותפים עם ג'מאל. מטרת ההסכם, לדבריה, היתה לצורך הצגתו לבעלה לשעבר של התובעת, כדי שיידע שהיא חיה עם ג'מאל ולא יבוא להטרידנה בביתה. (מטרה זו אכן הושגה, על פי עדותה של התובעת, ובעלה לשעבר שוכנע, למקרא ההסכם, להפסיק להטריד אותה). .7 התובעת הרתה בגין יחסיה עם ג'מאל, הריון שממנו נולדה ביום 10/11/94, בתם, סבאא. ג'מאל לא היה מעונין בכך שבתו תיוולד וניסה לשכנע את התובעת להפסיק את ההריון, אך התובעת דחתה אותו עד שהיה מאוחר מכדי לבצע הפלה. בתקופה הראשונה לאחר הלידה סיפק ג'מאל דברי מזון, חלב וטיטולים לתינוקת. .8 לגירסת התובעת, לאחר חתימת ההסכם לחיים משותפים עם ג'מאל, חלה ירידה בתדירות הימצאותו של ג'מאל בביתה של התובעת; מייד לאחר ההסכם סמך ג'מאל על כך שיש הסכם ולפיכך, חילק את לילותיו; 3ימים בשבוע היה עם התובעת ו- 4הימים הנותרים היה עם אשתו. כעשרים יום לאחר לידת בתם המשותפת, הפסיק התובע כליל את המגורים המשותפים ורק היה בא לבקר את בתו מספר פעמים בשבוע ולאחר מכן בתדירות פחותה עוד יותר. איני מקבל גירסה זו, בשל האמור להלן: א. בהודעתה לחוקר (נ/1), שנגבתה ביום 2/1/95, דהיינו כשבתה של התובעת היתה כבת חודש וחצי, נרשם מפי התובעת בלשון הווה כי ג'מאל מחלק את ימי השבוע בין אשתו לבין התובעת. ג'מאל היה נוכח בעת שנגבתה ההודעה (ראו דברי התובעת בשורה 22לעמ' 1לפרוטוקול) ולפיכך סביר שדבריה של התובעת אכן נאמרו בלשון הווה, כפי שנרשמו ולא התייחסו לעבר. ב. אמנם, ברור לי כי התובעת לא אמרה לחוקר את המלים "משק בית משותף" שהחוקר רשם, כביכול מפיה והתובעת אף לא מסרה לו מונח מסויים מקביל בערבית (ראו בענין זה עדותו של החוקר בשורות 25- 24בעמ' 7לפרוטוקול), אך אין בכך כדי לבטל את המשקל הרב שיש לדעתי לייחס לפירוט המדוייק שנרשם בנ/ 1על אופן חלוקת לילותיו של ג'מאל, פירוט המתאים לעדותה של התובעת, אלא שבעדות היא ייחסה זאת לתקופה שטרם הולדת בתה. ג. גירסתה הכוללת של התובעת אינה עקבית. על פי גירסה זו, היא חיה באופן מלא עם ג'מאל במשך שנה רצופה שנמשכה דווקא עד לחתימת ההסכם לחיים משותפים. לאחר מכן, מיום 1/4/93ועד יום 9/11/94היה ג'מאל מחלק את לילותיו - 3ימים לתובעת ו- 4לאשתו, ומאז היות בתה של התובעת בת 20יום (כלומר בערך מתחילת חודש דצמבר 1994), הופסקו החיים המשותפים לחלוטין, וג'מאל הסתפק בביקורים שמספרם הלך ופחת; תחילה היה בא לבקר 3פעמים בשבוע, לאחר מכן, בעת החקירה של החוקר (2/1/95) פעמיים בשבוע (בימי רביעי ושבת) ולבסוף פעם או פעמיים בכל שלושה שבועות (כאמור בחקירה הנגדית) או פעם בשלושה-ארבעה שבועות (כאמור בעדות הראשית). בטופס התביעה (נ/2), שהוא מיום 16/11/94, דהיינו בתקופה שבה על פי עדות התובעת עצמה היו עדיין חיים משותפים (חלוקת השבוע), רשמה התובעת כי ג'מאל אינו גר איתה ואינו מבקר לא אותה ולא את התינוקת. גם בכתב התביעה רשמה התובעת שג'מאל אפילו לא בא לראות את בתו סבאא מזה "חודש וחצי", כלומר, מתחילת דצמבר .1994 ברור שגירסה זו אינה מתאימה לעדות שלפיה באותה תקופה ג'מאל היה בא עדיין לבקר מספר פעמים בשבוע. .9 לאור האמור בסעיף 8לעיל, אני קובע שהאמור בנ/ 1משקף את אשר היה נכון עדיין ביום 2/1/95, כלומר, באותה עת היתה התובעת חיה חיים משותפים עם ג'מאל, אשר התגורר עמה בדירתה במשך מספר ימים בכל שבוע. האם התובעת וג'מאל היו "בני זוג" ומתי? .10סעיף 4לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א- 1981(להלן: "החוק"), קובע שהזכאות לגימלה של כל אחד מבני זוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות, למעט אם נקבע אחרת בתקנות. תקנה 7לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב- 1982(להלן: "התקנות") מפרטת את היוצאים מהכלל, כלומר, את המקרים בהם זכאותו של כל אחד מבני הזוג לא תהיה מותנית בזכאותו של בן זוגו. סעיף 1לחוק מגדיר שבני זוג אינם דווקא מי שנשואים זה לזה אם הם חיים חיי משפחה במשק בית משותף אם יש להם ילד משותף או אם אחד מהם קיבל תוספת תלויים בעד משנהו לפי חוק הביטוח הלאומי. .11לאור האמור בסעיף 10לעיל, ומאחר שהתובעת לא הוכיחה שגם אצל ג'מאל, התקיימו תנאי זכאות להבטחת הכנסה בתקופה השנויה במחלוקת (מנובמבר 1994עד ינואר 1995), יהיה גורלה של התביעה תלוי בשאלה האם בתקופה זו היו התובעת וג'מאל משום "בני זוג" ואם כן - האם נכנסו לאחד החריגים המנויים בתקנה 7לתקנות. .12דעתי היא, כאמור בסעיף 9לעיל, שלפחות עד ליום 1/2/95, מועד גביית ההודעה נ/1, ענו התובעת וג'מאל, על הגדרת "בני זוג" שבסעיף 1לחוק. .13העובדה שג'מאל בחר לבלות מספר ימים בשבוע גם עם אשתו וילדיו אינה שוללת את העובדה שהוא חי עם התובעת, בחלקו האחר של השבוע, חיי משפחה, בדירה אחת ומאז לידת בתם - אף נשא בחלק מהוצאותיה. מטרת המחוקק בהגדרה המרחיבה שבסעיף 1לחוק היתה להשוות את ההתייחסות בין בני זוג החיים יחדיו, בין אם הם נשואים ובין אם אינם נשואים. העובדות שפורטו לעיל, יכולות, לדעתי, להצביע על קיומם של "חיי משפחה", בין התובעת לבין ג'מאל, אף שג'מאל היה נשוי לאחרת ואף חי עם אשתו במשך מספר ימים בשבוע. נוהגו של ג'מאל באותה תקופה היה כשל מי שיש לו שתי בנות זוג, אשר כל אחת מהן "זוכה" לחיות עמו חלק מן הזמן. החיים של התובעת וג'מאל תחת קורת גג אחת היו פרי רצון משותף שלהם, רצון אשר בא לידי ביטוי אף בחוזה לחיים משותפים שנחתם על ידיהם בפני עורך דין. פירוש סביר ותכליתי של המונח "חיי משפחה" יכול לכלול מגורים תחת קורת גג אחת אף כאשר מגורים אלה אינם נמשכים כל ימי השבוע אלא כמחציתם בלבד. לפיכך, יש לקבוע כי התובעת וג'מאל התקיימו "חיי משפחה" בתקופה השנויה במחלוקת והם ענו, באותה תקופה, על הגדרת "בני זוג" שבסעיף 1לחוק. .14 עיון בתקנה 7לתקנות מעלה כי התובעת אינה נכנסת בגדר אחד החריגים שזכאותם אינה מותנית בזכאות בן זוגם. תקנת משנה 7(1) אינה חלה באשר ג'מאל לא היה עציר או אסיר. אף תקנת משנה 7(2) אינה חלה, שכן כאמור לעיל, התובעת וג'מאל חיו באותה תקופה תחת קורת גג אחת. .15 לאור כל האמור לעיל, הרי שדחייתה של התביעה בגין החודשים שמנובמבר 1994ועד ינואר 1995היתה מוצדקת. .16 לסיכום, התביעה נדחית. .17 אין צו להוצאות. .18 צר לי על העיכוב הרב במתן פסק דין זה. .19 כל צד זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.קטיניםהבטחת הכנסה