קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החמרת מצב נכות בברך: .1א) המערער נפגע בברכו השמאלית ביום 28/10/84והמשיב הכיר בארוע זה כבתאונת עבודה. ב) המערער ביקש לקבוע את נכותו כתוצאה מהתאונה וביום 20/3/94נקבעה לו נכות בשיעור % 66בתוקף מיום .24/6/91 ג) לאחר זמן, המערער ביקש לקבוע כי חלה מאז החמרה במצבו, ופוסק רפואי קבע ביום 25/1/96כי לא חלה החמרה במצבו. ד) על קביעה זו הגיש המערער ערר וועדה רפואית לעררים דנה בו ודחתה אותו. ה) על החלטתה הוגש ערעור שנדון במסגרת תיק נז/49-01, ובפסק דין מיום 23/1/97התקבל הערעור והוחלט להשיב ענינו של המערער לועדה בהרכב חדש. ו) כמצוות פסק הדין התכנסה ועדה בהרכב חדש, וגם זו, בהחלטתה מיום 01/2/98, קבעה כי אין החמרה במצבו ודחתה את הערר על החלטת הדרג הראשון. מכאן הערעור שבפני. .2להלן, בתמצית, עיקר טענות המערער: א) הועדה לעררים טעתה בכך שהסתמכה על קביעת רופא לפיה אין שנוי עקרוני במצבו, בעוד שקביעה זו התייחסה לבדיקה שנעשתה ארבעה חודשים אחרי הועדה שהתכנסה במרץ .94 ב) כאשר נקבעה הנכות בשנת 94- לא היה ידוע על קיומו של נמק בברך ואילו תעודת החמרת המצב מתבססת על בדיקת מפוי עצמות שמלמדת על קיומו של הנמק. ג) הועדה לעררים טעתה בהתייחסות בלתי עקבית לצילום בעמידה משנת 1996 כאשר מחד גיסא היא אומרת שהוא לא טוב כי הוא ישן ומאידך גיסא היא מתבססת עליו לעניין העדר שינויים רנטגניים. ד) הועדה לעררים התעלמה מטענותיו בדבר בעיות בפרק הירך הימני וצילומי C.tשלו. ה) יאמר כי המערער ביקש מביה"ד למנות מומחה אוביקטיבי, מאחר ואיבד את אמונו "במערכת". .3 להלן, בתמצית, עיקר טענות המשיב: א) טענת המערער לפיה תעודת החמרת המצב מתבססת על קיומו של נמק בברך אשר נלמד מבדיקת מפוי עצמות - איננה נכונה. אישור ההחמרה מתבסס על בדיקת . C.tולא על מפוי עצמות והועדה התייחסה לבדיקת ה.- c.tולדעתה הממצאים אינם ממצאים חבלתיים או ניווניים מיוחדים. "מדובר בועדה מקצועית ולכן הועדה נתנה תשובה רפואית לממצא שב- . C.tואין להתערב בקביעתה". ב) טענת המערער בקשר לצילום בעמודה משנת 69היא טענה רפואית, ובכל מקרה התייחסותה עניינית. ג) הועדה לא היתה חייבת להתייחס לממצאי בדיקת ה.- c.tשל פרק ירך ימין, ואינה צריכה להתייחס לכל מסמך שמביא מבוטח. מבדיקות ה.- c.tהאמורה אנו למדים כי "מבנה גרמי של ברך ימין נראה תקין והמפרק שמור". ד) המערער כבר טען על כאבים ושינויים בברך ימין, עקב העברת עומסים לרגל וברך ימין, ובפני הועדה מ- 20/3/94, אף הניח שתי חוות דעת בענין זה, אך מסקנותיהן נדחו ע"י ועדה זו. הפעם לא המציא המערער חוו"ד ולא טרח לציין איזו מגבלה תפקודית נגרמת לו, עקב ה"נמק", למעט כאבים שאינם מעניקים נכות וגם לא הצביע על פריט ליקוי כלשהו שניתן ליישם. .4א) אשר לטענה בדבר הטעות שבהשוואת ממצאי בדיקות מפוי העצמות השונות שנערכו למערער, כפ שפורט בס' 2(א) לעיל-עיון בחומר שבתיק מראה שאכן בדיקת מפוי העצמות שנערכה למערער בשנת 94נערכה בחודש יולי בעוד שהועדה הקודמת, אשר ביחס לממצאיה על הועדה לקבוע האם חלה החמרה במצב, אם לאו, התכנסה בחודש מרץ. בפרוטוקול הועדה לעררים נשוא הדיון שבפני נרשם כי מפוי עצם מ- 31/8/97, מלמד על "קליטה נקודתית מוגברת מאוד בצד הפנימי של עצם הירך המרוחקת בצד ימין", אך הועדה לא מצאה לנכון לייחס לממצא זה משקל נוכח העדר שנוי עקרוני ביחס לבדיקה משנת .94 לא ברור מה המשקל שנתנה הועדה ל"העדר השוני העקרוני" האמור, אך בכל אופן ברור שההשוואה צריכה להיות ביחס למצב נכון לחודש מרץ 1994, ולא המצב בחודש יולי .1994 ב) זהו אולי המקום לומר, שפרוטוקול הועדה לעררים מפורט מאד וגדוש בציון ממצאים רפואיים בהיקף מרשים ביותר המעיד, לפחות לכאורה, על ביצוע בדיקה קלינית יסודית אלא שהממצאים האמורים נרשמו בשפה רפואית אשר אינה מובנת על ידי ההדיוט, וחוששני שגם אינה מאפשרת ביקורת שיפוטית. שומא על ועדה רפואית לערוך את הפרוטוקול שלה ולציין את ממצאיה ובהתבסס עליהם את מסקנותיה הסופיות בשפה שתהא מובנת גם למי שאיננו רופא ושתאפשר לו להתחקות אחר אורח מחשבתה. ג) בסעיף הסיכום והמסקנות סוכמו הממצאים הקליניים וצויין כי לאורם קיים "תפקוד משביע רצון כולל ביישור וכיפוף של הברכיים בשני הצדדים", תוך פירוט בהקשר זה. עוד נרשם כי המצב ביחס לעצם הירך (כפי הנראה הכוונה לצד הימני) - נשאר כפי שהיה בשנת .94 יש לציין כי הועדה עצמה ציינה בנוגע לתלונות המערער, כי עיקר תלונותיו הן ביחס לצד הימני. בהתחשב בכך, לא מצאתי בדיקה ברורה ומובנת מספיק של שאלת קיומה של החמרה במצב באותם ענינים נשוא תלונותיו. ד) סיכומו של דבר - הרושם הכללי העולה מעיון בפרוטוקול הועדה שאת משמעותם של מרבית הרישומים בו לא יכול ההדיוט (ובגדר זה גם ביה"ד) להבין, הוא שהועדה התרשמה ממצבו הכללי של המערער, אך לא ערכה באופן הברור והיסודי את ההשואה ששומא עליה לעשות לממצאי הועדה שקדמה לה בהתחשב בכך שעסקינן בטענה בדבר החמרה במצב. לחילופין - יתכן שההשואה האמורה נערכה אך עריכתה לא עולה באופן ברור מהפרוטוקול, ולא הובהרה בו באופן שיאפשר עריכת ביקורת שיפוטית לגביה. ה) אינני מוצאת לנכון לקבל טענת ב"כ המשיב כפי שפורטה בס' 3(ד) לעיל. עצם העובדה שבאופן כללי לא התקבלו, ע"י ועדה קודמת, מסקנות מומחים בחוו"ד שהיו בפניה בדבר נזקים לגפה הימנית אין פירושה שנולדה קביעה חלוטה בדבר העדר זיקה וקשר סיבתי מכל סוג בין תאונת העבודה לבין מצב גפה זו והועדה המאוחרת אינה פטורה מדיון בטענות בדבר ההחמרה במצב של גפה זו. .5 לאור האמור לעיל, אני מורה על השבת עניינו של המערער לועדה לעררים על מנת שתפעל כדלקמן: א) תדון בתלונותיו של המערער ביחס לברך ימין וירך ימין כמו גם ברך שמאל, ותציין ממצאיה לגביהן בשפה שתהא מובנת גם למי שאיננו רופא. ב) תשווה ממצאיה לממצאים (אם קליניים ואם רנטגיים) שהיו קיימים עד יום 20/3/94, ולא לאחר מכן. ג) תתיחס לטענות המערער בדבר נמק בברך שמאל שלא נמצא ע"י הועדה במרץ .1994 ד) לאור האמור לעיל, תבהיר האם אכן אינה רואה החמרה במצבו של המערער ביחס למה שנמצא ע"י הועדה בחודש מרץ .94 .6 במאמר מוסגר אומר כי אין מקום לקבל עתירת המערער למינוי "מומחה אוביקטיבי", יש להצטער שהמערער חש חוסר אמון "במערכת" אך ראשית אין ללמוד מפעילות הועדה נשוא הערעור קיומה של "התנכלות" או קיום שיקולים זרים בבדיקת המערער, ובכל מקרה, בנסיבות העניין אין לביה"ד את הסמכות למנות מומחה שלא בהתאם לחוק ולתקנות הקובעים את המתכונת לקביעת נכות ואת גדר סמכויות ביה"ד להתערב בפעולות הועדה הרפואית. .7 בנסיבות הענין ומשהתקבל הערעור, אני מחייבת את המשיב לשלם למערער הוצאות משפט בסך 000, 1ש"ח. .8 במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30יום מיום קבלת עותק פסק הדין.החמרת מצבברכייםנכות