קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הזעה עקב תאונה - אחוזי נכות: 1א) המערער נפגע בתאונת דרכים בשנת 1975. ביום 11.04.78, נבדק המערער על ידי רופא מוסמך (נוירולוג), מטעם המשיב. הרופא קבע ממצא של זיעה שוטפת בבתי השחי וכפות הידים, ובעקבות זאת קבע % 10 נכות בגין פגיעה בסגמנט הצווארי התחתון. וועדות רפואיות מאוחרות יותר, שבו וקבעו אותם שיעורי נכות בגין אותה פגיעה. ב) ביום 25.02.91, ביקש המערער לדון מחדש בעניינו בטענה של החמרת מצב. מאז דנו בעניינו שורה ארוכה של וועדות רפואיות, ועניינו של המערער אף בא 6 פעמים (לא כולל ערעור זה), בפני ביה"ד במסגרת של ערעורים על וועדות רפואיות. הפעם האחרונה בה נדון עניינו של המערער ע"י ביה"ד, היתה במסגרת דיון בתיק נו/68-01. ערעורו של המערער נתקבל, ובפסק דינו הורה כב' השופט ארמון להעביר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש. בחלק האופרטיבי של פסה"ד נתנו ההוראות שדלקמן: 1- "הוועדה החדשה תקבע אם למערער יש נכות נוירולוגית כלשהי. בעניין זה תתחשב הוועדה החדשה גם בטענה לפיה המערער סובל מהזעת יתר ובטענה לפיה הזעת היתר נגרמה בשל פגיעה בסגמנט הצווארי התחתון כאמור בקביעת הרופא המוסמך מיום 11.04.78". 2- "לצורך קביעת הנכות הנוירולוגית, תקבל הועדה לידיה את ממצאי בדיקת ה- c.t שנערכה לראשו של המערער וממצאי בדיקת ה- , e.e.g אלא אם תסביר באופן מנומק מדוע אין צורך בממצאים אלה". 3- "הוועדה החדשה תתייחס לשאלת החשד למחלה בבלוטת התריס שעלה ע"י האנדוקרינולוג ד"ר שפרינדל, באבחון הרפואי שערך למערער". 4- "הוועדה החדשה תבחן האם יש לקבוע למערער נכות בגין אחד מפריטי המשנה של פריט 11(2) למבחנים שבתוספת לתקנות הבטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1995. 2. הוועדה לעררים נשוא הערעור קבעה ביום 05.05.97, % 36 נכות יציבה מיום .01.09.92 בגדר הקביעה האמורה הייתה התייחסות ללקויים שונים מהם סובל המערער, ובהקשרים הרלוונטיים לערעור זה נקבע כדלקמן: בלוטת תריס - אין נכות. הפרעות נוירולוגיות - % 20 נכות לפי פריט לקוי 34(ג) לרשימת הלקויים. מ/א דלקת ורידים עמוקה ברגל שמאל - % 0 לפי סעיף 11(2)(א) לרשימת הלקויים. נוירולוגית - כאבים בפנים משמאל, % 10 לפי סעיף 29(5)(א)(1), (סעיף זה נופה בשקלול שכן אינו נכלל ברשימת הלקויים הרלוונטית לענייננו). 3. להלן, בתמצית, עיקר טענות ב"כ המערער: א) הוועדה טעתה בכך שקבעה שמאחר וכיום ישנו ניתוח אשר פותר את הבעיה של הזעת יתר, אין בהזעת היתר כדי להוות כלל לנכות. ב) הוועדה לא התייחסה לדרישת כב' השופט ארמון בפס"ד מכוחו הועמד עניינו של המערער בפניה, לעניין ההתייחסות לפגיעה בסגמנט הצווארי. ג) הוועדה לא קבעה קביעה ברורה דיה לעניין השאלה, האם ישנה הזעת יתר ומה שיעורה. ד) יצויין כי בהודעת הערעור, נטענה טענה אשר נזנחה בשלב הסיכומים לפיה הוועדה טעתה כאשר לא קבעה למערער נכות בגין נפיחות בשתי הרגליים, למרות ששתי רגלי המערער נפוחות ולמרות האמור בחוו"ד כירורג. עוד נטענה טענה שנזנחה בשלב הסיכומים, לפיה הוועדה טעתה בכך שלא ציינה שעיינה בסיכום נוירולוגי ממרפאה נוירולוגית מבי"ח העמק בעפולה, אשר ביקשה לעיין בו לצורך בדיקת הטענה של כאבים בפנים משמאל. 4. להלן, בתמצית, עיקר טענות ב"כ המשיב: א) אין זה נכון כי למערער נקבעה % 10 נכות בגין "פגיעה בסיגמנט הצווארי המתבטאת בהזעת יתר" משנת 1978 ועד שנת 1993 כטענת ב"כ המערער. נכון שרופאים מוסמכים אשר בדקו את המערער בימים 11.04.78 ו-05.12.79, קבעו למערער % 10 בגין הזעת יתר אך ביום 10.04.85, הגיש המערער בקשה לבדיקה מחדש (ר' טופס מצ"ב) בה אין איזכור של הזעת יתר ומאז לא נקבעה למערער נכות בגין ליקוי כאמור. ב) הוועדה התייחסה לטענת המערער כי יש לו "הזעת יתר" והתרשמותה היא כי לא מדובר בהזעת יתר בולטת. לטענת ב"כ המערער קביעתה של הוועדה אינה ברורה "שכן מתברר כי ישנה הזעת יתר אך לא בצורה בולטת". טענתו של ב"כ המערער בבעטות יסודה. קביעתה של הוועדה היא קביעה רפואית הואיל ו"הזעה" לא ניתן לכמת (לא ניתנת למדידה מדוייקת) ועל כן לפנינו התרשמות של רופאים לפיה ההזעה אינה בולטת מבחינה תיפקודית והואיל ונכות מוענקת מחמת התיפקוד הרי קביעתם של הרופאים מנומקת. אי - לכך, קביעת הממצא היא קביעה רפואית מובהקת ואין לכב' ביה"ד סמכות להתערב בה. ג) לטענת ב"כ המערער היה על הוועדה להתיחס "לפגיעה בסגמנט הצווארי". הנחית פסק הדין יש לקרוא בהקשרה. בפסק הדין נאמר כי על הוועדה להתייחס לטענה "לפיה המערער סובל מהזעת יתר ובטענה לפי הזעת היתר נגרמה בשל פגיעה בסגמנט הצווארי התחתון... " . שעה שהוועדה קבעה מה שקבעה לגבי טענת "הזעת יתר" הרי קביעתה מייתרת הצרוך בהתייחסות לפגיעה בסגמנט הצווארי. ד) לטענת ב"כ המערער" קביעת הוועדה כי היות ויש ניתוח אשר עשוי לפתור את בעית הזעת היתר, הרי אין זה מקנה נכות, הינה קביעה שגויה משפטית". המשיב טוען כי אין זה נכון שהוועדה לא העניקה נכות נוכח אפשרות של ניתוח העשוי לשפר את המצב. הוועדה לא העניקה נכות הואיל ולהתרשמותה הזעה אינה בולטת כפי שבואר לעיל. זאת ועוד, הערת הוועדה לגבי ממצא של "הזעת יתר" בשנת 1978 היא הערת אגב בלבד ואין היא בגדר "קביעה". ההערה רק באה להדגיש את חלוף הזמן והתקדמות הרפואה במרוצת השנים. 5א) הוועדה לעררים נשוא הערעור התכנסה לראשונה ביום 23.12.96. הוועדה רשמה תלונותיו של המערער ובגדרן דיווח על פניה למכון נוירולוגי של בי"ח העמק בשל כאבים במחצית הפנים משמאל וכן תלונה בדבר הזעה בכפות הידים בבתי השחי ובכפות הרגליים. הוועדה דנה בישיבה זו בחשד למחלת בלוטת המגן וערכה בהקשר זה בדיקה קלינית שבסיומה ציינה שאינה רואה כל סימן למחלת בלוטת המגן. עוד צויין - "היום בבדיקה אין להתרשם מהזעת יתר של כפות הידים בצורה בולטת. שאר הבדיקה הנוירולוגית ללא ממצא חולני. הוועדה מתייחסת לאותו רישום של רופא מוסמך .1978מאז חלפו כמעט 20שנה והיום אנשים (בדרך כלל צעירים), מתפטרים בקלות מהזעת יתר ע"י ניתוח שלא כרוך בפתיחת בית החזה כמעט בכל בי"ח בו יש מחלקה לכירורגיה של כלי דם ולכן אפילו אם סובל מהזעת יתר, אין זו עילה לנכות". הוועדה הזמינה, לצורך מתן החלטה בקשר לתלונה בדבר כאבים בפנים, סיכום ממרפאה נוירולוגית מבי"ח העמק, ולצורך מתן החלטה בדבר קביעת נכות בגין אחד מפריטי המשנה של סעיף 11(2), הזמינה חוו"ד מקצועית של כירורג כלי דם. ב) הוועדה התכנסה שנית ביום 24.03.97, ולאחר שעיינה בתיק מבי"ח העמק, קבעה נכות נוירולוגית לאורם, ולאחר שעיינה בחוו"ד כירורג כלי דם מיום 03.02.97, אמצה את מסקנותיו. (יש להניח שפרוטוקול ישיבה זו לא היה בידי ב"כ המערער בשלב הכנת הודעת הערעור, ולאחר שעיין בו זנח את הטענות הנוגעות לכאבים בפנים ולסעיפי ליקוי שקשורים לרגליים - בשלב הסיכומים. ג) הוועדה התכנסה סופית ביום 05.05.97, וערכה שקלול של כל הליקויים, אלה שנדונו על ידיה ואלה הייתה מנועה מלדון מכוח פסה"ד. 6א) אשר לטענות הקשורות לעצם קביעת הוועדה לפיה קיימת הזעת יתר אך שאינה בולטת - מסכימה אני עם ב"כ המערער שניתן למצוא פגם בנסוח זה של הדברים וטוב היה אם הוועדה הייתה מרחיבה את הבהרת הממצא שלה בעניין זה ולא מסכמת אותו במשפט אחד שיש בו שני מינוחים (יתר מחד גיסא, ואינו בולט מאידך גיסא). יחד עם זאת, אינני סבורה שהדבר מצדיק השבת עניינו של המערער לוועדה נשוא הערעור או לוועדה אחרת שכן, ברור שמסקנת הועדה הינה שהגם שיתכן שההזעה הינה מעבר לנורמה הרי, שאין בכך כדי להוות תופעה שמצדיקה קביעת אחוזי נכות. אין לשכוח שהחוק והתקנות הקנו לוועדה סמכות לקבוע, האם מבוטח הינו בגדר "נכה עבודה" דהיינו, "מבוטח שעקב פגיעה בעבודה נפגע כושרו לעבודה וכתוצאה מכך, אינו מסוגל לעשות עבודה שבן גילו ומינו מסוגל לעשותה". מכוח הגדרה זו שמאחוריה השקפת עולם ברורה, נקבעה שורה של הלכות, שהגיונן, בין היתר, הוא, שלא תיקבע נכות אם לא קיים מום מחד גיסא, ומאידך, שלא כל תופעה החורגת מהנורמה מצדיקה קביעת נכות, היא כשלעצמה. סיכומו של דבר - אין כל פגם מהותי בקביעת הוועדה בעניין זה, משנרשמה מסקנתה באופן שניתן להבין ממנו מהי. ב) אשר להערה בדבר קיומו של ניתוח הפותר את הבעיה, סבורני, שלא ברור למקרא ההערה כפי שצוטטה לעיל, שמדובר בהערת אגב, ולא בחלק ממערכת השיקולים שהביאה להכרעה פוזיטיבית. שכן- הוועדה לא רשמה שאפילו אם היה המערער נמנה על אלה שסובלים מהזעת יתר ניכרת - סבורים הם, בגדר סברה אקדמית, שלא היה מקום להעניק בגין זאת נכות, אלא נרשם "אפילו אם סובל". בנקודה זו, עולה החשש שמא הכרעתה הסופית של הוועדה בעניין אי קביעת אחוזי נכות, נובעת ומושתתת על הפתרון הנתוחי הפשוט אותו היא מכירה. אם כך היה הדבר, הרי שנפלה שגיאה מלפני הוועדה שכן, עובדת קיומו של פתרון ניתוחי אין בה כדי להביא להמנעות אוטומטית מיישומו של פריט ליקוי, מה גם שלעניין זה קובע המצב בתקופה נשוא הבדיקה ולא מצב היפותטי עתידי שיכול להיות שיפלו מכשולים ליישומו או שהניתוח לא יצליח. למצב שכזה, קיים פתרון של קביעת נכות זמנית תוך הפנית המבוטח לניתוח ובכך צודק ב"כ המערער. ג) אשר להעדר התייחסות בדבר פגיעה בסגמנט הצווארי, בכך אכן לא מצאתי כל פגם שכן, משקבעה הוועדה שאין מקום לקבוע נכות בגין הזעת יתר, מובן שפטורה היא מלהתייחס למקור ללקוי הנטען. 7. סיכומו של דבר - לאור האמור לעיל, מוצאת אני לנכון להחזיר את עניינו של המערער לוועדה שדנה בו, על מנת שתבהיר כדלקמן: א) באיזו מידה סבורה היא שההזעה של המערער, אם בכפות הידיים, ואם בהקשרים הנוספים, חורגת מהנורמה. ב) האם אכן, איננה סבורה שיש בהזעה שממנה הוא סובל כדי לפגוע בכושר העבודה שלו. ג) האם מסקנתה בעניין זה מושתתת על הפתרון הנתוחי שאליו הפנתה. באם כך הדבר, תשקול מחדש הוועדה את מסקנתה נוכח ההלכה שפורטה לעיל ונוכח מצבו עד לפתרון כאמור במידה ובכלל ינוצל ויצליח. ד) באם תשתנה מסקנתה נוכח ההערות דלעיל, תתייחס לשאלה האם הזעת היתר קשורה לפגיעה בסגמנט הצווארי. 8. בנסיבות העניין, כאשר מחד גיסא רוב טיעוני הערעור נדחו, ומאידך מדובר במבוטח שסבל מעינוי דין, מוצאת אני לנכון לחייב את המשיב בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד של המערער בסך 200, 1 ש"ח בצירוף מע"מ. 9. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. נכותאחוזי נכות