קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החלפת חברות כדי להתחמק מתשלום לעובדים: .1לפנינו ערעור על פסק-דין שניתן ביום 31.8.95בתיק נד/642- 15על-ידי כב' הרשמת ד' פרוז'ינין (להלן: פסק-הדין). נימוקי הערעור וטענותיהם האחרות של המערערים הלא הם מפורטים בהודעת הערעור שהוגשה בתיק זה שלפנינו. .2נקדים ונאמר, כי מעיון בכתבי-הטענות; הפרוטוקול והסיכומים שבתיק נד/642-15, נשוא הערעור; באנו לכלל מסקנה כי המדובר באחד המקרים, אשר למרבה הצער הולכים ומתרבים לאחרונה, ואשר בהם בולט במיוחד חוסר תום הלב מצד המעביד או המעבידים כלפי העובד ובמיוחד בולט הנסיון להשתמש בקיומן של חברות והחלפתן, חדשות לבקרים, כדי להתחמק ממילוי חוזים ו/או התחייבויות אחרות שעל החברה לשאת בהן. סבורים אנו כי דין הערעור שלפנינו - להידחות מכל וכל וכי על המערערים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה הוצאות ממשיות בערעור זה, לרבות הוצאות בגין הבקשות שהוגשו בתיקים נו/111- 12ו-נו/114- 14בהן היה אמור בית-הדין לחייב את המערערים דנן בהוצאות, אך החיוב נדחה עד למתן פסק-דין בערעור זה שלפנינו. .3העובדות הצריכות לענייננו פורטו על-ידי כב' הרשמת בפסק-הדין וזה עיקרן: א. המשיבה הגישה לבית-הדין האזורי בירושלים תביעה (נד/642-15) לתשלום שכר-עבודתה בחודש נובמבר 93' בסך של -.925, 1ש"ח. התביעה הוגשה נגד שתי חברות שאחת מהן היא המערערת מס' 3ונגד המערערים 1ו- 2בערעור שלפנינו. ב. בכתב-התביעה טענה המשיבה כי בשל נסיבות שונות (שנדונו על-ידי כב' הרשמת) אחראים המערערים 1ו - 2להתחייבויותיהן וחובותיהן של החברות כלפי המשיבה. המשיבה עתרה בכתב-התביעה לבית-הדין כי זה יורה על "הרמת-מסך" ההתאגדות וירד לנכסיהם של המערערים 1ו- 2ויחייב גם אותם בתשלום סכום התביעה למשיבה. ג. המשיבה התקבלה בזמנו לעבודה על-ידי המערערים 1ו- .2המשיבה עבדה בחודש נובמבר 93' ואחת משתי החברות (קדם א. באלף בע"מ - שאינה מערערת כאן) נתנה בידי המשיבה המחאה על סך -.400, 1ש"ח אשר לא כובדה. על ההמחאה חתומים המערערים 1ו - .2הסכום לא שולם עד למתן פסק-הדין (של כב' הרשמת) למשיבה. גם החלטתה של כב' הרשמת (עמ' 3לפרוטוקול) לפיה על המערערים להפקיד בקופת בית-הדין את הסך של -.925, 1ש"ח לא קויימה על-ידי המערערים עד למתן פסק-הדין על-ידי הרשמת, ומן הסתם לא קויימה עד עצם היום הזה. .4הרשמת הנכבדה נתנה ביום 22.3.95פסק-דין כנגד חב' קדם א. באלף בע"מ (שאינה מערערת כאן) ונגד המערער מס' 2(דיב יוסף חסונה) וזאת מאחר שהוזמנו ולא הופיעו. לאחר שהרשמת שמעה עדויות בתיק היא נתנה, ביום 31.8.95, את פסה"ד. הערעור דנן נסב על כל החלטותיה ופעולותיה של הרשמת בתיק נד/642-.15 .5לאחר עיון בכתבי-הטענות בערעור שלפנינו; ולאחר עיון מדוקדק בתיק נד/642- 15ובפסק-הדין שניתן בו, אנו מחליטים לדחות את הערעור. כל הנימוקים של כב' הרשמת בפסק-דינה המלומד מקובלים עלינו לחלוטין. הגענו למסקנה כי אין מקום לדחות את המימצאים העובדתיים שנקבעו בו; המימצאים שנקבעו בפסק-הדין על ידי כב' הרשמת תומכים במסקנתה המשפטית; ולא גילינו בפסק-הדין שניתן על ידי כב' הרשמת כל טעות שבחוק. יתרה מכך, כב' הרשמת סקרה בהרחבה את סוגיית "הרמת המסך" בפסיקה וכן את שאלת החיוב בפיצויי-הלנה מלאים על פי החוק והגיעה למסקנתה לאחר שבחנה את העובדות לאשורן ואת התנהגותם של המערערים כלפי המשיבה לאורך כל הדרך. כבר הדגשנו לעיל, כי, למרבה הצער, מעיון בכל כתבי-הטענות שלפנינו עולה תמונה עגומה של התנהגות חסרת תום-לב מצד המערערים כלפי המשיבה. לענין "הרמת המסך" נתנה הרשמת ביטוי להתרשמותה, בין היתר, בהאי-לישנא: א. "לסיכום, שוכנעתי כי בנסיבות העניין הוכח כי אכן נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות, ולמעשה שימשו החברות שהוקמו כסות וצל לבעליהן, ולא נעשתה ההפרדה הנדרשת, הן בין החברות לבין עצמן, והן בין החברות לבין בעלי המניות. כמו כן עולה מחומר הראיות בתיק זה כי לפחות אחת המטרות להקמת חברה חדשה מדי שנה היתה התחמקות מנושים, ומקיום חוזים. על כן אני מורה על הרמת מסך החברה. תוצאת הרמת המסך היא כי האמור בסעיף 18להלן יחול על כל הנתבעים ביחד ולחוד. ב. משנקבע כי בנסיבות העניין יש מקום להרים את מסך ההתאגדות משום שהחברות השונות שימשו כסות זו לזו, איני רואה מקום להעתר לבקשה למחיקת הנתבעת מס' 2מכתב-התביעה, שכן כאמור לעיל לא נעשתה ההפרדה הנדרשת בין החברות." ולענין פיצויי-ההלנה הוסיפה כב' הרשמת וקבעה כדלקמן: "יש לציין עוד כי בית-הדין הארצי לעבודה קבע כבר בראשית דרכו כי לעניין חוק הגנת השכר חייב המעביד בתשלום השכר. ולא העובד חייב לעשות לגביית השכר (דב"ע לא/5-2 כהן - עירית ירושלים, פ"ד ג' עמ' 169). הנתבעים ידעו כי ההמחאה שניתנה לתובעת לא כובדה, ואעפ"י כן לא עשו דבר כדי לתקן את המעוות עד עצם היום הזה, כמעט שנתיים לאחר שקמה החבות. יתר על כן, הנתבעים גם לא הפקידו את שכרה של התובעת בקופת בית-הדין כפי שנקבע בהחלטה מיום .12.2.95 ב. פיצויי הלנת שכר הם סנקציה חמורה המוטלת על מי שמפר את חובתו לשלם שכר במועד שנקבע. לפיכך העניק המחוקק בסעיף 18לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958(להלן: חוק הגנת השכר) שיקול דעת לבית-הדין להפחית את פיצויי-ההלנה או לבטלם. אולם החוק מתווה את הדרך לשימוש בשיקול דעת זה. על בית-הדין לשקול את הנסיבות בהן הולן השכר, ורק משקובע הוא כי היתה נסיבה מן הנסיבות המנויות באותו סעיף, מותר לו להפחית את הפיצוי אם התבקש לעשות זאת (דב"ע לד/1-1 פלס - רשות ניירות ערך, פד"ע ה' 245, 251)." .6טענה נוספת ומיוחדת במינה עולה בכתב-הערעור והיא, כי "לא ברור נגד מי ניתן פסק-הדין ככל שהמדובר במערערת מס' 3אשר כפי שמופיעה בפסק-הדין איננה אישיות משפטית". לאחר בדיקתה ובחינתה של טענה זו, לא ברור לנו מדוע היא באה דווקא מפיהם של המערערים. טענה זו היתה רלבנטית ובעלת משמעות כלשהי אילו נטענה מפיה של המשיבה המעוניינת, בכל מקרה, לממש פסק-דין שניתן לטובתה כנגד החברה, המערערת מס' .3 לא רק זאת, אלא שלפי סעיפים 97ו- 98לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג  1983חייבת היתה דווקא המערערת מס' 3, המלינה לפנינו, לדאוג לפרסום שמה המלא והמדוייק בכל משרד ומקום שעסקיה מתנהלים בהם ובכל מסמך שבו נעשה שימוש בשם החברה. עם זאת, בכתב-ההגנה הראשון ובכתב-ההגנה המתוקן רומזים המערערים כי המדובר בחברת ח. את ש. שירותים משפטיים בע"מ ובתגובה להחלטת בית-הדין מיום 19.11.95בבקשה שבתיק נו/111- 12מודיעים המערערים רשמית כי הכוונה ל-ח. את א. שירותים משפטיים בע"מ ח.פ. -2 51- 193264שכתובתה: רח' ינאי 6ירושלים. הנה כי כן, אם בכלל היה פגם כלשהו בציון שמה של המערערת מס' 3דנן בפסק-הדין שניתן על-ידי כב' הרשמת (ואנו סבורים שלא היה פגם כזה) הרי שהוא נרפא בהודעות הנ"ל של המערערים בכתבי-ההגנה ובבקשה שבתיק נו/111- 12הנ"ל. ברור הוא, שפסק-הדין ניתן כנגד החברה, המערערת מס' 3, ששמה המלא רשום בכותרת פסק-הדין בערעור זה שלפנינו. מכל מקום, אילו המשיבה היתה חוששת מפסק-הדין שניתן כנגד חברה ששמה פגום, יכלה המשיבה, ועדיין יכולה היא, לפנות לבית-הדין לתיקון השם וחזקה שבית-הדין היה נעתר לה. .7כאמור, תמימי דעים אנו עם כל האמור בפסה"ד המלומד של כב' הרשמת. יתרה מכך, עקב המסקנות החמורות העולות לכאורה מפסק-הדין של כב' הרשמת, אנו מורים על העברת העתק ממנו; וכן העתק מפסק-דין זה של המותב; לידיעתו ולעיונו של כב' רשם החברות במשרד המשפטים. המזכיר הראשי ידאג לביצוע החלטתנו זו. .8סוף דבר: הערעור נדחה. .9המערערים, ביחד ולחוד, ישלמו למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד, לרבות בתיקי הבקשות נו/111- 12ו-נו/114- 14בסך של -.000, 2ש"ח ובתוספת מע"מ כחוק.הרמת מסך