המערער הגיש בקשה לפי תקנה 36 החמרת מצב וטען להחמרה בתסמונת התעוקתית. פוסק רפואי קבע ביום 14.01.97, שלא חלה החמרה במצבו של המערער ובעקבות זאת הוגש ערר לוועדה לעררים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החמרת מצב לפי תקנה 36: .1המערער לקה באוטם שריר הלב ביום 18.03.86, (להלן- האוטם). הארוע הוכר כתאונת עבודה. וועדה רפואית בדרג ראשון קבעה למערער ביום 25.11.93, אחוזים שונים של נכות רפואית זמנית, והחל מ- 20.03.87- % 25נכות יציבה לפי פריט ליקוי 9(1)(ג)(.ii) המערער ערר על אי הפעלת תקנה 15, וועדה רפואית לעררים מיום 21.11.95, קיבלה את הערר והגדילה את הנכות במחצית, לנכות יציבה בת %.38 .2המערער הגיש בקשה לפי תקנה 36, וטען להחמרה בתסמונת התעוקתית. פוסק רפואי קבע ביום 14.01.97, שלא חלה החמרה במצבו של המערער ובעקבות זאת הוגש ערר לוועדה לעררים. הוועדה לעררים אשר ישבה ביום 26.05.97, קבעה שבמצבו הרפואי שכתוצאה מהאוטם, לא חלה החמרה, ודחתה את הערר. מכאן הערעור שבפני. .3להלן, בתמצית עיקר טענות המערער: א) החמרת מצבו של המערער נובעת מתסמונת אנגינוטית בה מכירה הוועדה, והתסמונת קשורה בקשר הדוק לאוטם. ב) הוועדה לא התייחסה לכל המסמכים הרפואיים שהיו בפניה. ג) הוועדה לא נתנה את המשקל הראוי לחוו"ד ד"ר עמיקם, שהונחה בפניה. ד) הוועדה התעלמה מהחלטות וועדות קודמות שקבעו את הנכות המקורית בעקבות האוטם, וגם מהחלטת בית הדין האזורי לעבודה שקבעה שמדובר בתאונת עבודה, וגם מהכרעות המומחה פרופ' קורן שבהתבסס עליהן ניתן פסה"ד של בית הדין בתיק נז/124-0, לפיו, כאמור, היה האוטם בגדר תאונת עבודה. החלטותיה של הוועדה, יש בהן משום סתירה לפסה"ד של בית הדין. ה) הוועדה טעתה בכך ששללה את הקשר בין ההחמרה במצב של המערער לבין האוטם. ו) הוועדה לא בדקה את תיקו הרפואי של המערער מאז שנת 86ועד היום. .4להלן, בתמצית עיקר טענות ב"כ המשיב: א) לעניין חוו"ד פרופ' קרן - ראשית, הוועדה לא נתבקשה ע"י ב"כ המערער להתייחס לחווה"ד. שנית, חוו"ד פרופ' קרן דווקא תומכת במסקנות הוועדה שכן לפיה התובע היה עוד בזמנו בעל גורמי סיכון להתפתחות טרשת עורקים כליליים, ועל רקע זה התפתח האוטם, אשר היה ביטוי ראשון למחלה קיימת. במילים אחרות - גם לדעת פרופ' קרן, המחלה הטרשתית היתה קיימת והקשר הסיבתי בינה לבין האוטם היה קשר של עיתוי בלבד. ב) לעניין חוו"ד ד"ר עמיקם - ממצאי הוועדה היו אחרים, ונומקו היטב ולכן דחית חווה"ד מנומקת היטב. ג) אשר להעדר השוואת ממצאי הוועדה לממצאים קודמים - מעיון בבדיקה הקלינית, אין לראות החמרה קלינית לעומת הבדיקה מ- .25.11.93 ההחמרה מתבטאת בהצרות העורקים כפי שמפרטת הוועדה בעוד שהשאלה שלפנינו אינה, האם חלה החמרה באופן כללי אלה, האם חלה החמרה כתוצאה מהאוטם ואילו הוועדה קבעה שאין שינוי בנזק שנגרם עקב האוטם בחדר השמאלי ועשתה זאת בהסתמך על צינטור מ- .1995 יצויין כי מצד המערער הוגשה בקשה להגיב לסיכומי המשיב, בגוף הבקשה נטען שבכל מקרה היה על הוועדה להתייחס לחוו"ד פרופ' קרן ולהתעמת עמה ולמעשה לא הוסיפה מאומה על האמור בהודעת הערעור ולכן, אינני מוצאת לנכון "לדון" בבקשה, לקבלה או לדחותה. .5א) עיון בדו"ח הוועדה נשוא הערעור מיום 14.01.97, מראה כי הוועדה רשמה תלונותיו של המערער בדבר מגבלותיו, הכאבים מהם הוא סובל והתרופות שהוא נוטל. בסעיף הממצאים, תואר האוטם בשריר הלב (בקיר צדדי עליון של החדר השמאלי). עוד תוארה ההתפתחות של מצבו הרפואי והתערבויות הכרורגיות שנעשו על דרך צינתורים וניתוח מעקפים. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית. ב) בסיכומו של דבר, הגיעה הוועדה למסקנה ש"התמונה הקלינית הנוכחית הינה בעיקרה, אנגינוטית וזאת כתוצאה מהתקדמות התהליך הטרשתי בעורקים הכליליים ובעיקר במערכת הכלילית השמאלית. יש לציין שבצינתור ב- 95, נמצא תפקוד החדר השמאלי תקין, משתמע מכך שהנזק כתוצאה מהאוטם ב- 86היה מזערי בלבד וגם עכשיו אין כל תופעות של אי ספיקה, דבר המעיד על תפקוד תקין של החדר השמאלי. לכן מוצאת הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו כתוצאה מהאוטם ב- 86ובזה היא חולקת על חוו"ד ד"ר עמיקם אשר מתייחס בעיקר להחמרה עקב התסמונת האנגינוטית כאמור כתוצאה מהתקדמות התהליך הטרשתי בכללותו". .6א) וועדה רפואית הדנה בהחמרה חייבת לקבוע את מצבו הרפואי של הנכה בעת הבדיקה ולהשוותו למצב בעת הבדיקה המקורית ורק אם יש שוני בין השניים לקבוע דרגת נכות חדשה. מובן, שכאשר מדובר בנכות שהוגדרה כמי שנגרמה מתאונת עבודה, וישנה לגביה טענה של החמרת מצב, אזי שאלת החמרת המצב תדון בזיקה לארוע שהיווה תאונת עבודה. ב) בענייננו, עיון בפרוטוקול הוועדה אשר קבעה את שעור הנכות בגין תאונת העבודה, מראה שהנכות נקבעה בגין מצב לאחר אוטם שריר הלב בהתאם לפריט ליקוי 9(1)(ג)(.ii) הוועדה בענייננו, מתייחסת לממצאים שהיו קיימים במערער ואשר בגינם נקבעה קיומה של תאונת עבודה - דהיינו, אוטם בחדר השמאלי וקובעת שהנזק כתוצאה ממנו היה מזערי בלבד, תוך שהיא מסיקה מהמסמכים שבפניה תפקוד תקין של החדר השמאלי. הוועדה מגדירה את התמונה הקלינית הנוכחית, כפי שצוטט לעיל, תוך שהיא באופן מנומק וברור מייחסת אותו להתקדמות במחלה של המערער, ולא לאוטם. ג) אשר לחוו"ד פרופ' קרן, אינני סבורה שהיה על הוועדה להרחיב בהתייחסותה אליה שכן מקבלת אני את עמדת ב"כ המשיב לפיה, הוועדה אינה מתווכחת עם חווה"ד. מחווה"ד ברור שד"ר קרן רואה באוטם תוצאה של ליקויים הקיימים אצל המערער וגם הוועדה רואה קיומם של ליקויים אלה כמי שמהווים סימפטומים של מחלה אשר מתקדמת. ד) אשר לפסה"ד שניתן וקבע שהאוטם הווה תאונת עבודה, אינני מקבלת את הטענה שהוועדה מתעלמת או סותרת את תוכנו של פסה"ד. עיון בפסה"ד מראה שהוא מתייחס לחווה"ד האמורה, לשאלה האם היא כוללת סתירות פנימיות, האם יש למנות מומחה אחר ובסופו של דבר קובע כי לגבי המערער חל כלל הגולגולת הדקה, כך שבשל הסיכונים האישיים והרפואיים הארוע שבעבודה היה גורלי מבחינתו של התובע. קביעתו האופרטיבית של פסה"ד הינה "יש לקבוע קיומו של קשר סיבתי, בין הארוע בעבודה שתואר בעובדות שנקבעו על ידינו, לבין האוטם שאובחן בו ביום" (הדגש שלי ו.ש.). במילים אחרות, הן חוו"ד ד"ר קרן, והן פסה"ד רואים קשר סיבתי בין הארוע בעבודה לבין אוטם שריר הלב. גם הוועדה כך סבורה, והיא קובעת נזק מזערי בגין האוטם והעדר זיקה בין האוטם לבין המצב הנוכחי. ה) אשר לחוו"ד ד"ר עמיקם מיום 01.04.97- עיון בחווה"ד מראה שהמומחה מתייחס אך ורק למצבו הקרדיאלי הכללי של המערער ומתעלם כליל מהאבחנה בין מכלול מצבו לבין אותו חלק במצבו, אשר קיימת זיקה, אם בכלל, לאוטם. אין בחוו"ד ד"ר עמיקם כל התייחסות לשאלת הקשר בין מצבו הנוכחי של המערער לבין האוטם. לא זאת אף זאת, שהוועדה מתייחסת לחווה"ד שלו ומנמקת על איזה יסוד אינה מסכימה עמה. יצויין כי מטעם המערער הוגשה חוו"ד משלימה לזו הקודמת, ובה מתווכח ד"ר עמיקם, במסמך מיום 27.06.97, עם מסקנות הוועדה לעררים. קיומה של חווה"ד המשלימה לא אוזכר מפורשות ע"י מי מבין ב"כ הצדדים. ראשית, מובן שאין לקבוע קיומו של פגם משפטי בפעולת הוועדה בהסתמך על מסמך שנערך לאחר קיומה ומתן הכרעתה. שנית, האמור בחווה"ד המשלימה מעניין, וראוי לציון בבהירותו ובהיותו מתאר תיאור המובן גם להדיוט, יחד עם זאת כל שיש בו הוא וויכוח רפואי טהור עם הוועדה שלבית הדין אין את הכלים ואת הסמכות להתערב בו. .7סיכומו של דבר, אין לקבל מי מבין טענות המערער, הוועדה פעלה כדין, נימקה היטב את מסקנותיה ואין כל פגם משפטי בפעולתה או השורה התחתונה שלה. דינו של הערעור להדחות. .8במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30יום מיום קבלת עותק פסק הדין. החמרת מצב